״אוהבים אמנות. עושים אמנות״: כל אחד נמצא בסירה שלו, אבל הסערה משותפת

חגית: בוקר טוב פאדי ושחר, אוצרי ״נקודת עגינה״, התערוכה המרכזית של אירועי ״אוהבים ואוהבות אומנות. עושים ועושות אמנות״ – אירוע הדגל השנתי של המחלקה לאמנויות של עיריית תל־אביב-יפו

פאדי: בוקר אור

שחר: הי חגית נעים מאוד 🌿

חגית: נעים מאוד! וגם נעים לדעת שהפרויקט שלכם יוצא לדרך בימי שלום (יחסית) – בטח לא היה קל לעבוד באווירת נכאים ואי ודאות?

שחר: אין ספק. אנחנו חושבים שהמורכבות של התקופה, עם העליות והמורדות שלה (או אולי גאות ושפל?:) לגמרי מהדהדת בתערוכה עצמה. העבודה על התערוכה שקורת סביב מעגן סירות הדיג העלתה מייד את השאלה – האם אנחנו בסירה אחת?

הגענו למסקנה שלא. שכל אחד נמצא בסירה שלו, עם האמצעים העומדים לרשותו. יחד עם זאת, יש דברים משותפים. אנחנו מאמינים שכולנו בשנתיים האחרונות היינו בסערה משותפת, ומתוכה חווינו חוויות משותפת – של אי יציבות וארעיות, של המתנה דרוכה ומייסרת. אבל, כמו הימאים שלאורך ההיסטוריה הסבירו לעצמם את אי היציבות של הים דרך מיתוסים וסיפורים, חלק מהעבודות בתערוכה עוסקות גם בזה – מהן האמונות, המיתוסים והערכים שעוזרים לנו להישאר עם הראש מעל המים ואף לחתור קדימה

חגית: תיאור יפה ופואטי 🙂 מעלה על דעתי כמה עבודות אמנות – מהקלאסיות ועד לישראליות בנות זמננו. עוד לפני שניכנס לשאלה מה מציגים ואיך, נפתח בשאלה הכי אישית: תציגו את עצמכם, מאין ואיך הגעתם לאוצרות?

פאדי: אני מגיע לאוצרות מתוך רצון להבין יותר את חווית המבקר בחלל, מגיע מרקע של יעוץ אסטרטגי שהתפתח בשנים האחרונות לייעוץ אסטרטגיות תרבותיות. אני מלווה מוזיאונים, גלריות ומוסדות תרבות במהלכים המיועדים להנגיש ולהתאים תוכן לאוכלוסיות מיעוטים, בדגש על החברה ערבית. הלכתי ללמוד אוצרות מהמקום של חוויית משתמש, ששם את המבקר ואת החוויה שלו במרכז התהליך המוזיאלי

שחר: אני חושבת שאני ופאדי קצת דומים בנקודת ההתחלה שלנו. אני עשיתי את התואר הראשון שלי בתוכנית משולבת של מנהל עסקים ותולדות האמנות, מתוך מחשבה רחבה יותר על מוסדות תרבות ומקומה של תרבות בחברה בכלל. את התואר השני שלי עשיתי בלימודי תרבות. משם המשכתי לעבוד במרכז מעמותה בירושלים במשך שנתיים וחצי, זומו המוזיאון הנייד במשך שלוש שנים, ועכשיו לשמחתי אני פה! אפשר להגיד שאמנות וחברה, מה היא יכולה לעשות בה ואיך היא יכולה לשקף אותה, הם הדברים שהכי מעניינים אותי

חגית: זו גישה מאוד מקורית להנחיל שינויים ותהליכים בחברה. ואני אומרת את זה בהערכה רבה 🙂 איך נפגשו דרכיכם?

שחר: יש לנו שתי מאצ׳ מייקריות 😍 טלי קיים ולי ברבו שאחראיות על השידוך (:

חגית: עכשיו יותר ברור. זה לא טריוויאלי להגיע לשילוב של ניהול, אסטרטגיה ואמנות, אבל נראה שצומח כאן דור של אוצרות, שהן גם פעילות חברתיות־תרבותיות, וזו זווית ראייה רעננה. בשנה שעברה טלי קיים והגר רבן אצרו את ״אוהבים אמנות״ בפארק על גבול יפו / דרום ת״א. הפעם החלטתם לרדת לים, לנמל הדייגים – למה?

