אסקפיזם יווני בעיצוב ישראלי: הדירה שתכנן ארז עזרא באתונה

יובל: הי ארז, צהרים טובים? מה שלומך בתוך כל הכאוס מסביב?

ארז: הי יובל, אני מאמין שיהיה טוב. קשה להתייחס לכאוס הזה, אנחנו חיים במצב בלתי הגיוני שאפשר להרגיש בכל מובן בחיי היום־היום, ומנהל ומתנהל סביבנו בשגרה

יובל: כן, כמה אתה מרגיש שזה משפיע עליך? כי אדריכלות זה הכי מקצוע אופטימי לטווח ארוך, זה לא משהו שקורה מהיום למחר

ארז: זה נכון בהגדרה אבל לא נכון בפרקטיקה. אמנם זה מקצוע אופטימי לטווח ארוך אבל זה מקצוע שמשלב הרבה מאוד שלבים בתוכו.

כאדריכל צעיר ועצמאי, אני בשלב שאני מתעסק עם הרבה מאוד אנשים ויזמים פרטיים, ואין ולא היה אחד שהמשיך לזוז בלי לעצור ולחשוב ולחשב דברים מחדש… המון פרויקטים בשנתיים האחרונות נעצרו, חלקם לא ימשיכו. 

אנשים שומרים על עצמם וזה ניכר אפילו ברמת הדרישה לעיצוב ולחומרים שאנשים בוחרים. יש עדיין המון אי וודאות והקצב שונה לגמרי

יובל: אמרת אדריכל צעיר, תגיד כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר.ה

ארז: אז שמי ארז עזרא, אני בוגר AA, גרתי והתמחתי בלונדון כמעט עשור (A-AL, AMANDA LEVETE), חזרתי לארץ וביליתי מספר שנים אצל ישר ובר אוריין, והתשוקה לעבוד עם אנשים וחומרים בסוף גרמה לי לצאת לעצמאות. היום יש לי משרד פרטי ועיקר העבודה היא סביב נושא עיצוב, בין משרדים לדירות פנטהאוז יוקרתיות ומסות של שינויי דיירים, בין אם בארץ או בחו״ל

יובל: אמנדה לאבט (ככה כותבים?) זה המשרד שהיה אחראי על הכניסה ה(כבר לא כל כך) חדשה של ה־V&A, נכון?

ארז: כן, הייתי בשנה השלישית כשעבדנו על זה 😊 יצא לי לבנות כמה ורסיות של המודל הזה

יובל: הו נייס. בוא נדבר על מה אתה עושה היום ונתמקד בדירה שתכננת בקולונקי יוון, מה אתה יכול לספר עליה

נדיר לראות בניין חדש, כל אתונה מתחדשת מבפנים. כך גם אצלנו: דירה מוזנחת משנות ה־80 שלא דרכו בה מעל 20 שנה, קילפנו אותה לשלד כדי להחזיר לה את האויר לריאות

ארז: הדירה ביוון הייתה אסקפיזם מאוד נחמד עבורי בתקופה האחרונה. מדובר על דירה של 180 מ״ר, בשכונת קולונקי, אתונה, שבאופי היא מאוד מזכירה את תל אביב בתקופות היפות שהתיירים מציפים את הרחוב, אבל כל הבט הבנייה שם מאוד מאוד קשה. נדיר מאוד לראות בעיר בניין חדש, כל העיר מתחדשת מבפנים. כך גם אצלנו: דירה מוזנחת משנות ה־80 שלא דרכו בה מעל 20 שנה, קילפנו אותה לשלד כדי להחזיר לה את האויר לריאות

יובל: רגע לפני שנתקדם, מה אתה יכול לספר על בעלי הדירה?

ארז: בעלי הדירה היו משפחה מיוחסת עם קשרים עם המלך, כך סיפרו לי. את הדירה רכשו יזם ישראלי ויזם יווני שעוסקים בהשבחת נכנסים ולווי פרטי מא׳־ת׳. הם המתווכים, החברת ניהול, והפיקוח, אני עשיתי לו במקרה לפני מספר שנים את הדירה ביפו

יובל: הבנתי, כלומר לא היה פה לקוח ספציפי אלא דירה שרוצים למכור בסוף

ארז: כן זו דירה להשקעה

יובל: זה יותר קל לתכנן דירה להשקעה או שאתה אוהב שיש דייר ״אמיתי״?

