הרשימה המשותפת // 4.9.25

אולגה קונדינה בגלריה רוזנפלד

״מרפסת לים האגאי״, תערוכת יחיד לאולגה קונדינה, תפתח הערב (4.9) בגלריה רוזנפלד (אוצרת: מיה פרנקל טנא), ובה גוף עבודות שממשיך ומרחיב מהלך תמטי וסגנוני שהחל בתערוכתה הקודמת. מהלך זה שיקף מפנה משמעותי בפרקטיקה של קונדינה – מציור המתעד מציאות חיצונית אל ציור רפלקסיבי המתמקד בעבודת הסטודיו ובעולמה הפנימי.

בעבודות החדשות העולם החיצוני והפנימי שלובים זה בזה. החוץ משקף את רוח המקום והזמן שמתוארת לרוב בשפה ריאליסטית המבוססת על ציור מתוך התבוננות. המרחב הפנימי – בליל של רגשות, מחשבות, חלומות וחרדות – מצויר בסגנון פנטסטי, לרוב מופשט, בצבעוניות עזה וברישום מהיר ואקספרסיבי. ככל שהמציאות הקונקרטית הופכת כאוטית וקשה יותר, כך מתרבים בציוריה מוטיבים של דמיון, חלום והזיה.

אולגה קונדינה. צילומים: מ”ל

שלהן: פיסות היסטוריה מחודשת במוזיאון רמת גן

אשכול התערוכות ״שלהן: פיסות היסטוריה מחודשת״ ייפתח הערב (4.9) במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, ויכלול תערוכות המציגות ראייה נשית, מלאכת ידיים ורגש. המבט עובר בין אמניות, אוצרות, אספניות וחוקרות, ודרכן אנו נחשפים לחלקים שונים מהסיפור השלם.

רותי הלביץ כהן מציגה את ״הכפר האולימפי״ (אוצרת: שרי גולן), תערוכת יחיד שבה נשזרות טראומות בין־דוריות, היסטוריה אישית ודימויים פנטסטיים. דרך קולאז׳ים מונומנטליים על כרזות מהכפר האולימפי בגרמניה 1936, יוצרת הלביץ כהן נרטיב חדש. מיטל כץ מינרבו מציגה את ״עבודת שדה״ (אוצרת: דרורית גור אריה), שבה היא יוצרת גן קלוע, חושי ופיוטי בהשראת חוות העלמות, יוזמה חקלאית של נשים מ־1911.

התערוכה ״לְכִי לָךְ״ (אוצרת: דינה יקרסון) מחברת שלוש אמניות ממדינות ודורות שונים – אלינה אורלוב, אן בן אור ואלכסנדרה פרגל. באמצעות ציור ווידיאו, נפרשת חוויית הגירה נשית של תלישות וכאב לצד הרפתקה וצמיחה. התערוכה ״בצלמה ובדמותה״ (אוצרת: שרי גולן) עבודות מאוסף צילה ירון, שמשלב בין יצירות של אמנים מובילים ויוצרים שפעלו בשוליים, ובין אמנות גבוהה לעבודות קראפט וקרמיקה. האוסף חושף עולם נשי ואישי, שבו הנוף, הגוף והצבע מספרים סיפור של מחויבות תרבותית ואנושית עמוקה.

לאה ניקל. צילום: אברהם חי

אן בן אור. צילום: מ”ל

רותי הלביץ כהן.צילום: טל בדרק

מגע זהב בגלריה כורש 14

התערוכה הקבוצתית ״מגע זהב״ תפתח מחר (5.9) בגלריה כורש 14 בירושלים (אוצרת: דביר שקד), ותאגד אמנים.ות שמתבוננים ביומיומי, בשגור או אפילו במכוער, ומוציאים ממנו ניצוצות של יופי; אלו שיכולים לראות ולהראות את הנשגב גם בבניינים המכוערים ביותר בעיר, בחפצים הביתיים הפשוטים ביותר, בפעולות השגורות ביותר שנעשות ללא מחשבה או מבט.

העבודות בתערוכה נוצרו מהתבוננות ובחינה מעמיקה של הדברים להם אנחנו לא מעניקים מבט שני, לא נוהגים לחשוב עליהם כעל בעלי צד אסתטי ובטח לא כיפים, ונותנות בכך גם לצופים את האפשרות לראות יופי ולמצוא אותו סביבם.

עינת עריף גלנטי. ציללומים: מ”ל

יעל פסמניק

אורי גרשוני, דנה יואלי ומירית וינשטוק בגלריה שלוש

שלוש תערוכות ייפתחו הערב (4.9) בגלריה שלוש. הראשונה, ״לילה לילה״, תערוכת יחיד לאורי גרשוני
שמציעה התבוננות עמוקה בחושך, בזיכרון ובתחייה, דרך פריזמה של צילום עכשווי, מיתולוגיה וחוויה אישית. גרשוני בוחן את הלילה לא רק כזמן של חושך וחידלון, אלא כמרחב רגשי וסמלי עוצמתי – מקום של כאב, התגלות והשתנות.

השנייה, ״הנאהבים״, תערוכת יחיד לדנה יואלי שנקודת המוצא שלה היא הציור ״זריחת השמש״ של פרנסואה בּוּשֶׁה (1752-1753) – אחד מצמד ציורים המתארים את זריחת השמש וזריחת הירח. יואלי, כמי שפועלת באופן רב־תחומי המערב סגנונות וטכניקות, יוצרת סדרת ציורים קטני ממדים המבוססת על מופעי השמיים תוך שהיא דוגמת גוונים מתוך ״זריחת השמש״ ועושה בהם שימוש כמפתח צבעוני לכל אחד מהציורים התלויים בתערוכה.

