דוקו? קומדיה? ניסוי? מה לעזאזל קורה ב״חזרה גנרלית״

הסדרה ״חזרה גנרלית״ של נייתן פילדר, חלפה אצל רבים מתחת לרדאר. מדובר לכאורה בדוקו־קומדיה חכמה וחתרנית בהנחיית פילדר, קומיקאי קנדי (שאחראי גם לסדרה Nathan For You), אבל ככל שצופים בסדרה צצות יותר ויותר תהיות: האם זה דוקו? קומדיה? ניסוי? מה לעזאזל קורה שם? האם זו סדרת טלוויזיה או פרויקט מטא־תודעתי מבית HBO, שמעמיד את גבולות האמת, המשחק והבימוי במבחן שלא נצפה כמותו במסך הקטן?

״חזרה גנרלית״ (The Rehearsal) מציגה קונספט פשוט, לכאורה: הזדמנות לאנשים להתכונן לרגעים קשים בחיים – שיחות נפיצות, החלטות גורליות – באמצעות סימולציות מוקפדות. פילדר מאפשר להם לשחזר מראש כל תרחיש אפשרי, שוב, ושוב, ושוב, מול שחקנים שלמדו את התרחיש ונכנסו לדמויות, בניסיון לחזות שרשראות שלמות של תגובות פוטנציאליות. זהו פרויקט שאפתני ומדויק להפליא, שמאתגר את הגבולות בין תיעוד לבימוי.

בעונה הראשונה, אנשים מהשורה מקבלים הזדמנות ״להתאמן״ על סיטואציה חברתית שמלחיצה אותם לפני שהיא מתרחשת. החל מווידוי שקר מול חבר, בקשה מבן משפחה, ועד דילמה הורית. כל אירוע עובר שחזור קפדני – תפאורה, שחקנים, ואינספור וריאציות של תסריט מתגלגל.

בפרק הראשון, אדם רוצה להתוודות בפני חבריו על שקר ישן – ובייחוד מול חברה אחת, שהוא חווה כמאיימת. פילדר בונה עבורו שחזור מדויק של הבר שבו זה יקרה – כולל ברמנים, לקוחות, שאלות טריוויה, ואפילו תנור פיצה זהה. את החברה המאיימת מגלמת שחקנית שחקרה את התנהגותה לעומק. הדיוק האובססיבי הזה מעורר השתאות – ולעיתים גם אי נוחות.

בהתחלה זה נראה כמו גימיק חברתי משעשע, אך ככל שהסדרה מתקדמת, היא נפרמת מבפנים – והופכת בעצמה לסוג של ״חזרה״ אינסופית של פילדר על חייו, פחדיו, והניסיונות שלו לשלוט ברגשות של אחרים מבלי להיחשף בעצמו. חזרה גוררת חזרה, ואז עוד אחת, עד שכבר אי אפשר לדעת מה שוחזר, מה שוחזר שוב, ומה פשוט התרחש במקרה.

בהתחלה זה נראה כמו גימיק חברתי משעשע, אך ככל שהסדרה מתקדמת, היא נפרמת מבפנים – והופכת בעצמה לסוג של ״חזרה״ אינסופית. חזרה גוררת חזרה, ואז עוד אחת, עד שכבר אי אפשר לדעת מה שוחזר, מה שוחזר שוב, ומה פשוט התרחש במקרה

כך לדוגמה הוא מפיק חזרות עבור אישה שמעוניינת להיות אם, עם ילדים־שחקנים, בית שבנו במיוחד ועוד. אבל מכיוון שהיא רוצה חוויה משפחתית שלמה, ניית׳ן – ספק מסכים, ספק כמה – להיכנס לתפקיד האב. הוא עובר לגור איתה ונשאב לתוך הסיפור, כשהעניין שלו מתמקד פחות בה ויותר בעצמו בתוך הסיטואציה. למשל, ברצון ההורי שלו ובחוויות עבר ממערכות יחסים.

אם הוא לא מרוצה מתפקודו במארג המשפחתי־בדיוני, הוא מבקש משחקנים לשחזר את הסיטואציה בנפרד. או שהוא עצמו ״מסתנן״ אל חבורת השחקנים שמנסים להתקבל לסדרה, כדי להבין למה הם לא עושים את תפקידם כפי שחזה. זאת אומרת, הוא עושה חזרות בניסיון לשחזר את מה שכבר מתרחש בתוך חזרה, או שהוא צופה שיתרחש. חזרה לצד חזרה וחזרה בתוך חזרה.

זה ממשיך, מסתבך ומעמיק – בתצוגת תכלית יצירתית ומבלבלת כאחד – עד שהכול הופך ל״מיזנאבים״: השתקפות בלתי פוסקת של מראה בתוך מראה. זה נעשה מוזר יותר, אינטנסיבי יותר, אבל בעיקר אישי יותר. כמו דמות שנלכדה במראה אינסופית של עצמה, פילדר מביים ובוחן את חייו עד שכבר אין הבדל בין החזרות למציאות. ככל שהוא מנסה לשלוט, להבין, לפרק – כך הוא הולך לאיבוד.