שחר: כן לגמרי, אני חושבת שאפשר לראות שינוי (איטי אך מתקיים) של אמנות ומוסדות שמשנים ומחדשים את את החוויה מול אמנות, ואת המקום שלה בחברה ובמרחב כמו שהכרנו אותם, וזה דבר מרגש ומשמח. ואני רוצה לקוות ששנינו לוקחים חלק בדבר הזה, מכיוונים שונים

פאדי: את המיקום קבעה העיריה (: ואנחנו שמחנו על המקום – הנקודה שאנו נמצאים בה בנמל יפו מלאה ברבדים חברתיים ופוליטיים שאפשרו לנו דיאלוג מעניין עם המרחב. בנוסף השנה יש לנו אפשרות לעבוד לראשונה באוהבים אמנות בחללי פנים, מה שמאפשר לנו להציג מגוון רחב יותר של עבודות

שחר: ועוד ספויילר קטן – יש גם עבודות על סירות ועל המים (:

חגית: איזה חללים ישתתפו? ואיזה עבודות נראה במרחב הפתוח על המים?

פאדי: אנחנו נמצאים בחלקו הדרומי של נמל יפו. אפשר למצא אותנו בהאנגר 2, בחללים הסמוכים, ובמרחב הפתוח מסביב (ויש פה חניון גדול ונוח). יהיו כחצי מהעבודות בחוץ וחצי בפנים, ועל המים אנחנו שמחים להקים שתי עבודות חדשות – של ניב תשבי וחניתה אילן, בנוסף לעבודת וידאו של תמר שיפוני

חגית: איך חלוקת העבודה ביניכם?

שחר: אני האוצרת הראשית ופאדי אוצר משנה, אבל העבודה בינינו היא שיתופית מאוד, וקיבלנו את ההחלטות שלנו יחד. לי ברבו, המנהלת האמנותית של אוהבים אמנות, ליוותה את על התהליך האוצרותי בחוכמה ורגישות. אני חושבת שהרקורד השונה שכל אחד מגיע ממנו איפשר לנו לפנות למגוון רחב יותר של אמנים. דבר שהיה לנו מאוד משמעותי ביצירת התערוכה

חגית: ספרו עוד על העבודות – נראה הרבה עבודות שנעשו במיוחד?

פאדי: כמעט מחצית מהעבודות בתערוכה הן חדשות, והופקו במיוחד עבורה. זה לא היה מתוכנן, פנינו לאמנים מתוך רצון להציג עבודות קיימות, אבל במהלך השיחות עלו כל כך הרבה רעיונות והצעות מרגשות, שפשוט לא יכולנו לסרב להם. כך נולדו לא מעט יצירות חדשות.

השנה מספר העבודות הכולל קטן יותר לעומת שנים קודמות, אך כל אחת מהן היא יצירה רחבת־היקף ומרשימה במיוחד. אחת הדוגמאות המרגשות לכך היא עבודה של ניבי אלרואי. הגענו אליה לסטודיו מתוך מחשבה להציג עבודה קיימת, אך בעקבות השיחה והחיבור העמוק שלה לנושא התערוכה נולדה יצירה חדשה ומדויקת.

באותו חלל מוצגת גם עבודתה של רגד סואעד – אמנית צעירה ומבטיחה בראשית דרכה – ושתיהן, כל אחת בדרכה, מדברות על סערה פנימית ועל הרצון לריפוי עצמי, גם אם בשפה שונה לחלוטין. גם העבודה של רגד צמחה מגוף עבודה קיים, שבמהלך התהליך התפתח והפך למיצב תלוי מהרצפה לתקרה בחלל – שינוי שמהדהד את התנועה וההתרחבות של השיח כולו בתערוכה

חגית: אני שומעת את המילה סערה עולה בשיחה שלנו לא בפעם הראשונה. שחר, אמרת קודם שהגעתם למסקנה שאנחנו ״לא בסירה אחת״ אבל בסערה משותפת?

שחר בן נון: כולנו חווינו את השביעי באוקטובר, כולנו עברנו שנתיים של חיים באי ודאות, בעליות ומורדות רגשיות, וכאן נמצאת השותפות שלנו

פאדי פאר: אחד הדברים החשובים בעבודה המשותפת שלנו היה היכולת להצביע על נקודות העיוורון זה של זה. ואנחנו מקווים שהצלחנו לאצור תערוכה רגישה וקשובה

שחר: חשבנו על השנתיים האחרונות והשאלה של ה״יחד״, וקצת כמו שהמילה הזו תלויה בסיסמאות ושלטי חוצות – זה בעצם מסמן את ההיעדר של ה״יחד״ במציאות שלנו. אני חושבת שההתמודדות והכלים שלי, של פאדי או שלך הם שונים. יחד עם זאת, כולנו חווינו את השביעי באוקטובר, כולנו עברנו שנתיים של חיים באי ודאות, בעליות ומורדות רגשיות, וכאן נמצאת השותפות שלנו

