60 דוגמנים, 45 דקות, 36 סטודנטים, נדב סיון אחד

שתי דקות לתוך השיחה עם נדב סיון, השמות שהוא מזכיר מבהירים מעל כל ספק שהוא לגמרי בעניינים, ושהפנייה של מוטי רייף אליו עם הצעה שיכתוב את המוזיקה לתצוגת האופנה של שנקר, לא הייתה מקרית. ולא שהיה ספק: מספיק לראות את הקליפים המושקעים לשירים שלו, את הסטיילינג המוקפד לסט ולתלבושות בהופעות, כדי להבין את החיבור שעשה רייף.

והוא לא היחיד: הקרדשיאנס בחרו בשנה שעבר בשיר שלו U So Hot לתצוגה של בלנסיאגה, ומגזין הרולינג סטון השווה לאחרונה את סיון בן ה־28 לזמרים טרוי סיון ולמיקה, ואת הכריזמה שלו לזו של פרינס; חברה טובה להיות בה. ״זה ממש מביך אותי כשעושים את ההשוואות האלו. אלה אנשים גדולים מהחיים״, הוא אומר.

ובכל זאת, מאיפה מגיעים הלוקים בקליפים וההופעות?

״כבר בקליפ הראשון של ׳בלאק מירור׳ עבדתי עם רועי ברדס על כל הלוקים. אני עובד הרבה עם עומר יהב, לבשתי את autre של יובל אלרועי בכל הטור באסיה. הם בכל מקום כל החבר׳ה של שנקר ואני אוהב את זה, זה מדהים״.

איך הגבת להצעה של רייף?

״ישר אמרתי כן, בוא נעשה את זה. זה הדליק אותי, אני מאוד אוהב את פרויקטים ספציפיים של אירוע אחד שאתה עובד מאוד קשה בשבילו, שזה מתחיל ונגמר, בטח משהו שקשור לאופנה״.

וזה יקרה מחר (רביעי 23.7): בוגרות ובוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר יציגו את קולקציות הגמר שלהן.ם בתצוגת אופנה בליווי מוזיקה חיה. 60 דוגמנים ודוגמניות יצעדו על המסלול, לצלילי פסנתר כנף, תזמורת כלי קשת ומוזיקה אלקטרונית מקורית של סיון. האירוע יתקיים בביתן 10, אקספו תל אביב, ומי שלא הצליחו לקנות כרטיס יוכלו לצפות בתצוגה בלייב ביוטיוב.

״לפני שנה הייתי בברלין ופגשתי את המנהל המוזיקלי דאז של לואי ויטון״, מספר סיון. ״הוא אמר בוא נהיה בקשר אבל למרות שהוא לא חזר אלי התחלתי להתרגש מעצם הרעיון, והתחלתי לחשוב מה הייתי עושה בתצוגת אופנה. ברגע שמוטי התקשר זה התחבר״.

באיזה אופן? 

״הרעיון הוא ליצור את כור ההיתוך בין העולם המקורי שלי כפסנתרן קלאסי, שמאוד מתחבר לאופנה הגבוהה, יחד עם המוזיקה שאני עושה היום, שהיא הרבה יותר עכשווית ופופולרית. די מהר הויזואליה של הדבר הזה הייתה לי בראש: אני על פסנתר כנף עם תזמורת כלי קשת והלהקה שלי וכל התצוגה מתנהלת סביבי. זה מה שדמיינתי. 

״אבל, כששלחו לי תמונות ראשוניות של המסלול ראיתי שרוצים לשים אותי על במה בצד ואז אמרתי ׳שומעים? לא׳. אני רוצה להיות חלק מהמסלול; להיות חלק מהפאלטה שמחוברת באופן אינגטרלי לתצוגה ולדוגמנים״.

ואז מה?

״נכנסנו לעבודה מהר מאוד. קורה פה משהו חדש בפעם הראשונה, שהעבודה המוזיקלית היא חלק בלתי נפרד מהבנייה של התצוגה. זה לא שיש את הקולקציות והדוגמנים, ואז יש את המוזיקה. ישבנו מוטי, דניאלה שעובדת איתו, אילן בז׳ה ראש המחלקה ואני להרכיב את הדבר הזה, ביחד עם עמרי קפלן, שמפיק איתי את המוזיקה״.