ארז: אני חושב שיותר קשה לתכנן דירה להשקעה, הטווח ומרחב הבחירה שלך גדול יותר, זה קצת מטעה; אני מעדיף מעט אופציות ולהיות יותר מדויק. יש משהו בתהליך תכנון פרטי, בלקוח עם ציפייה ורצונות, שעוזר לך לייצר גבולות וליצוק תוכן ואופי למרחב, בסוף זו לא דירת קבלן. למזלי זה יזם עם הרבה תשוקה שאוהב להיות מעורב

יובל: בחזרה לדירה: קילפתם לשלד ואז מה? מה אתה יכול לספר על התהליך

ארז: אז באמת שקלנו בתחילה אם לקלף הכל או לנסות לשמר מספר אלמנטים, ולאחר שהתחלנו לעבוד הבנו די מהר שמצב הרצפה, הצנרות, החשמל, וגם הפרוגרמה לא יאפשרו לנו לגמרי לשמר את התצורה המקורית ועשינו התאמות מחדש. ביצענו רענון שלם לכל התשתיות בבית. 

במהלך הפירוק גילנו קיר משרביות שהוסתר מבפנים והיווה תגלית נהדרת לחדר שינה. בהמשך, מערכות החשמל, התקשורת, האינסטלציה, מיזוג אויר, וגם כל החלונות, התריסים והדלתות בבית הוחלפו לחדשות; חומרים שנבחרו בקפידה התחילו לקבל צורה, וכל העבודה התנהלה ממש בצורה חלקה, מכבדת, כנה ופתוחה למרות החשש של פרויקט בשלט רחוק.

הגמרים היו קפדניים, הדרישות היו גבוהות והתכנון לא היה מקל כי כל הקירות עגולים. בסוף התהליך אספנו את כל החפצים והלבשנו את הבית מא׳־ת׳

במשרד או בחלל ציבורי קל יותר להתפרע כי זה פלא שיש לו זמן מוגבל – קהל שמגיע, בין אם זה לשעות או מספר ימים – והולך. ההתרגשות והחיבור הרגשית שלו למוצר כמעט ולא קיימת, היא שטחית, זה מתחיל ונגמר בתמונה… בבית, הזמן מקבל ביטוי אחר, בחירת החומרים והצבעים צריכים לעבור מבחן הרבה יותר עמוק ורבגוני

יובל: מה בסוף שטח הדירה ואיך חילקת אותו לחללים?

ארז: שטח הדירה 180 מ״ר, שני מסטרים, חדר ילדים עם מרפסת פנימית ״גמישה״ שאפשר לפתוח ולסגור גם לסלון, ולייצר סוג של יחידה נפרדת, מטבח גדול עם אי וסלון

יובל: אני רואה שמבחינת ההלבשה, החומרים, הצבעים, הלכתם על משהו מאוד קל, בהיר, אוורירי

ארז: אז בחזרה לשאלה שלך של דייר אמיתי ודירה להשקעה… אני חושב שהצבעוניות קיבלה ביטוי בעקבות זה: בחרנו צבעים שלרוב יהיה קל יותר להתחבר אליהם, צבעוניות שתתן תחושה של בית ולא דירת אייר בי.אנד.בי שאולי אחרי 3-4 ימים תתחיל להכאיב לך בעין

יובל: אהבתי. תפרט יותר? תן דוגמאות?

ארז: הרבה פעמים יש חומרים שבאמת הם מופלאים, אתה רואה אותם ואומר וואו, איך בא לי לעשות עם זה משהו, אבל יש גם עניין של חיים, של זמן ושל מקום. במלון, במשרד או בחלל ציבורי כזה או אחר, קל יותר להתפרע כי זה פלא שיש לו זמן מאוד מוגבל – קהל שמגיע, בין אם זה לשעות או מספר ימים – והולך. ההתרגשות והחיבור הרגשית שלו למוצר כמעט ולא קיימת, היא שטחית, זה מתחיל ונגמר בתמונה… 

בבית, הזמן מקבל ביטוי אחר, בחירת החומרים והצבעים צריכים לעבור מבחן הרבה יותר עמוק ורבגוני, נשמע לך הגיוני מה שאני אומר?

יובל: לגמרי, אבל תהיה ספציפי ותן דוגמאות מתוך העיצוב – לצבע, לרהיט, לגימור וכן הלאה

ארז: הבחירה הייתה לשלב עץ, לדוגמה גם ברצפה וגם בתקרה. כל חלל קיבל ביטוי שונה שיצר עולם משלו – השילוב בין עץ לספה בצבע טרקוטה ושולחנות זכוכית, הוא קצת שילוב בין משהו אותנטי של פעם לבין אלמנט סופר מודרני. או לדוגמה הרעיון לשלב חומרים שיש להם תחושה, ביד, כמו האי מבטון גס מסותת, לתאורת זכוכית וברונזה, מייצר את אותו דיסוננס.

בחדרי הרחצה שילבנו זכוכיות כהות, רצפת אבן טבעית וחיפויי שיש מעוגלות. במרפסת שילבנו בין מודרני לטקטוני – רצפת טרצו משוחזרת וספסל רטרו

יובל: יפה. נראה טוב! מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר על הדירה שלא אמרת?

ארז: אני רוצה להגיד מילה טובה על הצוות, רמת הביצוע והדיוק, ניהול הזמנים והיחס היה ללא רבב – התנהלות מקצועית ברמה הכי גבוהה