יסמין ילון בגלריה פריסקופ: מלאכים וענני פורצלן

עמית: הי יסמין, מה נשמע? שורדת את המצב? את החום?

יסמין: כן בין הסטודיו לבית לים

עמית: ביום חמישי נפתחה תערוכת יחיד בגלריה פריסקופ, ובמקביל את משתתפת בתערוכה במוזיאון תל אביב. ברכות! מרגש

יסמין: נכון:) התערוכה החדשה בפריסקופ נקראת ״יש רוח״ ותיגע קצת במצב. היא מתעסקת בארעיות שזו תחושה שאני מרגישה שמגדירה את השנים האחרונות פה בארץ, לפחות מבחינתי. אני חוקרת את התחושה דרך דימוי המלאך, שאני רואה אותו כאובייקט מתווך – המלאך הוא אותה ציפייה מלאת חרדה ותקווה שמשהו על־טבעי יגיע לשנות את המצב.

עמית: איכשהו ״המצב״ מתחבר לנו לכל עולמות התוכן

יסמין: כן. במוזיאון תל אביב מוצג פרוייקט הגמר שלי בתערוכה ״פעם השמיים היו ים״, שאצרה שוע בן ארי. התערוכה בפריסקופ היא סוג של המשך קונספטואלי, מה שהופך את הדבר לעוד יותר מרגש, שהן מוצגות במקביל. ושמחתי על ההזדמנות להמשיך עם זיויה קיי, שהנחתה אותי בפרויקט הגמר ואוצרת את התערוכה

עמית: בואי נתחיל בטכניקה בה את עובדת – נפגשנו בשנה שעברה בתערוכת הגמר של בצלאל, שם הצגת את הפרויקט שלך בסיום הלימודים במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית והתעלפתי מהעבודה שלך. בואי למען קוראינו ספרי במילה מה היה הפרוייקט?

יסמין: החומרים העיקריים שלי הם פורצלן ונייר (פייפרקליי – פורצלן מעורבב עם סיבי נייר). אני מפסלת עם החומר הזה באופן אורגני, בטכניקות שאינן מסורתיות. אני מרגישה שאני מכירה מספיק טוב את החומר וחקרתי אותו דיי כדי להוביל אותו למקומות חדשים. אני עובדת עם הנייר קצת כמו קרמיקה ועם הקרמיקה קצת כמו נייר. המהות היא החומריות. אני מחפשת להעביר תחושה עם החומר. האובייקטים מסייעים לי.

פרוייקט הגמר שקראתי לו ׳ומעלי שמים׳, עשוי מפורצלן ומלח קובלט. יצרתי דפים ופיסות דקות ושקופות התלויות בשכבות עם מרחק ביניהן. יחד הם יוצרים גוף. הרעיון התחיל מהרצון ליצור חלל ״אנטי משברי״ כשהבנתי שמה שמחבר בין כל דרכי ההתמודדות עם משבר הוא במהותו הכמיהה לשקט.

דימוי השמים הרגיש לי מדויק, גם כי הם תמיד איתנו, מעלינו. משהו שהוא משתנה אבל קבוע ובטוח. מלאים אוויר ובשביל להתבונן בהם צריך לפתוח את החזה והשכמות, להרים ראש ולהסתכל למעלה. בעבודה שלי הם בנויים משברים עדינים דקים וחדים כשהם בנפרד, אבל מקבלים רכות כשהם יחד

אני מפרקת את המלאך לפרגמנטים שמנסים להעביר את תחושת הארעיות באופן אורגני. בחלקי כנפיים מפורצלן, הילת קרעי נייר ואור שמגיח מתוך העבודה. התחושה היא כמיהה לשינוי חיובי שלא ברור כיצד יגיע

עמית: אכן, השתקפויות מדהימות, בעבודה שאפשר לראות כעת במוזיאון תל אביב. ועם זה את ממשיכה לתערוכה בפריסקופ?

יסמין: העבודות בתערוכה החדשה מאוד שונות מבחינתי מזו שמוצגת במוזאון. אם כי השמירה על האורגניות של החומר עדיין קיימת כי זו השפה הטבעית שלי. בתערוכה יהיו שישה אובייקטים שונים, עשויים נייר ופורצלן. התערוכה מורכבת משתי סיטואציות: בכניסה היכל של תקווה שקט ורוח ובפנים הגלריה – משבר מלאכי. אני מפרקת את המלאך לכדי פרגמנטים שמנסים להעביר את אותה תחושת ארעיות באופן אורגני. אם זה חלקי כנפיים מפורצלן, הילת קרעי נייר ואור שמגיח מתוך העבודה. התחושה היא כמיהה לשינוי חיובי שלא ברור כיצד יגיע

עמית: העבודה שבמוזיאון השתנתה מאופן ההצגה בפרוייקט הגמר שלך?

