מה נקרא // הניוזלטר של יערה קידר

מי אני

יערה קידר, אוצרת והיסטוריונית של אופנה, מרצה ודוקטורנטית בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית. אני מרצה על אופנה תרבות ואמנות, ואוצרת תערוכות, האחרונה שבהן גיבורות במוזיאון העיצוב חולון. 

בניוזלטר אני אוספת את כל מה שנתן לי השראה ונחמה וגם בריחה מהמציאות: מסרטי דוקו ועד פודקאסטים, תערוכות לבקר בהן בארץ ובעולם ועוד חדשות מעניינות על אופנה, תרבות ואמנות. הוא נשלח בכל שבוע או שבועיים, ויוצא כבר קרוב לארבע שנים, עם מעל ל־18 אלף מנויים. זה גם המקום להתעדכן בכל מה שאני עושה: הרצאות, תערוכות, אירועים מיוחדים ועוד. ההרשמה אליו בלינק הזה. 

תוכן עניינים

הניוזלטר כולל המלצות אופנה, אמנות, תרבות והשראה, לצד עדכוני הרצאות חדשות, תערוכות ואירועים שבהם אני משתתפת. היום הוא פרי עבודה משותפת של הצוות שעובד איתי וכולנו אוספים דברים שווים, כותבים ועורכים את התכנים ביחד.

התכנים משתנים מדי ניוזלטר, אבל אני משתדלת שיהיה בו תמהיל נכון של המלצות שקל לצרוך אותן מהבית או מהסביבה הקרובה, כתבות או פודקאסטים שמצאתי מעניינים, תערוכות בעולם וכל מה שנראה לי השראה יפה ומעניינת. הניוזלטר בנוי מכעשרה אייטמים של המלצות, כשלכל המלצה יש תיאור, לינק ודימוי נלווה. בסוף הניוזלטר יש עדכונים ספציפיים יותר להרצאות שלי. 

בניוזלטר יש איזה שקט שאין בערוצים אחרים של הרשתות החברתיות: הוא נוחת במייל, לא חייבים לקרוא אותו מיד, והוא שם עד שתחליטי אחרת. בגלל שמדובר בהמלצות תרבות, הניוזלטר הוא פורמט מושלם

למה ניוזלטר

זה התחיל מרשימת תפוצה קטנה שבניתי בתקופה שבה גרתי בניו יורק והייתי מספרת בכל פעם שיש לי סיורים חדשים במטרופוליטן על אופנה ואמנות. בעבר היה לי בלוג שמאוד אהבתי לכתוב בו. הבלוגים יצאו מהאופנה ומצד שני רשימת התפוצה הלכה וגדלה, הלכה וגדלה, ואז החלטתי במקום לשלוח מייל עם עדכונים להוסיף לו תוכן ומאז זה הלך וצמח והפך לעולם שלם ומופלא.

בניוזלטר יש איזה שקט שאין בערוצים אחרים של הרשתות החברתיות: הוא נוחת במייל, לא חייבים לקרוא אותו מיד, והוא שם עד שתחליטי אחרת. בגלל שמדובר בהמלצות תרבות, הניוזלטר הוא פורמט מושלם: הוא מאפשר לכתוב בלי הגבלת מקום, עם דימויים נלווים, והוא לא נעלם, כך שתמיד אפשר לחזור אליו. בעולם כל כך מהיר ואינטנסיבי, אני רוצה שהניוזלטר שלי יהיה אי של שקט שמעורר השראה וסקרנות, הרחק מעט מהתזזיות של פורמטים אחרים כמו אינסטגרם. 

מאחורי הקלעים

אני כל היום קוראת וצורכת תכנים בעצמי ואוספת דברים שמעניינים אותי, הניוזלטר עובר הרבה גלגולים, ואני מתייחסת אליו ברצינות תהומית שמתחילה בבחירת הנושאים, הדימויים ועד הטקסטים, שעוברים עריכה לשונית מוקפדת. מה שנראה תמים וכייפי, הוא פרי עבודה מאומצת שאורכת זמן וצורכת הרבה משאבים. אבל התוצאה שווה הכול.

