רע בן דוד: בגלל שאני אוהב לדמיין, רציתי שהדברים יראו כמו בדמיון

יובל: הי רע, בוקר טוב. איך עוברים עליך ימים של כאוס אינסופי?

רע: בוקר טוב, איך עוברים ? שאלה טובה. ימים לא פשוטים, ובכלל כל השנים האחרונות של עליות וירידות. הבעיה שאתה מתחיל להתרגל לזה, שזה לא נראה לי כל כך טוב. מה הדבר הבא אתה חושב לעצמך

יובל: אז זהו, נראה לי שאין דרך לדעת מה הדבר הבא 😵‍💫 והבעייה היא שכל פעם שנדמה לך שאתה מוכן המציאות טופחת על פניך בלי להתבלבל

רע: כן, ובכלל להחזיק את העסק כל פעם שקורים הדברים האלו זה לא פשוט. וצריך לאלתר ולחשוב יצירתי עד שעוברים את זה. אין ברירה

יובל: אז הנה לפחות במקום אחד חסכתם לנו את הצורך לנסות לדמיין איך הדברים ייראו (שים לב מה עשיתי פה…) והשקתם מערכת הזמנות אונליין חדשה להדפסות ומסגור, שמאפשרת לאמנים לראות איך העבודה שלהן תיראה ממוסגרת לפי פרמטרים שונים של דפוס, מסגור וכן הלאה. מגניב!

רע: קודם כל אני לא ממליץ להפסיק לדמיין! זה אחד החשובים… 

רע: אבל כן, כבר בתקופת הקורונה שכולם נשארו בבתים, חשבנו איך זה שאין לנו כלי שמאפשר לעשות הזמנות אונליין. לדעתי התחלנו לעבוד על זה כבר ב־2022, וזה לקח לנו מלא זמן ואין־סוף גלגולים. ובגלל שאני אוהב לדמיין, רציתי שהדברים יראו כמו בדמיון

בנינו מערכת שאפשרת להעלות את הקבצים להדפסה ולהתחיל ״לשחק״ עם הבחירות – גודל, שוליים, סוג מסגור, סוג עץ, צבע, זכוכית וכדומה. וכמובן לראות את הכל בהדמיה מאד מדויקת (כמה שאפשר). עדיין אנחנו בשלב הרצה (בטא), וכל הזמן מנסים לשפר ולהכניס לשם עוד אפשרויות חדשות

יובל: איזה עוד אפשרויות? מה למשל?

רע: וואו, יש הרבה. הדברים הבאים שאנחנו מתכננים הם למשל האפשרות להעלות צילום של הקיר שלך בבית, ולראות את ההדמיה על אותו קיר; או לאפשר למשתמשים רשומים לראות את היסטוריית ההזמנות ולהזמין הזמנות חוזרות בקלות עם אותם קבצי הדפסה שנשמרים אצלנו במערכת. 

אנחנו רוצים כל חודש לארח אמן אחר, לבחור כמה עבודות שלהם, שאנשים יוכלו לקנות גם עבודות אמנות, ולא רק להעלות קבצים שלהם שהם רוצים להדפיס. אם אתה זוכר, היינו עושים מדי שנה PrintFair, שהיה מאד מוצלח וקצת עזבנו את זה בשנים האחרונות, ויש כאן עכשיו הזדמנות לשלב את השניים. ויש עוד הרבה דברים, וחבל שהם לא יכולים לקרות מהר יותר 🙂

יש גם מחשבה שתתאים יותר לאמנים שהולכים להציג תערוכה, שהם ממש יוכלו לבנות את חלל הגלריה, להעלות את כל העבודות שיש להם, ולהתחיל לשחק איתן על הקירות

יובל: טוב זה יהיה ממש מגניב, גם אם יותר מורכב לביצוע. בוא נעבור מהדמיות להדפסות, שזה מה שאתם מתמחים בו כבר כמה זמן?

