בוגרים 2025: געגועים לבית, יומן מלחמה, הפצועים, החיים והמוות, ומה שנשאר

נטליה (נטי) וולקוב | געגועים לבית שאף פעם לא היה

המחלקה לצילום, בצלאל
אני חיה בין שני עולמות תרבותיים, בין שתי מדינות, בתוכן אני מחפשת בית. העבודות בפרויקט הגמר שלי הן מעין מסע אישי בנבכי הזיכרון, געגוע ותחושת תלישות. הן נולדו מתוך הנוסטלגיה לרוסיה, לא כמדינה גיאוגרפית, אלא כמרחב רגשי, תרבותי וחווייתי, המושרשים בתודעתי, גם כשגופי נטוע כאן, בישראל.

הנוסטלגיה, כמו תצלום ישן, אינה משחזרת את המציאות כפי שהייתה, אלא בוראת אותה מחדש, דרך עדשה מעורפלת של רגשות מעורבים. זוהי תערובת המורכבת מזכרונות ילדות, טעמים, ריחות, חפצים, ורגעים קטנים של בית. אך שזורים בה גם תחושת זרות וניכור, במיוחד הידיעה הברורה שלא אוכל לשוב או לשחזר את המקום.

יצרתי פסלים בעבודת יד, מקופלים מצילומים מודפסים שצילמתי ברוסיה, בעיר אומסק – אותם גזרתי, הדבקתי ושזרתי יחדיו, בתהליך איטי וסבלני של בנייה, פירוק והרכבה מחדש, ולבסוף צילום. המלאכה עבורי היא פעולה של ריפוי ואיחוי, המאפשר לגעת בזיכרון, לעבד אותו, ולהפוך אותו לנוכח וממשי. התערוכה היא ניסיון למצוא שפה ויזואלית לגעגוע, אובדן וחיפוש אחר בית. הצילום הופך לכלי המאפשר לי לחקור את המושג ״בית״ – לא ככתובת פיזית, אלא כמרחב של זיכרון, של זהות ושל חיפוש מתמיד אחר שייכות.

• הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של פורטפוליו: עדכונים והטבות על כל מה שחשוב ויפה >>

---

ירדן ליבר | כך הדבר מרגיש

המחלקה לצילום, מנשר
עבודותיי מתחילות במפגש עם האובייקט – לרוב חפצים שנותרו בשוליים של תהליך הבנייה, שאריות חומר שכבר סיימו את תפקידן: צינור, שבר אבן, גוש בטון. הבחירה בהם נובעת משיטוט והתבוננות. כשחפץ מסוים מושך את מבטי אני עוצרת, בוחנת את צורתו, צבעו, גודלו ומרקמו, ולעיתים אוספת אותו אליי.

בהמשך אני בוחרת עבורו מרחב צילום – לרוב זהו אתר עירוני בתהליך שינוי – ובו אני מציבה את האובייקט במרכז הפריים, במבנה הרמוני ונקי. פעולת הצילום מעניקה לו מקום, נראות ותוקף. הוא חדל להיות שארית והופך לדימוי שלם, טעון וכמעט מונומנטלי.

המבט שלי מתעקש על נוכחות, הכרה ומקום ובכך פועל כפעולת הצלה, אך גם כניסיון לשלוט במה שמתפרק ולארגן את מה שעשוי היה להישאר חסר צורה. הצילום מנסח מחדש את הגבול בין מקריות לבחירה, ומאפשר לייצר סדר ושליטה בעולם. גם אם לרגע, גם אם זו רק אשליה.

---

מיקה רוטלוי | יתגדל ויתקדש

בית הספר לתקשורת חזותית, שנקר
בפרוייקט הגמר שלי בחנתי את תופעת האדרת המת. כאשר אדם קרוב נפטר, תפיסתנו הרחבה והזכרונות המורכבים שנשארו ממנו משתנים, והוא הופך לדמות על־אנושית. העבודות מייצגות את תהליך התהוות דמויותיהם המואדרות של שלושה מחבריי בתודעתי, לאחר מותם. פעולותיהם היומיומיות מצטיירות לפתע כמעשים הרואים, זכרונות פחות טובים נמוגים ותכונות רעות משנות צורה עד שנשכחות. בסדרה 12 איורים עשויים מגזירות והדבקות של שקפים, שהוצגו על גבי קופסאת אור.

---

מוריאל נס | ציורים

המחלקה לאמנות, השלוחה החרדית, בצלאל
הציורים שלי הם אוסף של חלקי מחשבות וסיפורים, המכילים דימויים שאני פוגשת ביומיום. המחשבה על הציור נוצרת מתוך התבוננות בסמלים ובדימויים שסביבי, ומתוך עיסוק במפגש שביניהם – ובמטען התרבותי שמתעורר דרכו.

