הרשימה המשותפת // 29.5.25

יהושע בורקובסקי, סלמא סמארה ואילן איטח בבית האמנים ירושלים

שלוש תערוכות ייפתחו בשבת (31.5) בבית האמנים בירושלים: ״הבשורה״ של יהושע בורקובסקי (אוצרת: רווית הררי), מבכירי האמנים הישראלים, שמסכמת עשור של יצירה. בתערוכה במוצגות עבודות מתוך כמה מחזורי ציור שיצר בורקובסקי בעשור האחרון. מחזור הבשורה, המחזור המרכזי שעל שמו קרויה התערוכה, מבוסס על סצנת הבשורה למרים מתוך הבשורה על פי לוקאס.

״תַּטְרִיז״, תערוכת היחיד של סלמא סמארה (אוצרת: מירי סגל), מציגה עבודות רקמה בשיתוף עם אמנית הרקמה איסראא – אמנית רקמה פלסטינית החיה בג׳נין, ועבודת וידאו על המפגש המשותף. ״איבן עזרא פינת דון קיחוטה/חואן״, תערוכת היחיד של אילן איטח (אוצר: אלברט סויסה), מציגה פנורמות ציוריות, ייצוגים של נוף ושל מרחב. אך בעוד המבט הפנורמי, החברתי והלא מודע נועד למפות אנשים ודברים לצורך שליטה , מידור וסיווג, המבט של איטח מבקש להפנות את הפנורמה למנטלי – המרחיב את המבט ואת התודעה.

אילן איטח. צילום: מ״ל

סלמא סמרה. צילומים: מ״ל

בלו סימיון פיינרו במוזיאון ינקו דאדא

Face to Face – One Thing After Another, תערוכת יחיד לזוכה פרס ישראל לשנת 2025 – בלו סימיון פיינרו, תפתח בשבת במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד (אוצרות: אביטל בר־שי ורעיה זומר־טל). התערוכה כוללת מבחר יצירות חדשות מהשנתיים האחרונות. יצירותיו חוקרות ניגודים וסתירות, משקפות את המורכבות של החיים בארץ ועוסקות בנושאים כמו נדודים ובית, שפיות ושיגעון, זיכרון ושכחה.

בתערוכה מזמין האמן את הצופה למפגש עם דימויי מסכות התלויים על הקיר, לצד עבודות וידאו, רישום וקולאז׳. המסכות, ששימשו מאז ימי קדם ככלי פולחני וכאמצעי לשינוי מנטלי וגופני, מופיעות כאן כחיץ בין האדם לעולם – כלי להתמודדות עם פחדים ושדים פנימיים.

בלו סימיון פיינרו. צילומים: אביטל בר שי

עדן בנט בגלריה מנשר

״חרושת״, תערוכת יחיד לעדן בנט, תפתח הערב (29.5) בגלריה מנשר (אוצרת: סמדר שינדלר) ותציג מבט עכשווי על זיכרון תעשייתי. התערוכה מוצגת בגלריית בית ספר מנשר לאמנות שברחוב דוד חכמי – שנקרא בעבר ״רחוב החרושת״ – רחובה הראשי של שכונת החרושת ההיסטורית – מרכז התעשייה והמלאכה הראשון של תל־אביב-יפו.

העבודות נולדו מתוך סחר חליפין עם העיר: איסוף, דמיון ופעולה. הרחוב הוא בדרך כלל זירת החיפוש העיקרית של בנט ובתערוכה נוספו כהשראה חומרי ארכיון. כחלק מן המשיכה למקומות שמספרים סיפור של ייצור, שינוי ותנועה, בנט משוטטת בשכונות דרום תל אביב, באזורי תעשייה, ובמתחמים שמאכלסים מוסכים ובתי מלאכה שהולכים ונעלמים מהנוף.

עדן בנט. צילומים: מ״ל

ג׳ואל מסלר בנסימה לנדאו

״האור שבפנים״, תערוכת יחיד ראשונה בישראל לאמן האמריקאי ג׳ואל מסלר, תפתח הערב (29.5) בקרן האמנות נסימה לנדאו, ובה הוא יציף הומור ונוסטלגיה ושאלות על זיכרון וזהות, כדי להאיר מחדש את מצב יהדות התפוצות. מסלר הופך את ההווי היהודי להצהרה. השפה הוויזואלית הייחודית שלו מושפעת מאסתטיקה המזוהה עם העיר לוס אנג׳לס, ויחד עם שימוש במושגים וטיפוגרפיה מהעולם היהודי, הוא מייצר אמרות נועזות ולא מתנצלות.

בתערוכה הוא מארח את גיא ינאי, שאותו הזמין להגיב לנושא ״אור״. בדיאלוג בין שני אמנים שמחוברים לישראל אבל גרים מחוצה לה, ינאי מפרק ומרכיב מחדש מוטיבים חוזרים בעבודותיו – נופים וחללים פנימיים שנראים זרים לצופה הישראלי.

ג׳ואל מסלר. צילומים: קרן נסימה לנדאו

אשחר חנוך קלינגבייל בגלריה כורש 14

״רוצה למות בוונציה״, תערוכת יחיד לאשחר חנוך קלינגבייל, זוכה פרס ArtiQ לאמן.נית ישראלי.ת גאה לשנת 2022, תפתח מחר (30.5) בגלריה כורש 14 בירושלים (אוצרת: דביר שקד), ובה תוצג סדרת רישומים חדשים, ביניהם דימויים של פסלים מיוון העתיקה, רומא והרנסנס האיטלקי, ושל דמויות מהמיתולוגיה הקלאסית והנוצרית. ברישום אינטנסיבי ומאומץ חרוצות הדמויות על הנייר, באפור עמוק שרק מתוך האור שנופל עליו ניתן להבחין בהן.