36 סטודנטים, 45 דקות של מוזיקה מקורית בזמן קצר כל כך. זה די פסיכי.

״לגמרי. באיזשהו שלב אני אומר אלוהים אדירים, למה הכנסתי את עצמי. מעבר ללבנות את המוזיקה הכל עובר תזמור שלם, אנחנו משלבים שירים ישנים שלי עם הדברים החדשים שאני עושה. זה מאוד מורכב, מאוד סיזיפי, אבל זה מאפשר דיוק וספציפיות ברמה מאוד גבוהה ושונה מה שעשו ועושים עד עכשיו בעולם הזה של תצוגות אופנה.

״אני לא מכיר מאוד מקרוב את העולם הזה, אבל כשאתה עובר על תצוגות בעולם הן לא שלושת רבעי שעה, הן לרוב 10-20 דקות. ובמקרה של שנקר זו לא רק תצוגה ארוכה בטירוף, כל קולקציה שונה לחלוטין אחת מהשנייה. אתה מנסה למצוא את האיזון בין איזה נושא מרכזי אבל שלא יהיה חופר, ושזה יתאים לקולקציה אחת על אלמוגים ולקולקציה שנייה על 7.10.

״בסוף אתה צריך ליצור משהו עם הרבה מאוד משתנים שאני רוצה לעמוד מאחוריו, שלא יהיה משעם ולא פה שיר ושם שיר מעולם אחר; זה פיצוצים ורעש מצד אחד, אני לבד רק עם הפסנתר מצד שני. ממש ישבתי סטודנט סטודנט, רציתי לשמוע את כל המקומות שמהן יצאו הקולקציות, והכל בסינרגיה מאוד יפה ביני לבין המחלקה ואילן ראש המחלקה״.

גוסטינג של הלייף

כדוגמה ראשונה לחיבור בין המוזיקה שלו לתצוגה של שנקר, סיון מביא את הקולקציה ״עד עמי״ של אור רבין שתפתח את התצוגה. הפרויקט של רבין נולד מתוך שבר אישי וקולקטיבי בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. רבין, דור שלישי לחלוצים מקיבוץ ניר־עם, גדלה על ערכים של תקומה, עבודה ואהבת הארץ – אבל מצאה את עצמה מבקשת להגדיר מחדש את דמותו של החלוץ ההיסטורי, לצד אסתטיקות עכשוויות מעולמות של מוזיקת מטאל, תרבות גותית ופנטזיות של הישרדות.

כך נולד אצלה רעיון ״החלוץ החדש״ – דמות שמושפעת מהעבר אך אינה כבולה אליו. הוא יוצא מהאבל, לא רוקד הורה אלא בועט ברייבים של מטאל, ולובש בגדים טקטיים, כהים וכבדים – שריון של רגש. הקולקציה לגברים כוללת פיתוחי בדים טקסטיליים, איורים מקוריים ודימויים מהנוף של הנגב המערבי.

״אור יצרה קולקציה מרגשת, מטלטלת, והמוזיקה היא חתיכת מטאל ׳מאד׳ר פאקר׳. היא מביאה את אבא שלה ואת הרבש״צ שידגמנו בתצוגה. היא לא נורמלית וככה גם המוזיקה שיצרנו איתה: ניסינו לייצר משהו שמתחבר לעיצוב שלה וזה פשוט בום של מטאל ומפגן של הכעס והעוצמה שהיא דמיינה״.

כדוגמה הפוכה הוא מביא את קולקציית ״פלורה סינתזה״ של נוגה וונגריק, שבעיצומה של שנה שבה בן זוגה שירת במילואים, היא נאחזה במחשבה על החתונה הקרבה, על זיכרונות משפחתיים, על קשרים עמוקים בין נשים במשפחתה ועל סבא ש״חי בשביל פרחים״.

זה פשוט לא ייאמן כמה זמן הן עבדו על הפרויקטים שלהן, זה פשוט טמטם אותי ונתן לי כוחות להגיד ״גם אני אתאבד על זה״. בסוף, לא משנה באיזה מדיום אתה יוצר, להצליח להביא חתיכה מהחיים שלך וליצוק אותה לאיזו יצירה, זה השג גדול

הקולקציה של וונגריק מחברת בין הגוף הנשי לבין בגדי הטיולים של הסב, בטכניקות קראפט מגוונות וצלליות ששואבות השראה מפרחים: סריגים ורקמות בעבודת יד, ג׳ינסים וחולצות ישנות של הסב, שמיכת צמר של הסבתא ובד מודפס בטכניקת אקו־פרינט בהשראת פרחים שיובשו בין דפי ספרים.