השלישית, Never Is a Long Time פרויקט מיוחד של מירית וינשטוק שבו היא ממשיכה את מסע חייה לגילוי מלאכות יד מסורתיות, שדרכן היא יכולה לייצור תובנות על היסטוריה, יופי חד פעמי ומחשבות קיומיות.

דנה יואלי. צילומים: מ”ל

אורי גרשוני

מירית ויינשטוק

מירב פיקרסקי, ענבל כהן חמו ואבישי פלטק במרכז ההנצחה בקרית טבעון

שלוש תערוכות יחיד ייפתחו מחר (5.9) בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה בקרית טבעון (אוצרת: מיכל שכנאי). הראשונה, ״שום בר וירח״ של מירב פיקרסקי, שמציגה ציורים רחבי יריעה, פיוטיים וחושניים, השוזרים ציפורים, דגים, פרחים ושלדי חיות לכדי עולם חזותי עשיר בסמלים וארכיטיפים. בעבודותיה היא מתכתבת עם מסורת ציור הטבע הדומם והווניטאס הקלאסי, אך מעניקה לו פרשנות עכשווית ומרגשת – כהרחקה פיוטית וכהרהור קיומי

השנייה, ״פלורה רעננה״ של ענבל כהן חמו, שבה היא הופכת את צמחיית העיר רעננה לחדר פלאות פיוטי ומטריד. אובייקטים יצוקים בשרף אפוקסי כולאים בתוכם פרחים וצמחי בר בשלבי חיים שונים – מזכירים מאובנים חיים, חנוטים בקפסולות של זיכרון. לצד אלה, הדפסי לומן חושפים עקבות של עלים וגבעולים שצרב אור השמש, על גבי נייר צילום.

השלישית, ״לילה צל״ של אבישי פלטק, שבה הוא מצייר את המרחב הלילי של הטבע המקומי – צמחים זוהרים לאור פלאש, חיות בר שנתפסו בעדשת מצלמות מעקב, ודימויים חמקמקים הצפים מתוך האפלה. ציוריו מתעדים רגעים חטופים של מפגש בין טבע לטכנולוגיה, בין נוף חי לבין זיכרון היסטורי.

אבישי פלטק. צילומים: מ”ל

ענבל כהן חמו

מירב פיקרסקי

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

יונתן צופי בגלריה נגא

״לקרוא בחושך״, תערוכת יחיד ליונתן צופי, תפתח מחר (5.9) בגלריה נגא. התערוכה מורכבת ברובה מציורים דמויי תחרה עשויים חול ודבק, המעבירים את חוויית המפגש עם סינוורי השמש מבעד לעצים. בשפה צבעונית מצומצמת אך רוויית פרטים, צופי מתמקד ברגע התנפצות קרני השמש בעולם, הרגע בו השמש היא בעצמה גוף הנוגע בגופים על פני הארץ ובמקביל מאפשר את עצם הראייה.

סינון אור השמש דרך ענפי העצים מאפשר לחשוף להרף עין מקטעים כמו־פיסוליים של השמש בפועלה, שנוצקו בעבודות אלו אל שפת תבליט חול. גוף העבודות המוצג נוצר עם מעבר האמן מחיים עירוניים במרכז הארץ אל המרחב הירוק של עמוקה בגליל העליון.

יונתן צופי. צילום: מ”ל

סיבה לקום בבוקר במרחב החברתי ירושלים

התערוכה הקבוצתית ״סיבה לקום בבוקר״ תפתח הערב (4.9) במרחב החברתי באחד העם 3 בירושלים (אוצרת: קייט פינקלשטיין) ותציג עבודות של ארבעה אמנים מירושלים והסביבה, הנוגעת בסוגה אמנותית מהנפוצות והעתיקות ביותר: הדיוקן. דרך צילום וציור, האמנים מציעים זוויות חדשות על הדיוקן, ופותחים אותו כמרחב לדו־שיח, קרבה, וההכרה בכך שכולנו בני אדם.

התערוכה תהווה מעבדה של רישום דיוקנאות. האמנים, כל אחד עם קול ושפה אמנותית מובחנת, מזמינים את המבקרים לשבת ולאפשר לאמנים לרשום אותם, ובכך להשתתף בפעולת יצירה משותפת. הפנים והסיפורים יתווספו לקירות לאורך התערוכה, וישקפו את הפנים המגוונות של ירושלים. בזמן התערוכה האמנים יציירו מבקרים במרחב ויוסיפו רישומים לקיר.

אביגיל פריד. צילומים: מ”ל

הדי ברוייר אברמוביץ

נתנאל פז

מחנה משותף בגלריה העירונית כפר סבא

פרויקט ״מחנה משותף״ של המדרשה לאמנות בית ברל חוזר בפעם השמינית וייפתח ביום שלישי (9.9) בגלריה העירונית כפר סבא. כשבועיים לפני הפתיחה התכנסו סטודנטים וסטודנטיות מהמדרשה לאמנות בבית ברל ליצירה משותפת – מהלך שמטרתו דיאלוג אמנותי ומרחב יצירה משותף. התערוכה, תחת השם ״סוף רע, סוף טוב״, מציגה את סופו של התהליך ואת תוצרי הפרויקט לקהל הרחב. היא מציעה התבוננות בסוף לא רק כטרגדיה, אלא כנקודת מפנה ואפשרות להתחדשות.

יעל סגל. צילומים: מ”ל

שקד סולטן

ענת וייס