הציורים עשויים להיראות כהרכבים של סצנות מקריות ונטולות הקשר. אולי דווקא שם מצוי מרחב של כנות מסויימת – משמעות שעולה מתוך תרכובת של עולם, גוף, חי וצומח. בין רגעים מתוך חיי לבין ייצוגים היסטוריים, אמנותיים ודתיים. אני שואלת שאלות על הסמל והסמליות, על הכרונולוגיה של העולם, על המסורת של הציור ועל מקומו היום – כמחפשת אחר משמעות, או אחר חלקי אמת בתוך כל מה שאני יודעת ולא יודעת על העולם.

---

עמית סופר | A Date With War

המחלקה לצילום, בצלאל (מוקדש לאנטוניו)
העבודה התחילה אחרי שאיבדתי חבר קרוב בשבעה באוקטובר. מאז אני פוגשת ומצלמת אנשים שנפגעו ממלחמות, בגוף או בנפש. אני פוגשת אותם בבתים שלהם, במרחבים האינטימיים שבהם הם מתקיימים. אני לא משנה את הסביבה, לא מביימת, פשוט מגיעה כדי להיות איתם.

המצלמה מאפשרת לי לגשת אל האנשים האלה ולכאב שהם נושאים, לא מתוך ניסיון להסביר או לייצג, אלא מתוך צורך לראות באמת ולהתקרב אל המציאות שבה אנחנו חיים.

---

---

עמנואל נג׳רה | סבבים

בית הספר לתקשורת חזותית, שנקר
״סבבים״ הוא יומן מילואים מאוייר, המתעד ברישומים וקטעי טקסט רגעים קטנים משני סבבים – בעוטף ובעזה, שכוללים מאות ימי מילואים. הספר מציג אוסף סצנות יומיומיות ואישיות, שמרכיבות יחד תמונה ואינטימית של חוויית המילואים – בין שעמום לדריכות, ובין הומור לפחדים נסתרים. בכל אחד מהאיורים מופיע התאריך ומספר ימי המילואים שלי, הנכון לאותו יום.

---

הילה פרנקל ועידו משה | מתחת לפני המים

המחלקה לאמנויות המסך, בצלאל
היצירה מדברת על יציאה מחושך לאור, לצד התמודדות עם קשיים שלא תמיד נראים לעין. שחר, חייל מילואים בפוסט טראומה, מגיע לחוף מבודד בלילה, וחופר את קברו במטרה לסיים את חייו. לאחר מאבק עם הים, המנסה לסכל את תוכניתו, הוא צולל לתוך חוויה פנימית של שינוי ומציאת משמעות ותקווה מחודשות.

---

נועה זבדי | ניסוי מס׳ 5

המחלקה לאמנות, סמינר הקיבוצים
פרויקט הגמר שלי התחיל משוטטות, מפגש עם הרחוב, עם שאריות של הבנייה המקומית, התבוננות על המציאות המקומית, הפיזית והנפשית. אני אוספת באובססיביות כל אובייקט שנקרה בדרכי ומפעיל אותי. העבודות נוצרו בעקבות השתתפות במחקר שבחן תגובות גופניות בעת חשיפה לטריגרים, תהליך שהוביל לחקור כיצד הנפש שורדת מציאות מתמשכת של שחיקה, אלימות וניכור.

התיבה הופכת לגוף־מסך פועם, והצופים.ות מוזמנים להקיף אותה, לנוע סביבה ולבחון אותה מזוויות שונות, כמו סביב שולחן ניתוחים במעבדה קלינית, מרחב שבו הגוף נחשף כחומר לבדיקה, לצפייה ולפירוק. על כל אחת מחמש פאות התיבה מוקרנת גרסה זהה־שונה: מתוך אותו פרפורמנס, חמש נקודות מבט שונות על דמותה של האמנית.

ברקע עומדת המציאות הישראלית, החוויה הקולקטיבית של פגיעוּת וחשיפה, המובילה להקהיית החושים. העבודות מצביעות על הסתירה בין עצבים חשופים לבין חוסר תחושה. הן מדמות מערכת חיסון מדומיינת, המהדקת שכבה חיצונית, אך כושלת להגן על מה שמתחתיה.

---

יוצאים לאור 2025
מיטב מעבודות הבוגרים באקדמיות לאמנות ולעיצוב
אוצרים: חגית פלג רותם, לימור מרגוליס, יובל סער – מגזין פורטפוליו
גלריית קופסאות האור בסמטאות מזל דגים ומזל אריה, יפו העתיקה
פתיחה: 19.9