בשלב הזה, סצנה מדמה סצנה אחרת, וכל אמירה נבדקת בגרסה משופצת עד שהמציאות עצמה מתחילה להיראות כמו חיקוי של הסימולציה. המבנה הלולאתי של חזרות אינסופיות על מצבים ואנשים הופך אצל פילדר לא רק לכלי נרטיבי יעיל ומרתק, אלא לאקט פילוסופי ולרכיב טלוויזיוני מטא רפלקסיבי נדיר. במקום מציאות מקורית, נותרו רק שכפולים של שכפולים, ובשלב מסוים ה״חיקוי״ כבר נראה אמיתי יותר מהדבר עצמו – והמקור, ובכן, נשכח.

תינוק עם חיתול בעריסה מול בובת ענק

בעונה השנייה של ״חזרה גנרלית״, פילדר מחליף את הדרמות הביתיות של העונה הראשונה באובססיה חדשה: טיסות שהתרסקו, לשיטתו בגלל כשלי תקשורת בין טייסים. הוא בונה שחזור מדויק של טרמינל בנמל תעופה, כולל שערי עלייה למטוס, מערכות כריזה, מסכים ועוד.

הוא מתחיל להפעיל סימולציות מורכבות, שמבוססות על תמלולי קופסה שחורה מאסונות תעופה אמיתיים. המטרה: לתרגל מחדש רגעים שבהם טייס המשנה ידע שיש סכנה אבל פחד להתעמת עם הקברניט.

בדומה לעונה הראשונה פילדר מתחיל כצופה מהצד, אבל נשאב במהרה לתוך החזרות של עצמו והופך לאוביקט המרכזי. הפעם, במקום לנסות להיות אבא, הוא מנסה להבין מה זה להיות טייס ופירוש הדבר הוא לא רק לקבל רישיון טיסה או להגיע להעיד בקונגרס.

כך לדוגמה הוא קורא את הביוגרפיה של הטייס סאלי סלנברגר, שהצליח לבצע נחיתת חירום על נהר ההאדסון בניו יורק בשנת 2009. כדי להיכנס להלך הרוח של דמות ההשראה הזו, הוא משחזר סצנות מחייו של סאלי – כולל רגעים ביזאריים לחלוטין, כמו שהיה תינוק עם חיתול בעריסה מול בובת ענק שנראית כמו אימו. זו רק אחת הדוגמאות לסוריאליזם האפקטיבי ששזור בסדרה כולה.

השיח סביב הסדרה הצביע על פילדר כדמות שמעוררת הזדהות עם מאפיינים המזוהים לעיתים עם הקשת האוטיסטית, וכאן נוצר היפוך מרתק: ״חזרה גנרלית״ אינה רק ניסוי על משתתפים – אלא גם על צופים שמזדהים עם פילדר, על כל המשתמע מכך. בעונה השנייה פילדר מתעמת עם השאלה הזו, כמו גם עם השיח סביבו כפרסונה עם שונות נירולוגית, ואף מרשה לעצמו להתבונן פנימה ולבחון זאת עם עצמו.

מאחורי המבנים הפסיכולוגיים וההפקות המוקפדות של פילדר, עולה שאלה מכרסמת ומטרידה: האם מדובר בניסוי חברתי או פשוט בניצול? ברגעים מסוימים, בפרט בעונה השנייה, התחושה היא שהמצלמה לא נועדה להבין את המשתתף אלא לסחוט ממנו את התגובה הנכונה, זו שתשרת את הקו הדרמטי של הפרק.

פילדר מצטייר כמי שמתחבא מאחורי מסכה של ניתוח רגשי (ואף דן במושג הזה, ״מסכה״) – אך בפועל מפעיל את המשתתפים כמו שחקנים. לצד השאלה האתית ״מה הם הסכימו לעשות״, צצה שאלה נוספת – ״מה הצופה הסכים לראות״.

זו בטח ובטח לא קומדיה, והגבול בין דוקומנטרי לעלילתי מטשטש שוב ושוב. כמו גם הגבול בין מה מותר ומה אסור, מה תפקידו של פילדר בסדרה ומה הוא בוחר לעשות עם הכוח שנמצא אצלו. ואולי זו לא סדרה על ניסוי שמשודר בטלוויזיה. אולי הטלוויזיה עצמה היא הניסוי, והצופים לא יודעים שהם הסכימו להשתתף בו.

מעט מאוד סדרות העזו להרחיק לכת כל כך – ולהישאר קוהרנטיות, נוגעות ומטרידות בו־זמנית. זו לא רק טלוויזיה מורכבת – זו טלוויזיה שמעוררת רגשות מורכבים.

---

חזרה גנרלית, עונה 2 | HBO
יוצר: נייתן פילדר
6 פרקים, 2025, יס, הוט, סלקום טי.וי
4.5 כוכבים