פאדי: אחד הדברים החשובים בעבודה המשותפת שלנו היה היכולת להצביע על נקודות העיוורון זה של זה. ואנחנו מקווים שהצלחנו לאצור תערוכה רגישה וקשובה במיוחד לתקופה, ולמרחב שבו אנחנו חיים

שחר: זו לא תערוכה שעוסקת ביהודים ופלסטינים. כמובן, יש יהודים ופלסטינים בתערוכה, אבל זה לא המהות שלה, זה פשוט המרחב שאנו חיים בו. שאפנו להסתכל ולהדהד את המרחב שלנו בתערוכה בצורה ורחבה ושיוויונית

חגית: זו נשמעת ממש שליחות, הלוואי שזה יעבור גם לקהל. שאלה יותר פרוזאית – איך התמודדתם עם הדייגים הקשוחים לנמל יפו?!?

פאדי: מהרגע הראשון של העבודה על התערוכה הבנו שאנחנו מתארחים במרחב חי, שהוא מקום העבודה והחיים של אנשים. הדייגים מבלים בו את רוב שעות היום, וחלקם אף ישנים בסירות ובמעגנה. אנחנו אסירי תודה להנהלת הנמל, ולמנהל הנמל קובי ירדני, שמארחים אותנו יחד עם הדייגים ב״בית״ שלהם בקשב, בסבלנות ובפתיחות גדולה. ובמיוחד שכמה דייגים הסכימו לנו לתלות עבודות על הסירות שלהם

חגית: את העבודות על המים ניתן לראות מהחוף? מכיוון שאוהבים ואוהבות אמנות זה אירוע רב מוקדי, תנו כמה טיפים והמלצות שיעשו את החוויה הכי טובה שאפשר?

פאדי: התערוכה ממש על המזח מסביב למים, אפשר להגיע אליה מצפון או מדרום, ואנחנו מאמינים שיהיה קשה לפספס (: יש הכוונה, שילוט ונקודות מידע. אנחנו נמצאים בחלקו הדרומי של נמל יפו, איפשהו בין הבארבי לבית המכולות. אם הגעתם וראיתם עבודות בים ביבשה ואפילו מהתקרה, הגעתם (:

בסביבת התערוכה המרכזית יש פרויקטים מיוחדים של פורום היוצרים הדוקומנטרי, של קבוצת ג׳ייסון דנינו הולט, מיצב סאונד מיוחד של מיטל קובו במרכז ״נא לגעת״ והצגות מיוחדות לכל המשפחה בתיאטרון אלמינא, ורדיו המחוגה יבוא לשדר כל בסוף השבוע מבית המכולות. יהיה כיף (:

 

שחר: בנוסף ליפו, בכל אחד מת״אי התרבות הולכות להיות פעולות חשיפה לפרויקטים המיוחדים והתוכניות הרצות שהם מפעילים במהלך השנה. ברחבת סוזן דלל תהיה (וזו השנה השלישית)

 ויש פעילויות מיוחדות למשפחות ומבוגרים בכל רחבי יפו.

התערוכה נפתחת ביום חמישי מ־19:00 בערב – יהיה מגניב ונוצץ! ויהיה פתוח בשישי ושבת מ־10:00 עד 21:00. מוזמנים להתעדכן באתר העירייה (תהיה מפה דיגיטלית עם כל המידע והמיקומים ברחבי העיר)

חגית: אתם עובדים היום בהרגשה טובה יותר? נשמתם לרווחה, בעקבות הפסקת האש והחזרת החטופים החיים?

שחר: אנחנו שמחים שזכינו לפתוח את התערוכה בימים של הפסקת אש, עם החטופים החיים בבית, ומקווים שנגיע לימים של שלווה והחלמה בקרוב

חגית: בהצלחה! אמן שיבואו לנו ימים טובים

---

נקודת עגינה
אוצרת: שחר בן נון, אוצר משנה: פאדי פאר
אוהבים אמנות. עושים אמנות, אירוע האמנות השנתי של המחלקה לאמנויות בעיריית תל אביב-יפו
23.10.25 – 25.10.25

משתתפות ומשתתפים: אווה אבידר, אחמד כנען, אלה ליטביץ, בצלאל בן חיים, דבורה פישר, דוד עדיקא, הדסה גולדויכט, חניתה אילן, ירון אתר, לובנא עוידאת, מתי אלמליח, ניב תשבי, ניבי אלרואי, נעה בירן ורועי טלמון, סופי אבו שקרה, פאתן אבו עלי, שרי ארנון וקובי לוי, קולקטיב סייפר, רגד סואעד, רוני פיקסלר, ראפת חטאב, שאדי שביטא, תומר לחם, תמר שפוני