״הקולקציה של נגה היא קולקציה אוורירית, נעימה ורכה, ובהתאם יצרתי מוסיקת אר־אנד־בי נעימה ורכה, כשסקציית הקשת תופסת פיקוד ולוקחת את ההובלה על הביט, ומובילה משם באופן טבעי ומרגש לתוך השיר שלי us to stop.

״זה פשוט לא ייאמן כמה זמן הן עבדו על הפרויקטים שלהן, זה פשוט טמטם אותי ונתן לי כוחות להגיד ׳גם אני אתאבד על זה׳. יש עוד אינסוף סיפורים שלא נגמרים; זה היה נורא מרגש לשבת עם הסטודנטיות והסטודנטים, אחד אחד, זה היה מפעים לראות את העומקים שהם מביאים לידי ביטוי בבגדים שהם מעצבים. בסוף, לא משנה באיזה מדיום אתה יוצר, להצליח להביא חתיכה מהחיים שלך וליצוק אותה לאיזו יצירה, זה השג גדול״.

אתה חושב שהעובדה שאתה באותו הגיל של הסטודנטיות והסטודנטים עזרה לך להתחבר לעבודות שלהם?

״לגמרי, אני בטוח שכן. אולי שליש מהקולקציות עוסק סביב המלחמה, וזה בהכרח נוגע בי בתור בן אדם יחסית צעיר שחווה את המלחמה כמוהם. 

״האלבום הבא שאני אוציא הוא בהשראת המלחמה, אלבום קונספט קצר שייצא לאור בחודשים הקרובים עם חמישה שירים. ממש הרגשתי שהם נמצאים באותו מקום, באותה נקודת יחוס עם אותה פרספקטיבה״.

איתם הקרדשיאנס עוד לא יצרו קשר.

״תשמע, זה משהו מדהים: אנחנו עובדים ועובדים ועובדים, עושים משהו קטן, מקווים שדברים יתקדמו, ולפעמים יש הפתעות שקשה לצפות אותן. יום רגיל אחד ישבתי סתם בדירה שלי בדרום תל אביב, פתאום אני מקבל באינסטגרם הודעה שבדיעבד אני מבין שהיא ממפיק לא נורמלי, שעובד עם ג׳יימס קורדון, הקרדשיאנס, הגראמי.

״הוא שואל אם אני רוצה לראות משהו מגניב. אני מקבל סיסמה, נכנס ללינק שהוא שולח, והייתי בטוח שיש איזו בעיה עם המחשב שלי כי הכל כל הזמן U So Hot. הייתי בטוח שמשהו נתקע, הייתי בשוק: מה פאקינג קשור הקרדשיאנס. זה היה מאוד מרגש.

״הדבר הזה פותח דלתות ומאפשר לקהל הרבה יותר רחב להכיר אותך. זה מביא איתו דברים, זו ברכה גדולה״.

אבל יש מלחמה ולא ממש אוהבים אותנו בשנה האחרונה.

״זה נכון, אבל יש לזה שני הכיוונים. מצד אחד הופעות שיכולות להתבטל או חוזה עם חברת בוקינג גדולה שברגע שהם מבינים שאתה מישראל הם אפילו לא אומרים לך ׳לא מתאים׳ אלא פשוט נעלמים״.

עושים לך גוסטינג.

״גוסטינג של הלייף. לפחות תגידו אתה ישראלי, לא מתאים. 

״מצד שני, המפיק שיצר איתי קשר הוא יהודי, ונדמה לי שדווקא זה שהיינו במלחמה, דווקא 7.10 הביא אותו להיתקל בשיר שלי, להביא משהו שקשור אליו באופן אישי. דווקא המורכבות הזאת גרמה לו להגיד זה מה שאני רוצה.

״באופן כללי אני נוסע המון לחו״ל וב־95 אחוז זה לא רלוונטי. אני מדבר על זה בהופעות, על הקושי עם המלחמה, עם החיים בארץ, ואני מקבל חיבוק מאוד גדול״.

