בוגרים 2025: החיפוש אחר משמעות, זהות, שייכות, אור ותקומה, גם בזמני התמוטטות

זוהר גיליס | כלום

בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר

כלום זה לא סתם, לא תשבע העין לראות. לבהות לתוך החלל ברגעים נטולי עניין. רק האור מרמז על נקודת זמן ביום, מעיד על כך שהעולם כמנהגו נוהג, גם ברגעים שבהם נדמה כי הוא עומד מלכת. מה שנתפס כשומם מתמלא עניין, והשגרה הופכת לטקס רב חשיבות, גם כשמדובר במלאכה יום יומית. כלום זה לא סתם, קיימת בתוכו משמעותם החבויה של הדברים, הוא מכיל בתוכו הכל, כמו שלבן מכיל בתוכו את כל הצבעים.

---

אבישג נמדארי | לראות בלי לדעת לאן להסתכל

המחלקה לאמנויות המסך, בצלאל
סרט הגמר שלי צולם בישראל ובהונגריה: היעלמות מסתורית של בחורה צעירה שיצאה לחפש את הכור הגרעיני בדימונה; וידוי לא שיגרתי בין שני חברים במדינה זרה; וקול לא מוכר שחודר לחדר אחד דרך צופרי האזעקות. מורכב משלושה סיפורים שונים, הנקשרים ביניהם דרך תמה משותפת וסיפור מסגרת רופף, דרכם הסרט בוחן שאלות של מציאות גלויה מול מציאות נסתרת, מקריות, נסיבתיות, בית וביטחון.

 

---

שחר הוס | רות ורינה

בית הספר לתקשורת חזותית, שנקר

מַעֲשֶׂה מַצְחִיק וּמַעֲצִיב / אֲשֶׁר קָרָה בְּתֵל אָבִיב / בִּשְׁתֵּי יְלָדוֹת מְאוֹד רָעוֹת / אֲשֶׁר הִצִּיקוּ לַבְּרִיּוֹת / וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל אִמָּן / וּמָה עָלְתָה בְּסוֹפָן / מְסֻפָּר בַּחֲרוּזִים נָאִים / וּמְצֻיָּר בַּצִּיּוּרִים יָפִים.

כך נפתח הספר רות ורינה , ספר ילדים שיצא בארץ ב־1957 ונחשב למקבילו הפמיניסטי של ״מקס ומוריץ״. המילים מאת הולדה פון לויצוף ,עיבוד עברי – בנימין קלאר. האיורים של שחר הוס, בשילוב טכניקה ידנית וצביעה דיגיטלית, מתעדים בפרטי פרטים את מעללי הילדות, ומזמינים את הצופה לחפש רמזים קטנים בכל עמוד.

---

ופאא מוסא | אור Noor

המחלקה לאמנות, מכללת אורנים

הפרויקט ״אור Noor״ הוא פסיפס של זהות, היסטוריה ואמנות. אני אורגת יחד יצירות בטכניקות מגוונות – מציור שמן ותחריט ועד פסיפס והדפסים על נייר כותנה – ליצירת גוף עבודה שמגולל את סיפור חיי וסיפור משפחתי הסבוך והרב־שכבתי. סיפור משפחתי עתיק של הגירה, המרה דתית וסכסוך עדתי, למסע של חיפוש עצמי ולהתבוננות הומוריסטית בזהות. בעדינות אך בביטחון, אני משלבת דימויים נוצריים עם יסודות מוסלמיים, ויוצרת חיבורים חזותיים שמקפלים בתוכם את הזיכרון האישי והקולקטיבי.

הרקע לסיפור נוגע במשפחתי הלבנונית־נוצרית, שנאלצה להימלט לכפר עילוט בעקבות סכסוך, טרגדיה ששינתה את גורלנו: סוס של המשפחה בעט בילד מוסלמי וגרם למותו. האירוע הצית עימות עדתי, שבעקבותיו חלק מאנשי המשפחה ברחו, והנותרים התאסלמו ונשארו בכפר. מתוך הרקע הדרמטי הזה, אני בונה יצירה שאינה שוקעת בעודף רגשנות, אלא שומרת על קריצה, על תבונה ומרחב חזותי מעורר מחשבה, המחבר בין עבר, זהות וחדשנות.

---

---

ורוניקה פומזן | ורוניקה

המחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל

הציעו לי שם חדש – אסתר. אמרו שהוא בול מתאים לי / אמרו שהשם שלי ארוך מידי וקשה להגיד אותו. / אבל לא רציתי להיות אסתר, לא רציתי להיות אף אחת אחרת. / רציתי להיות אני, עם השם הארוך מדי, שאולי צריך ללמוד. / שם שהוא לא נוח, לא קל, השם שלי.

זהו ספר־יומן מאוייר על המסע שלי שהחל כשעליתי לישראל בגיל 19 , לפני 6 שנים, עם לב פתוח ותקווה לחיים חדשים כאן. בספר שזרתי רגעים מתוך חוויית ההגירה שלי, שהייתה ועודנה חוויה מטלטלת ומאתגרת. זהו ספר שמזמין אתכם להציץ לעולם פנימי, שבו שפה, זיכרון וגוף שזורים זה בזה, ומשרטטים יחד את מפת המסע הרגשית שלי ואת השאלות שנוגעות לבית, לזהות ולנשיות.

---

ניצן שלף | הקריסה הבלתי נראית

המחלקה לארכיטקטורה, בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה

הבולען כמטאפורה להתמוטטות חברתית ופוליטית שמתרחשת מתחת לפני השטח. כמו בולען שמתפתח לאט, בסתר, עד לרגע הקריסה, כך גם המתחים הפנימיים בחברה צוברים עוצמה עד שהם נחשפים בשבר חד .הבחירה בתל אביב נבעה מהקיום הבלתי ניתן להפרדה לחיים הממשיכים לחיים הכואבים. דרך בחינה של מרחבים עירוניים בתל אביב, הפרויקט שואל כיצד ניתן לתרגם את תהליכי השחיקה החברתית לשפה אדריכלית. בעזרת שפה חדשה המבקשת לשאול איך נראית אדריכלות בעולם שנשמט תחת רגלינו .

הפרויקט מציע תכנון שאינו שוכח את מה שנשבר ומה שהי,ה בעזרת כלים אדריכליים להתמודדות עם מערכות שנמצאות בתהליך שחיקה. שלושה תרחישים שונים נבחנו, תרחיש ראשון – התרגלנו, אנחנו חיים לצד זה ומתמודדים עם המצב. תרחיש שני – פעלנו, נמאס לנו ואנחנו פועלים בכל הכוח לשנות. תרחיש שלישי – נטשנו ובעלי החיים יצאו, נמאס לנו אנחנו לא יכולים להתמודד עם הסבל היום יומי הזה. לא יכולים.

---

ברק כספית | הייטר וייטר

בית הספר לתקשורת חזותית, שנקר

הייטר וייטר הוא יומן גרפי קצר על חווית המלצרות האישית והקולקטיבית של צעירים בתל אביב. זה סיפור על מלצר שחוק שלא מסוגל לעזוב, לכוד בין חיוכים מזויפים ללקוחות מתישים. דרך רגעים מצחיקים ומבאסים, נחשפת האמת המלוכלכת מאחורי שירות הלקוחות: הצגה יומית של השפלה עם חיוך.