החיבור בין יופי וטרגדיה נמצא בבסיס העבודות, כמו גם בשם התערוכה ובעיצוב החלל. כמי שנולד וגדל בקיבוץ ניר עוז, עולמו של אשחר נעצר ב־7 באוקטובר, וגם התערוכה שהייתה אמורה להיפתח לפני יותר משנה הושהתה. לאחר החזרה לעבודה על התערוכה, הוחלט להתעסק בדימויים הקלאסיים, עם יופיים הנשגב וכוחן האלוהי של הדמויות המתוארות בהם. ההיאחזות בנשגב וביפה אל מול המציאות האפוקליפטית מסביב היא ספק מלאת תקווה ספק נואשת, וההתמסרות אליהם מתובלת באירוניה ומודעות עצמית המכירה בכוחם שהוא מוגבל, גם אם משמעותי.

אשחר חנוך קלינגבייל. צילומים: מ״ל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

אילת זהר במגדל המים בטבעון

״ממגדל מים למגדלור: כשיורד גשם, הוא מציף״, מיצב סאונד מיוחד למקום של אילת זהר, ייפתח מחר (30.5) במגדל המים בטבעון ויציע להאיר את הסביבה והלילות האפלים דרך הפיכת מבנה המגדל מים למגדלור המקרין אור יקרות על הסביבה. בשנים האחרונות מחפשת זהר חללים בעלי צורה ומיקום אלטרנטיביים בעבור העבודות שלה, הפועלות כמיצב מותאם למקום.

הבחירה במגדל המים של טבעון מגיעה מתוך הפונקציה הראשונית של מיכל מים, נוזל החיים, תואם את כיוון העבודה עם חומרים ודימויים של שקיפות ונזילות, כמו זו של המים. צורתו, מיקומו וגובהו של המגדל ביחס אל הסביבה המקיפה אותו, הגדירו את הסיבתיות ליצירת מגדלור, כדי להאיר את הלילות (והימים) של הימים והתקופה האפילה והאומללה שבה אנחנו שרויים. הנוכחות האקוסטית של המגדל הגבוה והצר הבהירו כי המקום קורא להתערבות של אמן סאונד, עידו בן־עמי זהר, לקחת חלק בפרוייקט הזה.

אריאן ליטמן, נגה חדד ונועה גור אריה תנעזר בבית יגאל אלון

״הכניסיני״, תערוכה משותפת לאריאן ליטמן, נגה חדד ונועה גור אריה תנעזר, תפתח מחר במוזיאון אדם בגליל – בית יגאל אלון (אוצרת: איילת כרמי). האמניות בוחנות את פעולת העטיפה באמצעות וידאו, ציור, צילום ופיסול־צורפות, כמטפורה תרבותית המכילה בתוכה מתחים מורכבים של חשיפה והסתרה, פנים וחוץ, הגנה ופגיעות, עוצמה ושבריריות, חיים ומוות.

שלושתן חוקרות את המורכבות של העטיפה בהקשר לאומי. ביצירותיהן מתגלה פעולת העטיפה כאקט מגונן, כמעטה מיטיב וככוח מטפח, מייפה ומרפא, אבל גם כמרחב מגביל וחונק וככמיהה לתיקון ולריפוי שמימושם עומד בסימן שאלה.

אריאן ליטמן. צילום: גל מוסינזון

נגה חדד. צילום: איה וינד

נועה גור אריה תנעזרץ צילום: מ”ל

עדי שחם, אנסטסיה ניקולינה ושירה אורונבייב במזא״ה 9

״הכול התחיל בלילה״, תערוכה משותפת לשלוש אמניות בוגרות בית הספר לאמנות מנשר – עדי שחם, אנסטסיה ניקולינה ושירה אורונבייב, תפתח הערב (29.5) בגלריה של מזא״ה 9. שלושתן יוצרות בתוך תל אביב, מתוך העיר, ומתוך חומרים המרכיבים אותנו – אור, חומר, חלום, תודעה, וזיכרון. עדי חוקרת את הצילום דרך התפרים – איפה שהאור שובר את הצורה, איפה שחומר מתעצב דרך תקלה או שיבוש.

ביחד הן יוצרות חלל שבו הצופה מוזמן ללכת לאיבוד, בתוך תמונה שלא תמיד אפשר לדעת אם היא זיכרון או המצאה. הציור והצילום מצטלבים לא כהבחנה בין מציאות לדימוי, אלא כמסע משותף שמתחיל בחשכה, ומסתיים — אולי — בפגישה.

רות מגל בגלריית המכון הסלובקי

״אמרטו״, תערוכת יחיד ראשונה לרות מגל, תפתח מחר בגלריית המכון הסלובקי בירושלים (אוצרת: אביטל וכסלר), ובה היא יוצאת למסע חזותי וחומרי בעקבות הסיפורים המשפחתיים ובעקבות הרווחים ששוכנים ביניהם, מתוך שאיפה להשלים את תמונת החיים היהודיים בסלובקיה לפני מלחמת העולם השניה ולאחריה.

בפעולות שונות של גזירה, רישום, תפירה, הדבקה וליפוף היא מחפשת חיבורים בין עבר והווה, בין חפצים, פריטי לבוש, בתי כנסת מפוארים שהפכו בהווה למרכזי אמנות ותרבות, דמויות וזיכרונות.

רות מגל. צילומים: שי הלוי