רע: הסטודיו אכן התחיל מהדפסות (ב־2008). ממש אחרי שהפסקתי את לימודי הצילום בהדסה שבירושלים, אמרתי לאתי שוורץ שלימדה אותי להדפיס בחדר חושך בשנה הראשונה ללימודים (כבר אז היא הייתה מאסטרית של הדפסות!), שהיא חייבת לבוא לעזור לי עם ההדפסות שהיו לי לקראת תערוכת יחיד. ככה כל זה התחיל עוד בבית של ההורים שלי בחדר של 3×3 מ׳. 

התקופה ההיא הייתה ממש המעבר בין הדפסות אנלגיות (על נייר רגיש לאור) לדיגטליות, ובארץ לא היו מקומות שאפשר היה להדפיס כמו שהיום מדפיסים על ניירות פיין ארט למיניהם. אז ממש אפשר להגיד שהיינו די חלוצים בתחום הזה. התחלנו להביא כל מיני דוגמאות של ניירות מחו״ל וימים ולילות היינו מדפיסים. 

אחרי לדעתי חודשיים כבר התחילו השמועות לצאת החוצה, שיש מישהו עם מדפסת בבית שמדפיס, ובלי לתכנן כל כך התחלתי גם להדפיס לסטודנטים אחרים את פרויקט הגמר שלהם, ומהר מאד זה גדל וגדל

רע: השנים הראשונות היו ממוקדות בהדפסות וסריקות איכותיות כמובן (כי אתה רוצה להפוך את הנגטיבים שלך לקבצים דיגטלים) ואחרי זה ראינו שבשביל להיות עם בקרה על כל התהליך, צריך גם לעשות את ההדבקות והמסגור. את המסגור אנחנו עושים כבר יותר מעשר שנים אפשר לומר. ובכל מחלקה בסטודיו אנחנו שואפים תמיד לאיכות הכי גבוהה

יובל: נייס! בוא נדבר על מדפסת ה־UV החדשה שלכם, אפרופו התקדמות טכנולוגית. מה אתה יכול לספר עליה ועל הסוג הזה של ההדפסה?

רע: כשמדברים על הדפסות UV, זה אומר שהדיו שנזרק על החומר מתייבש בעזרת אור UV, וזה אומר שאין צורך בחומרים עם ציפוי מיוחד שיקלטו את הדיו (כמו המדפסת Inkjet האחרות שיש לנו). אתה יכול להדפיס על כל משטח שהוא חלק ועד לעובי חומר של 10 ס״מ. 

אנחנו כבר הרבה שנים מדברים על המדפסות האלו, ועל ההבדלים בין הדפסות פיין ארט ל־UV. רוב המקומות שיש להם מדפסות UV, לא מתעסקים באמנות, והן מיועדות להדפסות של שלטים, באנרים וכדומה ולא באיכות גבוהה. ודווקא בגלל שאנחנו מתעסקים כמעט רק באמנות, רצינו שתהיה לנו אופציה לגוון עם המדיות השונות; לאפשר לאמנים קצת להתפרע, לצאת קצת מגבולות הנייר. 

אנחנו כמובן מדפיסים איתה באכויות הכי גבוהות שלה, כי אנחנו רגישים לרזולוציית ההדפסה 🙂 ומה שעוד נחמד זה שאפשר להדפיס בגודל של 205×305 ס״מ, שזה משהו שלא היה לנו לפני (ה־inkjet מגיע עד ל־162 ס״מ רוחב)

יובל: מגניב. תגיד, יש בהדפסות ומסגורים גם אופנות? יש קלאסיקות שתמיד מבוקשות? מה האמנים/מוזיאונים בארץ אוהבים?

רע: אפשר לומר שיש אופנות, לדוגמה בתחילת שנות ה־90 כשגורסקי התחיל להציג את העבודות שלו ב־Diasec, שזה אומר שיש פרספקס קדמי שמודבק לחזית של הפרינט, כולם התחילו לעשות את זה. זה היה מאוד פופלרי עד תחילת שנות האלפיים.

