פרס לצילום ע״ש ורנר וענת בראון יוענק למיקי קרצמן ורונה יפמן

זו השנה השנייה שמוזיאון ארץ ישראל והקרן להנצחת ורנר וענת בראון מעניקים את הפרס לצילום, הכולל מענק כספי. הצלמים הזוכים נבחרו מבין מאות צלמות וצלמים שהגישו השנה את מועמדותם לפרס. בפרס לאמן בכיר זכה הצלם מיקי קרצמן והוא יקבל מענק כספי על סך 50,000 ₪. בפרס לאמנית צעירה זכתה הצלמת רונה יפמן והיא תקבל  מענק כספי על בך 30,000 ₪.

בנוסף, הצלם ג׳ואל קנטור והצלמת שי זכאי זכו באות כבוד מטעם ועדת פרס בראון על תרומתם המשמעותית לתחום הצילום בישראל. האות הוענק להם כהוקרה על פועלם רב השנים והישגיהם המרשימים בשדה הצילום בישראל. בשנה שעברה זכו בפרס הצלמות ורדי כהנא ומיכל בראור.

ועדת השיפוט כללה השנה את ד״ר סימון פוסטר, האוצרת הראשית במוזיאון פינקוטק דר מודרן, במינכן, ואת גיזלה קייזר, אוצרת עצמאית, מנכ״לית ומנהלת אמנותית בבית וילי ברנדט, ברלין (2021-1996). ״עבודתם של מיקי קרצמן ורונה יפמן הרשימה אותנו במיוחד״, כתבו פוסטר וקייזר בנימוקים להענקת הפרס. ״שני האמנים, מצד אחד, חוקרים ומרחיבים את אפשרויות המדיום, ומצד שני, משתמשים באמצעי הצילום האמנותי המסייעים להגברת הנראות לנושאים ולשאלות חשובות״.

קרצמן נולד בארגנטינה ב־1959 ועלה לארץ ב־1971. קרצמן למד צילום בישראל, בין השנים 1994-1984, היה צלם מערכת בעיתון חדשות ומשנת 1992 צילם עבור רשת שוקן ועיתון הארץ. מאז שנת 1989 הוא עוסק בהוראת צילום. הוא לימד במוסדות שונים, בהם קמרה אובסקורה, המדרשה לצילום גיאוגרפי, החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה ובית הספר בסיס. בשנים 2014-2006 כיהן כראש המחלקה לצילום בבצלאל.

מיקי קרצמן. צילום: דניאל צ׳צ׳יק

מיקי קרצמן, יצחק רבין, 1991

מיקי קרצמן, זכרייה זביידי, 2005

מיקי קרצמן, גילה, 2002

מיקי קרצמן, הארכיון הבדואי

במרכז פעילותו האמנותית עומד הסכסוך הישראלי־פלסטיני ומושגים הקשורים בסכסוך זה, כגון מקום, חברה, מרחב וגבולות. בשנת 2021 יצא לאור ספרו עובד ארכיון (הקיבוץ המאוחד) ומשנת 2017 הוא מצלם פרויקט שכותרתו ״הארכיון הבדואי״.

עבודותיו של קרצמן הוצגו בתערוכות יחיד ברחבי העולם, והוא השתתף במספר רב של תערוכות קבוצתיות חשובות בארץ ובעולם. קרצמן זכה במגוון פרסים, בהם פרס אנריקה קבלין, מוזיאון ישראל (1997), פרס שר המדע והספורט (2001) ופרס א.מ.ת. (2011). עבודותיו נמצאות במוזיאונים ובאוספים פרטיים בארץ ובעולם.

יפמן נולדה ב־1972 בחיפה, וגדלה בקיבוץ רמת יוחנן ובקריית טבעון. יפמן היא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל (1999) התוכנית ללימודי המשך בבצלאל (2003-2001) ואוניברסיטת קולומביה בניו יורק .(MFA, 2009) כיום היא מרצה לצילום ואמנות במחלקה לצילום בבצלאל, במכללת אורנים ובמוסררה.

יפמן זכתה במגוון פרסים והציגה כמה תערוכות יחיד ובמספר רב של תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. בין עבודותיה הסרט ״שני דגלים״ (2005), המיצג ״בילבי, הילדה החזקה בעולם״ (2008), ומיצב התערוכה ״רדיו נתיבה״ (2022) שעסקו בסוגיות פוליטיות והציגו עיסוק ביקורתי בנרטיבים ציוניים. ספר האמנית שלה Let it Bleed יצא לאור בארצות הברית ב־2016.

רונה יפמן. צילום: גוני ריסקין

רונה יפמן, קבוצה באגם, מלון פופיק, 2006

רונה יפמן, שחייניות, 1997

רונה יפמן, בילבי (מרתה דאבל ג׳ו), 2009

גיל עומר, מנכ״ל מוזיאון ארץ ישראל: ״פרס בראון הוא הזדמנות נדירה לעצור לרגע ולהביט בשדה הצילום הישראלי בעין רחבה ומעריכה. מיקי קרצמן ורונה יפמן מייצגים שני קולות שונים אך משלימים: האחד מתבונן במציאות הישראלית בעין ביקורתית ורגישה, והשנייה משלימה אותו בכך שהיא בוחנת זהויות, דימויים ונרטיבים תרבותיים דרך פרספקטיבה אישית וחברתית.

״יחד הם ממחישים את הכוח, המורכבות והחשיבות של הצילום כאמצעי אמנותי וחברתי. אנו גאים בשיתופי הפעולה המתמשכים עם הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון, שמאפשרים לנו להמשיך ולטפח את תחום הצילום בישראל.״

יהודה בראון, הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון: ״אני גאה על האפשרות שניתנה לנו בקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון, להעניק את פרס בראון לצילום זו השנה השנייה ברציפות בשיתוף עם מוז״א. כפי שביקשו ורנר וענת בצוואתם, פעילות הקרן עוסקת בקידום תרבות הצילום בישראל ובהנגשתה לציבור וכן בחינוך הדור הצעיר לאהבת הצילום. פרס בראון הופך גם הוא חלק בלתי נפרד מעולם הצילום הישראלי״.