זה דבר משמעותי מאוד, גם בהופעות, מה שאני לובש – אני מבין שזה אלמנט מאוד משמעותי בסיפור. בעידן שאנחנו נמצאים בו אתה לא יכול בלי ויזואליה, ואופנה היא משהו שאתה יכול להשתמש בו כדי להגיד עוד משהו על הסיפור שאתה רוצה לספר, להציג עוד זוית

איך אתה בוחר מה ללבוש בהופעות?

אני נמשך לבגדים, לאמירה שלהם. תמיד עבדתי עם אנשים שמגיעים מהעולמות האלה, כבר בקליפים הראשונים שלי. זה דבר משמעותי מאוד, גם בהופעות, מה שאני לובש – אני מבין שזה אלמנט מאוד משמעותי בסיפור.

״הרבה פעמים בהופעות בחו״ל אני מופיע בפסטיבלים לפני אנשים שלא מכירים אותי. הסיבה היחידה שאני מצליח לשמור על חדרים מלאים היא שאני נעמד שם לפני שההופעה מתחילה ואנשים שואלים את עצמם מי זה המטומטם הזה ומה הוא חושב לעצמו. 

״הם צריכים להבין ׳אם יש לו זכות׳ להתלבש ככה או שהוא חתיכת ליצן. זה כלי שאני משתמש בו, לפעמים אני הולך ברחוב לפני כדי לגרור אנשים שיבואו להופעה״. 

גם הקליפים שלך מאוד מושקעים בשביל זמר בתחילת הדרך.

״בעידן שאנחנו נמצאים בו אתה לא יכול בלי ויזואליה, ואופנה היא משהו שאתה יכול להשתמש בו כדי להגיד עוד משהו על הסיפור שאתה רוצה לספר, להציג עוד זוית. מהשנייה הראשונה הבנתי שאני רוצה שהקליפים שלי ייראו הכי טוב, גם ברגעים שלא היה לי שקל על התחת. זה אתגר לגייס עשרות אנשים שיעבדו, יחשבו, יצלמו, יפיקו, כדי שהדבר הזה ייראה פיין, שתהיה תשתית ראויה למשהו גדול יותר שיבנה.

״אז מהתחלה הרעיון היה בעזרת הקליפים להעמיק את הסיפור, בין אם זה קשור לסיפור של החיים שלי ב־us to stop, ובין אם להצליח ב־u so hot לצלם בגליל רקדניות פנסיונריות״.

מאיפה הגיע הרעיון הזה?

״בסוף מה שהכי מושך ומרגש אותי זה האטיטיוד, הווייב של הבן אדם, לא משנה בן כמה הוא. אמרתי שאם יום אחד יהיה לי כסף ספייר אני רוצה להביא חבורה של זקנים מגניבים ולהוכיח שלסטייל אין גיל. זה גדול מהחיים״.

הן הבינו מה אתה רוצה מהן?

״לגמרי. אמרתי להן שאני מחפש אנשים שלא מתביישים, שלא רואים בעיניים, שאין להם בעיה עם מצלמה, בלייצג מיניות ומשהו שיוצא מהגבולות. הפחד הכי גדול שלי היה שהם לא ישרדו את זה ותכננו לגמור את הצילומים עד השעה ארבע. בסוף נשארנו עד 10 בלילה והם לא נרגעו, ורק רצו עוד״.

מה החלום שלך הלאה?

״כשהשתחרתי מהצבא היה לי חוק שבחיים לא תהיה לי עבודה שלא תהיה קשורה איכשהו למוזיקה, ולשמחתי גם בתקופות הפחות טובות הצלחתי לעמוד בו. 

״אז יש לי שתי תשובות לשאלה שלך: יש את החלום הריאלי, מה שאני יכול להרגיש שיש לי בעולם הזה, ויש את החלום הגדול והמוגזם והלא נורמלי שזה להצליח להית אמן שנוגע בערימות של אנשים, בין אם זה בהופעות שזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, הופעות גדולות מאוד עם הרבה אנשים שאתה יודע שלמוזיקה יש אפקט אמיתי על החיים שלהם. זה הדבר הכי גדול שאני יכול לבקש.

״התשובה השנייה היא החיים שאני מקיים היום, שזה בקטן מה שאני רוצה תמיד – לעשות מוזיקה, להופיע, לכתוב. אשמח לבונוס, שזה יגדל, עוד אנשים, עוד כסף, אבל בסוף אני מרגיש בר מזל שהחיים שלי נראים ככה״.