גם לפני 30-40 שנה, לממסגרים היה בעיקר עץ אורן, ואתה יכול לראות שכמעט כל המסגרות מהתקופה הזו לא משנה אם זה ציור על בד או נייר, או צילום, הכל היה ממוסגר בעץ אורן. פעם מסגרו עם פרופילים אלומיניום פשוטים, היום הפרופילים האלו השתכללו קצת, ואתה יכול לראות מסגרות מאד דקות מעץ (בעובי 5 מ״מ בחזית), שזה אלומיניום מצופה בפורניר דק

רע: אנחנו גם כל פעם מוצאים איזה מוצר או חומר גלם חדש, ואפשר להגיד שאנחנו לפעמים גם מייצרים איזה טרנד. אבל תמיד נחשוב מה הכי מתאים לעבודה, איזה מסגור יכול מצד אחד להבליט אותה ומצד שני לתת לה להיות בלי יותר מדי הפרעות. 

אמנים או מוזיאונים בדרך כלל יבחרו גם בזכוכית אנטי־רפלקטיבית שמורידה משמעותית את כמות ההשתקפויות, מה שמאפשרת לראות את העבודה כמעט ללא הפרעות. אתה ממש מרגיש שאתה יכול לגעת בעבודה. אנשים תמיד מתפלאים מזה, אבל זה בדיוק כמו העדשות של משקפי ראיה…

יובל: יפה. מה עוד חדש/על הפרק? נראה שלא משעמם אצלכם

רע: ממש לא משעמם, וגם יש ממ״ד:) אז בכלל, כמעט כולם רצו לבוא לעבוד בזמן המלחמה. אנחנו ממש כמו משפחה אחת גדולה (כמעט 40 עובדים), וכל בוקר אני מחכה כבר לצאת מהבית ולהגיע לסטודיו. וכל זה לא היה קורה בלי הצוות הנפלא שיש לנו. 

מבחינת חידושים כל הזמן יש משהו חדש על הפרק. זאת הבעיה שלי, שאני אוהב דברים חדשים, ומכונות! אז אתה יכול לסמוך על זה שאם נדבר שוב עוד שנתיים תגלה הרבה דברים חדשים. ואל תשכח שאנחנו בארץ, יש גם את חו״ל מתישהו על הפרק

אבל עכשיו אני רוצה קצת להפנות את הארגיה דווקא לדברים יותר שורשיים 🙂 כי בשנים האחרונות ממש נכנסתי לענייני התזונה הבריאה, אז חשבתי להגדיל את המטבח בסטודיו שאפשר יהיה לבשל לכולם ארוחות צהריים, או להפוך את הגג שיש לנו לגינה ולגדל שם ירקות אורגניים ולעשות קומפוסט. קצת להיות כמו קיבוץ קטן

יובל: 40 עובדים? וואו. לא קלטתי

רע: כן, תמיד שואלים אותי, יש כל כך הרבה עבודה בארץ וצורך להדפיס/למסגר שצריך מקום כזה גדול ועם כל כך הרבה עובדים? אז בעקרון אין, אבל אני לא מסתכל על זה. אם הייתי מסתכל רק לפי מספרים ורווחיות לא הייתי פותח את הסטודיו. 

זה פשוט מגיע מתשוקה, ואני בתוך זה, כל כולי, ומבחינתי תמיד לעשות עוד ועוד גם אין את הקהל בשביל זה. אני הקהל 🙂 כל בוקר כשאני מגיע לסטודיו אני מסתכל על המקום בפליאה כאילו אני מישהו מהצד

יובל: יפה. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

רע: תבוא לבקר! אני אעשה לך סיור כמו שאני עושה כמעט לכל מי שנכנס בדלת, ואז תבין את הקסם של המקום