להיט בראש // חגיגה בסנוקר

אדם לא חכם במיוחד אמר פעם: ״כל אימת שסרט ישראלי יורד לשפל המדרגה – מקווה הצופה האומלל: די, יותר גרוע אי אפשר. אבל תמיד יש חדשות מפתיעות בשטח זה. אפשר גם אפשר! זה כמו אוקיינוס שכל הזמן מגלים בו בורות עמוקים יותר, שיאים תת־מימיים גבוהים יותר.

״אחרי ׳צ׳רלי וחצי׳ בבימויו של בועז דוידזון היה יסוד להניח שהאיש ייקח ללב את מה שנאמר על רמתו הקולנועית ויעשה מאמץ כן להימנע מלגרור את קהל הצופים למצולות כאלה. באה המציאות וטפחה על פנינו. צ׳רלי ייסר אותנו בשוטים? סנוקר מייסר אותנו בעקרבים״.

הפסקה הזו אמיתית לגמרי והיא נשלפה מתוך מאינספור הביקורות הקוטלות שקיבל הסרט ״סנוקר״ (לימים נקרא ״חגיגה בסנוקר״). ואי אפשר שלא לקרוא אותה ולהתפוצץ מצחוק. 50 שנה מאז עלה לראשונה לאקרנים בישראל והתקבל בקול תשואות צחוקי הקהל ומטר של עגבניות רקובות ממבקרי קולנוע חסרי חוש הומור – ״סנוקר״ עדיין יושב על כס המלכות שלו ומתבונן מלמעלה על שאר הקומדיות הישראליות. מסתכל וצוחק כל הדרך אל אולם הסנוקר.

איזה סרט זה! שני נוכלים, חנוכה ועזריאל (זאב רווח ויהודה בארקן זכרונם לברכה), מרוויחים את הכסף שלהם מרמאויות קטנות במועדון הסנוקר. אבל הנוכלים הקטנים לומדים לקח כשסלבדור (יוסף שילוח ז״ל הענק) מגיע לנקום את נקמתו של מושון (טוביה צפיר, האשכנזי התורן) אחינו האהוב, שנפל קורבן להונאה של השניים.

מפה לשם, חנוכה ועזריאל חייבים לסלבדור סכום כסף לא קטן ומנסים למצוא כל דרך אפשרית להחזיר לו את החוב (״אחרי הפיחות זה… 60 אלף לירות״). המוצא האחרון שלהם הוא לחתן את גבריאל (שוב בארקן), אחיו התאום והעיקש של עזריאל עם יונה (ניצה שאול), בתו של הרב (יעקב בנאי ז״ל), כדי לזכות בירושה. מכאן והלאה מתחילה שרשרת של טעויות בזיהוי, בדיחות, אלתורים ורבי חנוכה בן משה הלוי אחד שהטריף את כל הסט.

סביר להניח שלדוידזון, אז במאי צעיר, בועט וחצוף, לא היה אכפת כל כך מה יחשבו או יאמרו עליו ועל הסרטים שלו. האיש ישב, כתב וטרח לקום ולעשות קולנוע עממי, בידור להמונים – כשאף אחד לא העז לגעת בזה

בגיל 50, אפשר לגמרי להכתיר את ״חגיגה בסנוקר״ כמאסטרפיס קומי, בית ספר לסרטי בורקס ומאסטר קלאס לצפצוף על הממסד והתרבות המערבית. סביר להניח שלדוידזון, אז במאי צעיר, בועט וחצוף, לא היה אכפת כל כך מה יחשבו או יאמרו עליו ועל הסרטים שלו. האיש ישב, כתב וטרח לקום ולעשות קולנוע עממי, בידור להמונים – כשאף אחד לא העז לגעת בזה.

