אנדרלמוסיה על הבמה: עיצוב התלבושות לאופרה ״אריאדנה בנקסוס״

עמית: הי אורן, מה שלומך?

אורן: צהריים טובים. לחוץ, חושש ונרגש מאוד

עמית: וזה לצד המציאות היומיומית המלחיצה של כולנו. אבל ספר מה קורה אצלך באישי

אורן: אם באמת מצליחים להפריד את האישי מהמציאות הכללית – אני מרגיש בר מזל על שניתנת לי הזכות לעסוק במעט אסקפיזם. בימים אלה עולה באופרה הישראלית ההפקה ״אריאדנה בנקסוס״ ועיצוב התלבושות שנעשה על ידי היה הפעם מאתגר במיוחד.

בניגוד להפקות קודמות שלי באופרה, כמו לדוגמה ההפקה האחרונה ״תיאודור״ שעבורה עיצבתי את התלבושות, ביצירה הזאת אין תקופה קוהרנטית אחת. הסיפור נחלק לשניים, יש זמרת פופ (מדונה, ביונסה וקרדי B היו חלק מהרפרנסים שלנו לעיצובים) ולהקת הליצנים שלה – האנטארז. מולם יש זמרת אופרה וטנור מהעולם הקלאסי.

מדובר בעלילה שיש בה כמה עולמות וכמה תקופות -תחילת המאה ה־19 וימינו אנו. מבחינה עיצובית מדובר בתוהו ובוהו

עמית: כמה סוגים וסגנונות של תלבושות עוצבו?

אורן: יצרתי ערבוב של סגנונות וטכניקות שונות. זו הפעם הראשונה באופרה ובתיאטרון שיצרנו תלבושות שונות בהדפסת תלת־ממד. במופע ארבע דמוית שנקראות ״אלי הים״ – נפטונים – שבאופן טבעי סחבו אותי אל עולמות הים והחיות המיתולוגיות.

התחלתי בהכנה של סקיצות, ומכיוון שהסקיצה והנייר סובלים הכל – הפלגתי בדמיון וציירתי אותם כחצי חיית ים וחצי בן אדם – חלק גוף עליון חשוף יחסית ופלג הגוף התחתון עדוי קשקשים.

כשהגענו לתהליך הייצור, ניסינו כמה כיוונים שפשוט לא היו זה. בהתחלה ניסינו לייצר את הקשקשים מערבוב של בדים שונים, אחר כך עברנו לעורות. שום דבר לא הניב את התוצאה הרצויה. הכל היה נראה בסדר, לא הדבר עצמו. חיפשתי משהו חזק וגברי, שישדר עוצמה. לאט לאט התחלנו לחשוב בכיוונים שונים ולצאת מהתבנית הברורה לפיה תלבושות חייבות להיות עשויות מבדים.

פניתי לחבר שלי – מיקי נחמיאס, שיש לו מדפסת תלת־ממד ביתית, והתחלנו לייצר ורסיות שונות של קשקשים מחומר אקרילי. אבל מהר מאוד הבנו שאי אפשר להגיע לסקיילים גדולים במדפסת ביתית

עמית: אז איך הושלמה המשימה?

אורן: בחיפושים אחרי התוצאה האופטימלית, הגענו לחברה ישראלית בשם ״סטראטסיס״, שעזרה לי להגשים את הפנטזיה הפרועה הזו. יש לה יכולות מדהימות

האתגר האמיתי היה מול עצמי, לשחרר וללכת בביטחון מלא אחרי הבמאי עידו ריקלין ועולם הפנטזיה האקלקטי שהוא יצר. ברוב ההפקות יש עולם קוהרנטי אחד, והפעם זו באמת אנדרלמוסיה על הבמה – בין העולם הישן והקלאסי לבין עולם הפופ המודרני

עמית: עם איזה עוד אתגרים התמודדת בהפקה הזו?

אורן: האתגר האמיתי היה מול עצמי, לשחרר וללכת בביטחון מלא אחרי הבמאי עידו ריקלין ועולם הפנטזיה האקלקטי שהוא יצר

עמית: שהוא שונה ממה שעשית עד היום?

