הרשימה המשותפת // 7.8.25

תערוכות חדשות במשכן לאמנות עין חרוד

תערוכות המציגות שלושה דורות של אמנות ישראלית ייפתחו מחר (8.8) במשכן לאמנות עין חרוד (אוצר: אבי לובין). הראשונה, רטרוספקטיבה לביאנקה אשל־גרשוני ז״ל, שעסקה בסגנון ובנושאים אוטוביוגרפיים מורכבים שהיו חריגים בשדה האמנות המקומי לצד תכנים נוצריים ושפה של פולחן, ונעה הלוך ושוב בין הגבוה לנמוך, המיניאטורי למונומנטאלי, הדקורטיבי והאמנותי.

השנייה, ״דעת נחש הקדמוני״, תערוכת יחיד לאסי משולם – שלב נוסף בפרויקט שהחל לפני בדיוק 20 שנה – הקמתו של מסדר דתי־אמוני־פילוסופי שמציע יחסים מורכבים בין פולחן ואלימות, פגאניות, מונותאיזם וחילוניות, טומאה וקודש, תורה סדורה ותאוות בשרים.

השלישית, ״אייג׳נט אורנג׳״, תערוכת יחיד לעידו מרקוס שמתכתבת עם רוח התקופה והתחושה הקולקטיבית. הציורים מפורקים, בלי סוף ובלי התחלה. הם כוללים אוסף של דימויים אקספרסיביים – מחוות, מחיקות וחזרות של דימויים שעלו שוב ושוב מהאוב, שהופעתם יחד מציפה את האסון, הכאב והחרדה.

הרביעית, ״אקרופוליס״ תערוכת יחיד ראשונה לדידי כליפה, שמציג סדרה של כדים בסגנון יווני שעליהם דמויות של קנטאורים, להן הוא מוסיף פאות לחיים מסולסלות, כיפות ותפילין. הוא הופך אותם לנערי גבעות ומשתמש בשפה החזותית ובסמלים היווניים הקלאסיים כדי לתהות על גבריות דתית, גבורה ואלימות כרכיבים בזהות פוליטית קיצונית.

עידו מרקוס

דידי כליפה

עירמפעל במוזיאון תל אביב

עירמפעל, המיזם של האמן איתמר שמשוני, ייפתח ביום שישי (8.8) במוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרות: רוני טרבלסי, מעיין כהן דוויק ורונילי לוסטיג שטינמץ), ובו מפעל ייצור השתתפותי לכל המשפחה. המבקרים במפעל יפעלו יחד כדי להעניק ערך מחודש לצעצועים שעומדים להיזרק, באמצעות הפיכתם לפסלים. המבקרים מוזמנים להפוך לפועלים יוצרים, שמעניקים חיים חדשים לצעצועים מקולקלים, באמצעות הפיכתם לפסלים.

פרויקט עירמפעל פועל לצמצום פסולת, מעודד שימוש חוזר, ומעלה מודעות להשפעת צריכה על הסביבה. במפעל מטפחים את היכולת של קהל המבקרים ליצור אמנות למרות שאינם אמנים, ומאפשרים לכל משתתף להרגיש שיש לו מקום לביטוי עצמי.

איתמר שמשוני. צילום: עוז מועלם

עירמפעל. צילום: מ”ל

ראובן רובין במוזיאון תל אביב

עוד במוזיאון תל אביב לאמנות, תפתח הערב (7.8) ״ראובן רובין: הכנסת אורחים״, תערוכה שתארח את ציוריו של ראובן רובין ממוזיאון בית ראובן (אוצרת: דלית מתתיהו). במלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן, טילים בליסטיים נחתו ברחבי הארץ וזרעו הרס רב. מוזיאון בית ראובן – הבית שבו התגורר הצייר עד יום מותו – נפגע מהדף שגרם פיצוץ טיל ברחוב סמוך. ציוריו הוצאו מהבית והועברו למשמורת למוזיאון תל אביב.

הגעת העבודות הבהולה הניבה רגע מוסדי יקר ערך: מבחר מציוריו של ראובן השמורים באוסף המוזיאון שבו והתאחדו עם אלה ששכנו במרכז הוותיק של העיר, ובתוך כך נוצר מפגש ייחודי בין אוסף רחב היקף של אמנות ישראלית לבין אוסף יחידאי של צייר מקורי וחשוב.

ראובן רובין, הצפלין מעל תל-אביב, 1929. צילום: אוסף מוזיאון תל אביב

ראובן רובין, חוף הים בתל אביב 1923-24. צילומים: אוסף בית ראובן

ראובן רובין, סופי 1924

אורי וויינשטיין במוזיאון נחום גוטמן

״אורפאוס״, תערוכת יחיד לאורי וויינשטיין, תפתח הערב (7.8) במוזיאון נחום גוטמן לאמנות (אוצרת: מוניקה לביא). התערוכה פורשת את סיפורם של אורפאוס ואורידיקה, כפי שמופיע ב״מטמורפוזות״ מאת אובידיוס. שבעה פסלים גדולים מוצבים בחלל, שישה מהם תלויים מרחפים ואחד נוסף נח על הרצפה, כולם שרים מעין קינה בגרסת א־קפלה – כמקהלת רוחות אפלולית ומהדהדת.

בלב המיצב חמישה קטעי שמע שנוצרו במיוחד לתערוכה על ידי המוזיקאי אבשלום הספרי, המייצגים את חמשת שלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה – על פי המודל הידוע של הפסיכיאטרית ד״ר אליזבת קובלר־רוס. הצלילים מקיפים את המבקרים ויוצרים חוויה חושית חזקה, המורגשת בכל הגוף. הפסלים עטופים בדים מחזירי אור המאזכרים איורי שדים מימי הביניים, והם פועלים כגופים מזמרים ונושפים, אשר עורכים טקס פרידה אוניברסלי.