אמנות הבורקס

אז כן, אפשר לכתוב תזות שלמות על אפיון המזרחי העילג, השתוי, הבור וגס הרוח בסרטי הבורקס שקדמו לו (ארץ ישראל זה פה יא סלאח!). אבל ב״סנוקר״ הרוח נשבה כבר לכיוונים אחרים, מוקפדים יותר ואמנותיים הרבה יותר (פאקינג מתי כספי הלחין את המוזיקה). אז אם ״צ׳ארלי וחצי״ היה סרט שכונה חצי חובבני, ״סנוקר״ כבר היה כמה וכמה רמות מעליו.

וזה קרה בעיקר בזכות שחקן אחד, יחיד ומיוחד: זאב רווח, שהלך לעולמו מוקדם יותר השנה, היה הג׳וקר (תרתי משמע) של דוידזון. הסיפורים שרווח בעצמו סיפר, וגם אחרים, כבר סופרו בכל מדיה אפשרית ובכל זאת – כיף לשמוע שוב איך הוא הטריל אנשים על הסט (ליטרלי השתין לבארקן בכוס הבירה), אילתר שורות שלמות שלא הופיעו בתסריט בלי להתבלבל ורכש במיוחד משקפי ראייה שכל עדשה שלהם היא כמו מיקרוסקופ. ״סנוקר״ היה גם רגע שיא עבור יהודה בארקן, ויחד עם רווח, נוצר צמד חמד מנצח שלקח את הסרט לטופ.

סמל של תקופה

החשיבות של ״סנוקר״ לקולנוע הישראלי לא מסתכמת כאן. הסרט הזה הוא נכס צאן ברזל בתרבות הפופולרית המקומית. הטקסטים האלמותיים שלו צרבו בזיכרון הקולקטיבי שלנו מטבעות לשון וציטוטים כמו ״יא ווארדי איזו קציצה!״ או ״מה הבאת פה, סנדוויצ׳ים?!״. כל סצנה, כל שוט – מכילים בתוכם זהב 24 קראט של קומדיה טהורה, עממית ומשובחת.

״סנוקר״ הוא גם סמל של תקופה והמלך המייצג של ז׳אנר הבורקס הידוע לשמצה. סרט שזיקק לתוכו את כל הטוב שבקומדיה הישראלית; אבל כזה שהממסד לא העז לירוק לכיוונו, צחק עליו, לעג לו ולבמאי שלו ועכשיו – צוחק מי שצוחק אחרון. בזמן אמת, ״סנוקר״ פיצץ את הקופות, הפך עם השנים לקאלט מטורף ועד היום הוא מצוטט בכל מדיה אפשרית פלוס תמונה של רבי חנוכה בן משה הלוי עם פה מלא בקציצות ידי כרמלה להתפאר.

איפה ישנם עוד סרטים כמו הסרט ההוא? שר אף אחד אף פעם. אבל זו שאלה אמיתית, מהלב, כי כבר לא עושים סרטים כמו ״סנוקר״ (וגם לא כמו ״צ׳ארלי וחצי״). ועם כל העממיות שלו, זהו סרט נפלא שכתוב באופן אותנטי, וקשה לראות איך סרט אחר יכול להתעלות עליו באיכותו הקומית.

עם השנים הקולנוע הישראלי קצת זנח קומדיות מהסוג הזה, וגם הניסיונות לעשות סרטי קומדיה מטופשים ועלק בורקסיים פשוט נכשלים (להוציא את ״ההילולה״). כי מדובר בפנינה אמיתית שאי אפשר לשחזר, שאפילו קיבלה לאחרונה גרסת טיקטוק מיוחדת בניסיון להנגיש אותה לדורות הצעירים יותר.

״סנוקר״ הוא סרט של פעם בדור, שליכד תחת סט אחד חבורת כוכבים מטורפת, מוכשרת וקומית עם דיפלומה – גם היא מגיעה רק פעם בדור. וזה היה רגע מדהים ועצום בחשיבותו, שרק שנים אחר כך התגלתה גדולתו האמיתית. אשרינו שזכינו.

---

חגיגה בסנוקר
בימוי: בועז דוידזון
95 דקות; ישראל, 1975