אורן: ברוב ההפקות יש עולם קוהרנטי אחד, והפעם זו באמת אנדרלמוסיה על הבמה – בין העולם הישן והקלאסי לבין עולם הפופ המודרני. בנוסף, לזמרים יש הפעם גם המון רקדנים שמלווים את הדמויות השונות, וגם הם מזגזגים בין הקלאסי לפופי

עמית: נשמע שגם ויזואלית התוצאה מרהיבה. כמה תלבושות בסך הכל עיצבת להפקה?

אורן: בסך הכל יש כ־90 תלבושות שעיצבתי בעזרתם של הרבה אנשים מוכשרים, ואכן יצאה תוצאה מרהיבה

עמית: כמה זמן ארכה העבודה?

אורן: שלב השיחות והבריינסטורמינג שלי עם עידו הבמאי התחיל לפני כשנה, והוא היה שותף לכל אורך התהליך. בכל הפקה אני מקיף את עצמי באנשים המתאימים והנכונים לאותו הפרוייקט, ומשתדל שאלה יהיו האנשים הכי מוכשרים בתחומים. זה תמיד מוכיח את עצמו ועבודת צוות תמיד מפרה אותי. זה מוציא אותי מהבדידות שמלווה הרבה פעמים את התהליך

עמית: בוא נחזור אחורה. איך הגעת לעיצוב תלבושות לתיאטרון ולאופרה?

אורן: וואו, אצלי הכל קרה במקרה. התחלתי בכלל בלימודי ארכיטקטורה וצילום, ומשם, לפני כמעט 30 שנה, התגלגלתי לעבוד אצל הצלם גדי דגון. שם גיליתי את עולם הסטיילינג שקסם לי, והבנתי שזהו המקום שלי. התחלתי לאט לאט בהפקות סטילס קטנות.

עם עלייתו של ערוץ 2, התמזל מזלי להשתלב בשלב מוקדם בעולם הפקת הפרסומות. עבדתי בהפקות גדולות בארץ ובעולם (רוסיה, סין, תורכיה) – כאלה שהיו משמעתיות לאותה התקופה. בארץ עשיתי סטייטליג לפרסומות של קסטרו (המעיל המפורסם), סופר פארם, מי עדן השיירה ועוד. דרך העבודות האלה הגיעו אליי הצעות מעולם התיאטרון ובהמשך גם מהאופרה

עמית: מה היתה העבודה הראשונה שלך בתיאטרון, ומה באופרה?

אורן: בתיאטרון ״היורשת״; ובאופרה ״האדונית והרוכל״ ו״עגנון ושיץ״ של חנוך לוין – שעלו שתיהן באותו הערב

עמית: במהלך השנה שבה עבדת על ההפקה הזו באופרה, עשית דברים נוספים?

אורן: בהחלט. אני עדיין נהנה לשלב בין עיצוב וסטיילינג לפרסומות (שזה תמיד מיידי – מהיום להיום) לצד העיצוב לאופרה ולתיאטרון

עמית: קוראים לזה סיפוקים מיידיים 🫠

עמית: על אלו פרסומות מהזמן האחרון אתה חתום?

אורן: לגמרי, ואני מכור לזה. עבדתי לאחרונה על בנק לאומי עם גל תורן, ביטוח ישיר עם ליאור רז, מאזדה עם ליאור סושרד, מלונות פתאל, קרייזי ליין, ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי

עמית: נשמע טוב. ובתיאטרון, מה עשית לאחרונה?

אורן: את ״בחורים טובים״ בבית לסין, ״שאהבה נפשי״ בתיאטרון הבימה ו״אדיפוס״ בקאמרי

עמית: נייס. עכשיו השאלה הקשה: מהי העבודה שנכון לעכשיו אתה הכי גאה בה?

אורן: וואו, זו באמת שאלה קשה. הייתי רוצה לחשוב שזו תמיד העבודה האחרונה

עמית: אני אקל עליך ואקבל את התשובה שלך. זה בערך כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר וזה לא הגון. אבל עוד שאלה: מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול? יש לך עוד חלומות?

אורן: להישאר רלוונטי ומחובר לכל האנשים הצעירים שאני עובד איתם או מלביש אותם, ולהמשיך לעשות את מה שאני עושה עוד הרבה שנים. מפחיד אותי לחשוב שיום אחד כל זה עשוי לחלוף

עמית: אז אין ברירה אני שואלת – בן כמה אתה?

אורן: די…. לזה לא ציפיתי. בן 58

עמית: אני מאחלת לעצמי את מה שאתה מאחל לעצמך, לוקחת as is