יסמין: זו עבודה תלוית מקום, ולכן היא נראית מאוד שונה. בבצלאל היא היתה תלויה מול קירות זכוכית מתקרה גבוהה וזווית ראשית אחת להסתכלות. עכשיו, במוזאון היא סובבת סביב חדרון במרכז החלל, מקיפה אותו בצורה משתנה. היא לא כל כך גבוהה, אבל פרוסה הרבה יותר. אני חושבת שהיא מזמינה לנוח שם, מתחתיה על השטיח ולדמיין שמים מלאי עננים

עמית: והצבעוניות שלה?

יסמין: עדיין כחולה ממלח הקובלט. יש בה גוונים משתנים. אזורים יותר בהירים ויותר כהים, מושלם ומרגיע

עמית: מה תהיה הצבעוניות בפריסקופ?

יסמין: יותר ורסטילית. יהיו גופי תאורה לבנים וגדולים, הכנפיים מוכתמות אוקסידים של נחושת ירוקה וברזל אדום, יהיו אפורים מתכתיים. צבעוניות טבעית והרבה לבן. חומרית אני מרגישה שהחזרתי את הרעיון לכדי דימוי פחות מופשט. תהליך מעניין אני מקווה

עמית: מסקרן. למה הכוונה בפחות מופשט?

יסמין: יש חלקים פיגורטיביים, פרגמנטים מרמזים. אני מרגישה שלעבוד מול מלאך זה לא כמו לעבוד מול שמים. מלאך הוא אובייקט מתווך שכל תרבות המציאה לעצמה ועשתה לו דמות. הוא מתווך לנו ומגשר בין הגשמי לשמימי. את מה שאנחנו לא יכולים להבין אנחנו מסבירים לעצמנו במונחים ודימויים שאנחנו מכירים מהעולם שלנו.

עמית: למלאך שלך יש זהות עצמאית?

יסמין: אני חושבת שזה בתוכנו. אנחנו ממציאים לו זהות מתוך צורך

עמית: בואי נחזור אלייך. את אמנית צעירה עם הישגים מרשימים: מוזיאון תל אביב, תערוכת יחיד, לא מובן מאליו. ספרי על הרקע שלך

יסמין: אני גדלתי בחינוך האנתרופוסופי ולמדתי בתיכון עירוני א׳ בתל אביב, במגמת אמנות. אפשר לומר שקצת גדלתי במוזאון תל אביב. אמא שלי גם היא אמנית. לאחר מכן התנדבתי במשך שנתיים בחווה חינוכית אקולוגית, ושנה עם ילדי פליטים בדרום תל אביב.

במקביל התחלתי ללמוד בסטודיו חדר גלגל ביפו אצל אורי ואיילת הנפלאים שנתנו לי בית שני. בהמשך למדתי במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל וכמעט כל זמן הלימודים גם הייתי אסיסטנטית של קרמיקאים מוכשרים פה בארץ

עמית: מי הקרמיקאים הבולטים מבין אלו שלמדת אצלם כאסיסטנטית?

יסמין: עבדתי עם גור ענבר, אצל אורי ואיילת, עדי אבידני ועכשיו אצל אביגיל סגל

עמית: יש כבר תוכניות לעתיד? הקרוב והרחוק יותר?

יסמין: אני רוצה להתנסות בעוד חומרים. הפרוייקט הבא יהיה קשור בביו־דיזיין, הקרמיקה היא כלי מדהים ומרגש שישאר איתי ואמשיך איתו כמובן, אבל אני מרגישה שהעולם החומרי עוד פתוח בפני. בנוסף, אני מחפשת לצאת לקצת רזידנסים בחו״ל וללמוד עוד

עמית: תסבירי לנו מה זה ביו־דיזיין

יסמין: תחום חדש יחסית – עבודה עם חומרים ממשאבים מתחדשים, שאפשר לייצר אותם ולגדל אותם. מבחינתי קרמיקה היא אומנם מקומית וטבעית אבל היא משאב מוגבל. אם לייצור החומר הקרמי צריך לחצוב ממכרה, חומרי ביו־דיזיין הם חומרים שמפתחים במעבדות ביולוגיות. למשל תחום האצות והפטריות מאוד מתקדם בעולם עכשיו

עמית: אני מכירה מישהי שמפסלת בבצק מחמצת. זה אותו עולם תוכן?

יסמין: לגמרי! האורגניזמים הם החומר שלה. החוקרת והמעצבת נרי אוקסמן (מ־MIT) מאוד בולטת בתחום הזה ויש עוד אנשים שעובדים בתחום

עמית: עוד משהו חשוב לפני פרידה?

יסמין: אני מאוד מתרגשת ומעריכה את זה שניתנה לי האפשרות להמשיך השנה לעבוד על מה שמושך ומעניין אותי באופן חופשי, והלוואי שיהיה מקום ליצור באדמה הזאת שלא מתוך עצב וכאב, מאוד בקרוב

עמית: אמן. כמה עצוב ככה נכון

---

יסמין ילון | יש רוח
אוצרת: זיויה קיי
גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב.
נעילה: 13.9
–
פעם השמים היו ים | תערוכה קבוצתית
אוצרת: שוע בן ארי
מוזיאון תל אביב, שאול המלך 27, תל אביב