Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
בוגרים 2025: מה הופך קירות לבית? יחסים, שיבושים, אבסורד, הומור ואמון
אוה בלאיש וניר שוורץ | בין הקירות
בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר
״מה הופך קירות לבית?״ אוה שואלת את ניר. אוה בלאיש היא ילידת פריז, חיה בישראל עם בן זוגה ניר שוורץ. בצילומיה אוה מציגה פרגמנטים של רגעים ״אינטימיים־מבויימים״ שנובעים מחיפוש אחר אדמה. ניר עונה בציורים הכמהים לאידאות ישראליות, במסווה של נופים אירופאים. השניים הציגו את פרויקט הגמר במשותף.
אוה: אני בונה צילומים כמו תיאטראות קטנים, ומעצבת כל פרט – תאורה ועד לחפצים. עבודתי חוקרת זהות, רגש ומשמעות ה״בית״, דרך חללים אינטימיים סוריאליסטיים, שבהם המרחב הביתי הופך לנוף. באמצעות פירוק והרכבה מחדש של הפריים, אני משקפת מצבים פנימיים ומזמינה את הצופה להתעכב.
ניר: אני צייר ואמן חזותי, בוגר תואר ראשון באמנות בשנקר ובוגר המאסטר־קלאס של האמן דוד ניפו בסטודיו התחנה. בציוריי אני משלב טכניקות של ציור מהתבוננות וציור נוף אירופאי קלאסי, ומנסה למזג בתוכם את דמויותיי, כדי לבחון מערכות יחסים, אינטימיות וחיי היום יום.
אוה בלאיש, בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר. צילומים: מ״ל
ניר שוורץ, בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר. צילומים: מ״ל
רומי קראוסקופף נרקיס | ״הכל במקום אבל שום דבר לא בסדר״*
המחלקה לצילום, בצלאל
בשנה האחרונה אני מתעדת את שגרת יומי, שהתערערה בעקבות מחלה נוירולוגית המשבשת את הקצב הסדיר ומותירה אחריה עייפות ובלבול, ברצף שנקטע שוב ושוב. בתוך הגוף וגם סביבו נפרשות שכבות של מתח רגשי, בין תחושת מוגנות לתלות, בין אינטימיות לחוסר אונים. היחסים עם אבי ועם בן זוגי מקבלים רובד אחר של משמעות, ברגעים הקטנים שבהם קרבה נחווית הן כמשא והן כעוגן. מרחב החיים מצטמצם, כאשר ברקע בתי חולים נעשים לחלק מהשגרה החדשה, שכוללת מסדרונות המתנה, דלפקים, מכונות רפואיות, שלטי הכוונה ופתקים עם מספרים. החוויות האלה מעצבות יום־יום אחר, עמום ועמוס גם יחד.
* הכותרת מתוך שירו של זאב טנא, ״הכל במקום״
רומי קראוסקופף נרקיס, המחלקה לצילום, בצלאל
סארה חטיב | Coop
המחלקה לאמנות יצירה, ביה״ס לאמנויות, תרבות ופרשנות, אוניברסיטת חיפה
כשהייתי בת שש גידלתי אפרוחים קטנים בתוך קופסת קרטון גדולה במטבח, עד שאבא שלי בנה להם לול על הגג. הייתי כל כך קשורה אליהם, שסירבתי לאכול ארוחת בוקר בכל מקום מלבד לצידם. יום אחד תרנגולת קפצה וחטפה מהיד שלי ביצה קשה, והשאר הסתערו עליה, אכלו ונאבקו עליה בפראיות. באותו רגע התמונה שהייתה לי על התרנגולות השתנתה לנצח — היצורים שגידלתי וגדלתי איתם לא היו תמימים ומתוקים כפי שדמיינתי.
הזיכרון הזה הפך לזרע של עבודת הגמר שלי — מיצב אינטראקטיבי המשלב ציורים, אנימציית פריים־אחר־פריים, פיסול, טקסט וסאונד. בעבודה, התרנגולת הופכת לדמות האלטר־אגו שלי, דרכה אני חוקרת רגש, זיכרון ומורכבות של קשר והיקשרות.
סארה חטיב, המחלקה לאמנות יצירה, ביה״ס לאמנויות, אוניברסיטת חיפה. צילומים: מ״ל
רז נוב | ללא כותרת
בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר
בעולם שבו שולטת תרבות של זמניות וריבויי דעות שוטפים אותנו באופן שגרתי בחיי היום יום, גובר הרצון להיות רלוונטי, והבלבול גדל. רקמות החברה העדינות משתנות, מתחילות תהליך של התפרקות ומביאות אותנו למצב חדש.
רז נוב, בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר. צילומים: אחיקם בן יוסף
מאיה שמואל | מה שעכשיו
המחלקה לצילום, בצלאל
העבודה שלי עוסקת בגבול בין המתח והכמיהה בקשר בין אם לבת, בעקבות חלוף הזמן מהילדות לבגרות. התחושה הבלתי ברורה המרחפת במעבר בין התקיימות כ״ישות אחת״ לשני סובייקטים נפרדים.
מאיה שמואל, המחלקה לצילום, בצלאל
נסטיה חיים | נקניק דוקטורסקיה
בית הספר לאמנות רב תחומית, שנקר
העבודות בפרויקט הגמר נעשו בשנה האחרונה – ציורים בטכניקת מיקס מדיה על בדים וניירות בגדלים שונים. אני מציירת את מי שנשאר בשוליים של המרחב הפוסט־סובייטי, בצבעים שלא הופיעו להם אפילו בסיוטים. היום־יום, האלים והאבסורדי, המלא בהומור והגרוטסקי – הם המנוע הפנימי שלי ליצור.
נסטיה חיים, בית הספר לאמניות רב תחומית, שנקר. צילומים: מ״ל
יוצאים לאור 2025 | מיטב מעבודות הבוגרים באקדמיות לאמנות ולעיצוב
אוצרים: חגית פלג רותם, לימור מרגוליס, יובל סער – מגזין פורטפוליו
גלריית קופסאות האור בסמטאות מזל דגים ומזל אריה, יפו העתיקה
התערוכה פתוחה בכל שעות היממה