אורי ויינשטיין במוזיאון נחום גוטמן. צילום: מ״ל

אדם רבינוביץ במרכז לאמנות עכשווית

״הראי לי את הדרך (בתוך מוחו של העכביש)״, תערוכת יחיד לאדם רבינוביץ, תפתח הערב (7.8) במרכז לאמנות עכשווית CCA (אוצר: ניקולה טרצי), ותכלול מיצב מרחבי הקולע את הצופה לחוויה כוללת ועם זאת אינטימית. המיצב הבנוי כחדר־בתוך־חדר – ביטוי שבהשראתו קרויה התערוכה – הוא מעין ״גולם״ שעולמות מקבילים באים בו לביטוים באמצעות פעולות מינימליות.

תפישת העולמות המקבילים של תרחישים סוריאליסטיים תמיד העסיקה את רבינוביץ; אבל לחיזוק עניינו זה, תרמה החלטתו לעבוד בין תל אביב ללוס אנג׳לס. ספציפית, תחומי עניינו מתמזגים עם רקע תרבותי של קליפורניה המעוגן בסצנה הפסיכדלית וגם בתנועות אמנות כגון ״פֶטיש פיניש״ (מינימליזם של החוף המערבי) והשפעתו העצומה של וולט דיסני על התרבות החזותית והחברה שם ובמערב בכלל וגם בישראל לאור ההשלכות ההיסטוריות.

אדם רבינוביץ ברכז לאמנות עכשווית CCA. צילומים: מ״ל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

סטודיו אלכמרה בבית הגפן

״הייתי רוצה להיות בית״, תערוכת סיום לסדנאות האביב של סטודיו אלכרמה, תפתח הערב (7.8) בבית הגפן בחיפה. במשך חמישה חודשים נפגשו במקום קבוצת משתתפים מגוונת: יהודים וערבים, גברים ונשים, אמנים ותושבים ללא רקע קודם באמנות, צעירים וותיקים, דוברי שפות שונות – שחלקו דבר אחד משותף: הרצון להיפגש באמת. הם הגיעו לסטודיו הפתוח עם שאלות על זהות, שייכות, זיכרון ועתיד – וענו עליהן דרך צילום, תנועה, צבע, צליל, ומעגלי שיחה ויצירה.

״סטודיו אלכרמה״ הפך למרחב של ריפוי, חקירה ויצירה, שבו האמנות שימשה לא כאסקפיזם, אלא ככלי חזק ואינטימי לחיבור אנושי. התערוכה היא הזמנה לציבור להיכנס פנימה – אל תוך מה שנוצר כשנותנים מקום לקולות מגוונים באמת להישמע, להיפגש וליצור יחד. מדובר ביצירות אישיות וקהילתיות, מרגשות, טעונות וכנות, שמשקפות את הכוח של אמנות לבנות גשרים דווקא במקום שבו נדמה שהם כבר נשברו.

ורה גייליס, בית הגפן. צילום: מ״ל

אודין שדמי. צילומים: שני גולדמן

עמרי סמיאצקי

זוהר ינקו ואסיה וייסברג בגלריה כברי

״לַחֲצוֹת״, תערוכה משותפת לזוהר ינקו ואסיה וייסברג, מוצגת בגלריה השיתופית היהודית־ערבית בכברי (אוצרת: תמר הורביץ ליבנה). התערוכה היא פרויקט רב־תחומי המשלב צילום, עיצוב אופנה ומחקר מבוסס שטח ותאוריה. בתשתית הפעולה האמנותית ניצב קשר רעיוני למחקרה האקדמי של ד״ר ינקו שעוסק בהגירה של יהודים־ישראלים לאירופה, עם התמקדות בדרום אלנטז׳ו, המחוז הגדול ביותר והכי פחות מאוכלס בפורטוגל.

התערוכה מזמינה את הצופה למסע בארץ הפלאות הפראית של דרום פורטוגל. היא מעלה שיח בנוגע לתנועה דו־כיוונית עתיקה ועכשווית שבין הלבנט הארץ־ישראלי לחצי האי האיברי. מה אמיתי? מה מדומיין? מה חומק מאיתנו? אילו דפוסי תרבות נשמרים במעבר ואילו נשמטים? מה נדרש כדי ליצור תחושת שייכות בתוך חוויה של זרות, ארעיות ונדודים?

אומרים תודה למיכל בגלריה קיבוץ לוחמי הגטאות

התערוכה הקבוצתית ״אומרים תודה למיכל״ תיפתח בשבת (9.8) בגלריה לוחמי הגטאות, במחווה לאוצרת היוצאת, מיכל הורביץ. התערוכה כוללת יצירות של אמניות ואמנים מכל קשת היצירה הישראלית, שבינם לבין מיכל והגלריה נרקם קשר מיוחד בעקבות היכרות, עבודה משותפת וחברות. מיכל המשיכה את דרכו של אבי הורביץ ז״ל, בן זוגה שהקים את הגלריה בשנת 1983. הם היו נוסעים ברחבי הארץ, מבקרים בגלריות ובסטודיות של האמנים ונודעו גם באירוח החם והנדיב של אמנים בדירתם הצנועה שהפכה למועדון תרבות לכל דבר. עם השנים הגלריה הפכה למשמעותית בשדה האמנות בישראל, וכעת יכנס לתפקיד האוצר קובי סיבוני, שאצר את תערוכת המחווה.

הדר סייפן

יאן ראוכוורגר. צילום: קובי סיבוני

פאטמה אבו רומי. צילום: מ”ל