התכנים מגוונים: המלצות אופנה, אמנות ותרבות אקטואליות בתמהיל שמשלב המלצות כבדות משקל לצד המלצות כייפיות (אבל עדיין איכותיות), המלצות לדברים שאפשר לצרוך בעברית לצד המלצות באנגלית, וחדשות תרבות ואופנה שקרובות ללבי. 

היום גם הצוות שלי כולו מגויס למשימה כמו הוצאה של עיתון: נועם לוי שהיא יד ימיני מובילה את הפרויקט והעריכה שלו, אליה הצטרף עם הזמן הכותב ואיש התוכן סהר שלו, יחד עם העריכה והעריכה הלשונית של ד״ר תמר טאובר פאוזנר שגם תורמת המלצות שהיא בודקת מקרוב בפריז. אליהם מצטרף כל הצוות שלי שקוראות, בודק, מאמת עובדות: לי גזית, הילי הראל עמר אטיאס, ושרי כהן. אנחנו עובדים על התכנים של הניוזלטר ביחד, בוחרות את הדברים הכי שווים ולוהטים, כמו מערכת עיתון קטנה שבה נשלחות המלצות ואנחנו מסננים אותן עד שנולד הניוזלטר המדויק. 

החדשות בהרחבה

בניוזלטרים האחרונים המלצתי על הפודקאסט Fashion Neurosis with Bella Freud של מעצבת האופנה המוערכת בלה פרויד (שהיא גם נכדתו של אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד), על תערוכת צילומים מרתקת במוזיאון ישראל, ועל הרטרוספקטיבה של וולפנג טילמנס בפומפידו בפריז. הנה אייטם אחד שאהבתי במיוחד היה קשור למקור השם ״לבנים״ לבגדים תחתונים – הידעתם: למה קוראים ללבנים ״לבנים״? היסטוריה מקוצרת של בגדים תחתונים.

לאחרונה התראיינתי לרדיו על אחד הפריטים שיש לכולנו בבית: לבנים. הבגדים התחתונים שאנחנו לובשים ישירות על הגוף, כמו תחתונים, חזיות, מחוכים, כותנות לילה, ביריות וגרביונים נקראים לבנים, אבל למה? בעולם שבו יש שפע של בגדים תחתונים קשה לדמיים שפעם הם היו… רק לבנים.

היום גם הצוות שלי כולו מגויס למשימה כמו הוצאה של עיתון. אנחנו עובדים על התכנים של הניוזלטר ביחד, בוחרות את הדברים הכי שווים ולוהטים, כמו מערכת עיתון קטנה שבה נשלחות המלצות ואנחנו מסננים אותן עד שנולד הניוזלטר המדויק

לאורך ההיסטוריה, בגדים תחתונים היו עשויים לרוב מכותנה או מפשתן שלא נצבעו מטעמי היגיינה וגם כסמל סטטוס השמור למעמדות הגבוהים שלא נדרשו להתלכלך בעבודות שונות. באנגלית הם מכונים whites ובצרפתית המילה ״לנז׳רי״ באה מהמילה לֶנְז׳ שפירושה פשתן. כמו תמיד, ההיסטוריה של ההלבשה התחתונה היא גם סיפור מגדרי, מוסרי ומעמדי.

במצרים העתיקה, גברים ונשים לבשו רצועות בד שכיסו את אזור החלציים, ברומא עבדים וגלדיאטורים לבשו תחתונים לעיני כל, ואילו המעמד הגבוה העדיף עירום מתחת לגלימות. בימי הביניים לבשו הגברים מכנסיים וחולצה מתחת לבגדים והנשים לבשו שמלה וחצאית תחתונה. מאוחר יותר הופיע המחוך, פריט שלא רק חצץ בין הגוף לבגד, אלא גם עיצב אותו.

