פורמולה 1: סחרור ויזואלי נדיר

ביוני 1878 אדוארד מייברידג׳ הציב שורת מצלמות סביב מסלול דהרה קצר באחוזה בקליפורניה, כדי לברר אם יש רגע שבו סוס דוהר מנתק את כל רגליו מהקרקע. מה שהוא תיעד לא היה ״סרט״, אלא רגע מכונן ורמז מטרים לעתיד הקולנועי לבוא – המדיום שילכוד את התנועה.

״פורמולה 1״ – הסרט הראשון על קו הזינוק של מרוץ הבלוקבאסטרים של הקיץ – בוחר באותו עיקרון בדיוק. רק שבמקום סוסים – כוחות סוס, ובמקום ניסוי מדעי – מופע קולנועי שמבקש להפוך תנועה לחוויה חזותית, דחוסה, דוהרת. אקשן שבנוי כמו מרוץ: המסלול העלילתי אולי צפוי והקלישאות מחכות בכל פנייה, אבל הביצוע חד והחוויה עוצרת נשימה.

פורמולה 1 הוא ספורט מכוניות תחרותי, פופולרי ורווחי במיוחד – אם כי פחות מוכר לקהל הישראלי. זו הליגה הבכירה ביותר בענף המרוצים, עם עונה שנתית הכוללת יותר מ־20 מרוצים ברחבי העולם, רכבים שמגיעים למהירויות של למעלה מ־350 קמ״ש, ונהגים המתחרים תחת קבוצות בעלות תקציבי עתק.

העלילה מתחילה כשסוני הייז (בראד פיט), נהג מרוצים ותיק, מקבל פנייה מחברו רובן (חאווייר בארדם), הבעלים של קבוצת המרוצים APXGP. בצל משבר חמור בחברה, הוא מבקש מסוני לחזור אל מאחורי ההגה ולעזור למתחרה צעיר ושאפתני, ג׳ושוע פירס (דאמסון אידריס), לנהוג לצדו – ויחד להציל את החברה.

הסרט צולם במסלולי מרוץ אמיתיים במהלך סופי שבוע של גרנד פרי, עם מכוניות פורמולה 2 מותאמות שעליהן הותקנו עשרות מצלמות, כולל מצלמות בתא הנהג. בראד פיט ודאמסון אידריס עברו אימונים מעשיים בנהיגה והשתלבו בפועל על המסלול

מצב הקבוצה, שכוללת גם צוות טכני רחב בראשות קייט מקנהא (קרי קונדון), בכי רע. המכונית לא מספיק טובה, הנהג הצעיר אימפולסיבי וחסר ניסיון, ויש לחץ כלכלי־תעשייתי המתנהל מאחורי הקלעים. הסיכויים נמוכים וההימור על סוני נראה כמו מהלך אחרון ונואש.

העלילה בנויה לפי תבנית מוכרת, עם כל המרכיבים הצפויים: נהג ותיק מול צעיר חסר ניסיון; אתגרים שצריך להתגבר עליהם; טוויסטים שקל לנחש; סיפור אהבה שמתפתח; חברים שמתרחקים ואויבים שמתקרבים. אבל כל מה שמתרחש לאורך הסרט משכיח את העובדה שזה סיפור שכבר סופר ונטחן עד דק. האווירה שהוא משרה היא של סרט אייטיז מותח, מסוגנן, מהוקצע ומלוהק לעילא.

ב״אהבה בשחקים: מאווריק״, סרטו הקודם, ג׳וזף קוסינסקי לקח מותג נוסטלגי והפך אותו למופע עכשווי. ב״פורמולה 1״ הוא עושה מהלך הפוך: לוקח מופע עכשווי ומלביש עליו נוסטלגיה. בשני המקרים, הוא לא מנסה להמציא מחדש את הז׳אנר, אבל מעדכן אותו ביראת כבוד ופדנטיות סגנונית. אמנם המסלול סלול והתוצאה צפויה, אבל מה שבורא פה חוויה קולנועית פנומנלית נטוע בתנועה עצמה – ובקשרים בין התנועה הקולנועית לתנועת המרוצים.

