איינדהובן 2025 // עומר ברוכי

עומר ברוכי, בת 29, מעצבת מוצר המונעת מתוך מערכת היחסים שבין האדם לחפץ. העבודה שלי מתקיימת בנקודת המפגש שבין חומר, פונקציה ונרטיב, ויוצרת חוויה ייחודית השואבת השראה מהדיאלוג שבין מלאכה לתעשייה. בעשור האחרון אני מטיילת, עובדת ולומדת ברחבי העולם – מסע של התפתחות אישית ומקצועית שאיפשר לי לגלות ולבנות את עצמי מחדש, במיוחד לתוך עולם העיצוב שתמיד היה חלק ממני.

כצעד ראשון התקבלתי ללימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל ולאקדמיה לעיצוב איינדהובן שבהולנד. הייתה התלבטות של רגע, אבל ההחלטה ללמוד באיינדהובן הייתה החלטה מקצועית שנבעה מחשיבה לעתיד ופתיחת דלתות לזירה הבינלאומית.

איינדהובן

במהלך לימודיי באיינדהובן התנסיתי כמעט בהכל – מכתיבת קודים דיגיטליים ועד מלאכת יד ועבודה עם אינספור חומרים; אבל בעיקר למדתי איך ללמוד לבד. למדתי בסטודיו בשם Around Turn, המתמקד בחוויית המשתמש, טכנולוגיה, מחקר ופיתוח רעיונות קונספטואליים.

בהמשך, כחלק מתוכנית הלימודים, טסתי ליפן להתמחות בסטודיו למלאכה מסורתית בקיוטו, שמשלב טכנולוגיות חדשניות, ובסמסטר הראשון של השנה האחרונה השתתפתי בתוכנית חילופי סטודנטים בבית הספר פרסונס לעיצוב בניו יורק.

Doocor

עם חזרתי להולנד, התחלתי לעבוד על שני פרויקטי גמר, שהמרכזי בהם הוא Doocor שהוצג בשבוע העיצוב ההולנדי. ב־Doocor אני מדמיינת מחדש את הדלת כאלמנט אדריכלי בעל פוטנציאל לביטוי אישי. הדלת הופכת למערכת אינטראקטיבית המחברת בין האדריכלות, הפנים והנוכחות האנושית, דרך פרטים גלויים ונגישים.

כל רכיב מתוכנן כך שאפשר יהיה להרכיבו באופן אישי – מה שמאפשר לכל דלת לשאת את טביעת האצבע של מי שחי לצידה. כמו תכשיט על הגוף, גם הרכיבים הללו מעטרים את האדריכלות שהם משרתים

צירים הופכים לקישוטים גלויים, מסגרות למפות מבניות של חיבור, ואלמנטים טכניים עוברים טרנספורמציה לאוביקטים עיצוביים בעלי זהות ואופי. כל רכיב מתוכנן כך שאפשר יהיה להרכיבו באופן אישי – מה שמאפשר לכל דלת לשאת את טביעת האצבע של מי שחי לצידה. כמו תכשיט על הגוף, גם הרכיבים הללו מעטרים את האדריכלות שהם משרתים.

בשלב הפיתוח שיתפתי פעולה עם מעצבת התכשיטים ג׳וליה בוקנט (Bocanet Julia), ויחד שילבנו דיוק צורפות עם עיצוב מרחבי, ליצירת מערכת שבה הפונקציונלי והאסתטי פועלים בהרמוניה. בהעלאת הפונקציונלי למישור האקספרסיבי, Doocor מזמין אותנו לראות באדריכלות קנבס לאינטימיות, ליצירה אישית, ולטרנספורמציה.

המטרה היא לפתח מערכת מודולרית שתאפשר ביטוי אישי דרך פרטים מבניים, ולהמשיך את הפרויקט בשיתופי פעולה עם אדריכלים ומעצבים. אני רואה בפרויקט בסיס לשפה עיצובית המזוהה איתי, כזו שמחברת בין אדריכלות, עיצוב ונוכחות אנושית, וממקמת את החפץ כגורם פעיל בעיצוב החוויה המרחבית.

Hybrido

פרויקט שנולד בהשראת המעבר הקיצוני בין קיוטו לניו יורק, ומתוך ההבנה בחשיבותה של מסורת לצד גילוי הפוטנציאל שביצירת היברידיות בעיצוב. בעולם שבו גבולות בין תרבויות, חומרים וזהויות הולכים ומטשטשים, עיצוב הופך לשפה שמבקשת להגדיר מחדש מהי אותנטיות. Hybrido בוחן איך מפגש בין מסורות שונות יכול לייצר שפה חדשה, מבלי לאבד את הייחוד של כל אחת מהן.

כמעצבת בעלת ארבע מורשות תרבותיות, שגדלה במשפחה אמנותית מוקפת מלאכות יד מסורתיות, מצאתי בפרויקט הזה הזדמנות ממשית לחבר בין עולמות. העבודה שואבת השראה משתי מלאכות מהמורשת שלי – עבודת מתכת פולנית ועיבוד עור מצרי, כשהמתכת משמשת כתבנית לעיצוב העור באמצעות טכניקות רטובות עתיקות. שני החומרים לא מתמזגים, אלא נפגשים. כל מלאכה שומרת על השפה, הזהות והנוכחות שלה בתוך הצורה הסופית.

Hybrido מציע תפיסה חדשה של אותנטיות, כזו הצומחת מתוך מורכבות, שבה המתח בין תרבויות הופך לעושר וההבדלים עצמם יוצרים מבנה. באמצעות חקר חומרי, זיכרון ושיתופי פעולה, הפרויקט מציע מתודולוגיה לעשייה מכלילה, המבוססת על קיום משותף בין תרבויות, חומרים ומשמעויות.

עתידות

התוכניות שלי להמשך עדיין מתגבשות, אבל הכיוון ברור – להמשיך לפתח את Doocor ואת השפה העיצובית שנולדה ממנו, באמצעות שיתופי פעולה שיאפשרו לו לצמוח ולמצוא את המקום שלי כיוצרת עצמאית. אני רואה בשבוע העיצוב ההולנדי נקודת מעבר – סיום של תהליך ארוך והתחלה של דרך חדשה, שבה אני מעניקה מקום לשאלות, לגילויים ולצמיחה דרך עשייה.