המהפכה התעשייתית שינתה הכול: הכותנה נהייתה זולה וההלבשה התחתונה הפכה לנגישה לכל המעמדות. בהמשך, תנועת הרפורמה בלבוש שהובילו נשים שרצו לנוע, לרכוב על אופניים וגם להצביע הניעה שינויים גם בלבוש. בשנת 1913 אמריקאית בשם מרי פלפס ג׳ייקוב קשרה שתי ממחטות בסרט וכך נולדה החזייה המודרנית. משם קצרה הדרך להלבשה התחתונה שאנחנו מכירים היום. אם תרצו לדעת עוד, אני ממליצה לצפות בסרטון מערוץ ההיסטוריה על ההיסטוריה של הבגדים התחתונים. 

 אולי יעניין אותנו גם

כתל אביבית שאוהבת לברוח לפעמים מהעיר, שני ניוזלטרים מומלצים לירושלים ולחיפה: תביאו משהו חם של איתי יעקב מציג את ירושלים מזווית שמעולם לא הכרתי, לא רק את האתרים הידועים אלא את הקצוות המעניינים, השיטוטים הלילים, הרחובות הלא מוכרים ואירועי התרבות הנסתרים שרק ירושלמים אמיתיים יודעים עליהם.

מהצד השני, חיפאית של שירי ויצנר הפכה אותי לחיפאית לרגע, והיא מגלה בניוזלטר שלה את המאפיות הכי טובות, המלונות השווים, ברי היין החדשים שנפתחו, וכל הסודות הקולינריים שהופכים כל ביקור בחיפה להרגשה של חופשה קטנה בחו״ל. שני הניוזלטרים האלה הצליחו לתת לי מה שהכי חסר לתל אביבים כמוני: את הידע המקומי הפנימי שהופך כל יציאה מהבועה התל אביבית למסע גילוי אמיתי של המקומות הכי מעניינים בארץ.

דבי לוזיה לאמנות – ניוזלטר חודשי של חוקרת התרבות דבי לוזיה, מחברת הספר ״מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך״. הניוזלטר מסכם ומפרשן את ההתרחשויות החשובות בעולם האמנות בפורמט כיפי וקליל, מיועד לאוהבי אמנות העסוקים מכדי לעקוב אחר כל מה שקורה בתחום.

עיר האושר של מרית בן ישראל: בלוג מחכים שכותבת בו סופרת וחוקרת התרבות מרית בן ישראל על אמנות בינתחומית, מיתולוגיה ואגדות. היא מביאה פרשנויות מקוריות למיתוסים קלאסיים ויוצרת חיבור מרתק בין אמנות עתיקה לחוויה אישית עכשווית.

Messy Nessy Chic – ניוזלטר של ונסה גרל, בלוגרית צרפתית־אמריקאית החיה בפריז, שמתמחה בגילוי מקומות נסתרים, היסטוריה נשכחת וסקרנויות תרבותיות. האתר הוא ״ארון של סקרנויות שיק״ שמביא סיפורים על אנומליות עירוניות, מקומות נטושים ואוצרות תרבותיים נסתרים ברחבי העולם.

נדב לווריד – ניוזלטר של נדב רביד, לשעבר מנכ״ל גלגלצ, שכותב על הממשק בין מוזיקה, טכנולוגיה ותרבות. הניוזלטר כולל המלצות מוזיקליות, מחשבות על סטרימינג ובינה מלאכותית, וכתיבה מעוררת מחשבה על השינויים המתרחשים בתעשיית המוזיקה.

עליית המכונות – ניוזלטר שבועי של מתי מריאנסקי עם למעלה מ־6,000 מנויים, המתמקד בכל מה שצריך לדעת כדי להתכונן לעולם החדש. הניוזלטר עוסק ככל הנראה בטכנולוגיה, בינה מלאכותית והשפעתם על העתיד.