הסרט צולם במסלולי מרוץ אמיתיים במהלך סופי שבוע של גרנד פרי, עם מכוניות פורמולה 2 מותאמות שעליהן הותקנו עשרות מצלמות, כולל מצלמות בתא הנהג. בראד פיט ודאמסון אידריס עברו אימונים מעשיים בנהיגה והשתלבו בפועל על המסלול. לואיס המילטון (מנהגי פורמולה 1 הגדולים והמעוטרים ביותר בכל הזמנים) שימש כיועץ וכמפיק, ואנשי מקצוע מעולם המרוצים היו חלק מהצוות. התוצאה היא לא רק חיקוי של תנועה, אלא ניסיון לצלם את המהירות כמו שהיא נחווית: חדה, מקרבת, מהפנטת.

המצלמה משתתפת במרוץ

זה יוצר סחרור ויזואלי נדיר. הצופה לא מסתכל על המרוץ מבחוץ, אלא ״חווה״ אותו מבפנים. כאילו הקולנוע עצמו נמצא בתוך הרכב. כלומר – יש כאן ניסיון להכניס את המצלמה לתוך הראש של הנהג. מה שמעלה את השאלה: האם מדובר באידיאל קולנועי של חוויה בגוף ראשון?

זו בהחלט התחושה, כי פורמולה 1 לא מפסיק לזוז גם כשהוא עוצר. הוא מלא בדלק אסתטי: כל זווית צילום, כל תנועת מצלמה, כל עדשה, התאורה, העריכה. התנועה היא לא רק אמצעי, אלא שפה שלמה. המצלמה לא מראה את המרוץ, היא משתתפת בו: גולשת, פונה, מתהפכת, ומחוללת את החוויה דרך קצב, תזמון ועוררות חושית.

אבל כמו שאומרים, גם בסרט הזה (ובמיליון סרטים אחרים, עיין ערך מהיר ועצבני) – זו לא המכונית, זה הנהג. והתנצלות מראש על הניסוח: אמאל׳ה ואבאל׳ה – בראד פיט חי וקיים. זו אחת מהופעותיו הטובות ביותר (רף גבוה מאוד לעמוד בו). יש כאן אמנם ניחוח של טייפקאסטינג מ״מאניבול״, אבל פיט מטעין את התפקיד ברכות, ענווה וסטואיות מצד אחד; ובהומור יבש, אומץ וכריזמה מצד שני.

סביבו עוד כמה הופעות שמצליחות להוציא את המיטב מתסריט די בנאלי: חאווייר בארדם מושלם לתפקיד; וקרי קונדן, בהופעה אמיצה אך מאופקת, מגלמת את הדמות הנשית הראשונה שעומדת בראש צוות טכני בפורמולה אחת בלי לעשות מזה עניין (ודווקא בגלל זה זה עובד).

הדובדבן שבקצפת? פס הקול של האנס זימר (בשיתוף סטיב מזרו), בשילוב שירים מקוריים. זימר עשה טיול קצר עם מכונת זמן לשנות ה־80, והביא איתו מוזיקה דרמטית, עם סינתיסייזרים מהדהדים ומקצבים מהודקים, המעוררים גם הם תנועה חושית במישור הקולי.

אם יש דבר אחד שמעיב מעט על הצפייה מלבד הליקויים שכבר הוזכרו, אבל די מתבקש, במיוחד בהקשר המקומי – הוא ריבוי האקספוזיציות. הרי צריך ללמד את הקהל הלא־בקיא מהם חוקי המרוץ, ויש הרבה כאלה. קוסינסקי שלף קונץ ידוע – הוא נתן לשדרן העלילתי של המרוצים לפרט את ההסברים. זה קצת טרחני, אבל ממש לא נימוק להורדה בערכו.

בסיכומו של יום, ״פורמולה 1״ ממש לא ממציא את הגלגל – אבל יודע לנסוע חלק. למרות שהסיפור הצפוי, העריכה היא מוקפדת, עבודת הצילום של קלודיו מירנדה יוצאת דופן, ומתוך החיבור בין מנועים שואגים לנשמה אנושית נוצרת פואטיקה של ממש. מדובר בסרט נהדר שדמויותיו מעוררות הזדהות, גם בלי שום היכרות מוקדמת עם עולם המרוצים (או עם ספורט בכלל).

כמעט לפני 150 שנה, מייברידג׳ פירק את סוס המרוץ ל־12 תמונות עוקבות. ב־2025, קוסינסקי לוכד מכוניות מרוץ ב־24 פריימים לשנייה (וקצת יותר במהלך המרוצים), ובונה סרט אקשן ספורטיבי שנפרש על פני שעתיים וחצי של הנאה צרופה.

---

פורמולה 1
בימוי: ג׳וזף קוסינסקי
156 דקות; ארצות הברית, 2025
4.5 כוכבים