הרשימה המשותפת // 6.11.25

תערוכות חדשות במוזיאון אום אל פחם

שלוש תערוכות חדשות ייפתחו בשבת (8.11) וישיקו את פעילותו של מוזיאון אום אל פחם במתכונתו המחודשת. הראשונה, ״אדמה חיה / אדמת מקלט״, וידאו־מיצג של עינת ויצמן (אוצרת: הדס קידר), שבמרכזו עומד מאבקו המתמשך של הכפר הבדואי אל־עראקיב, שנהרס עד כה 243 פעמים ונבנה מחדש בכל פעם מחדש – אקט מתמשך של סומוד, עמידה איתנה לא אלימה, המגלם את מאבקם של תושבי הנגב על הזכות לחיות על אדמתם.

השנייה, התערוכה הקבוצתית ״(מהו) מקום״ (אוצרת: עדי שבתאי פפו), שצמחה מתוך שיחות ועבודה משותפת בין אמנים ואמניות יהודים וערבים שהתכנסו יחד בשנת 2022 לסימפוזיון בגלריה אום אל־פחם, שבמרכזו עמדה שאלה אחת: מהו מקום? סדרת העבודות מתבוננת במושג המקום כמרחב משתנה, חי ונפשי — כזה שמתקיים בין זיכרון אישי, נוף תרבותי והקשר פוליטי עכשווי.

השלישית, ״השחור הוא החיים, הלבן הוא האמנות״, תערוכת צילומים של ראאד בואיה (שהוצגה לראשונה במוזיאון ארץ־ישראל בשנת 2023), שבמרכזה סדרת צילומים בשחור־לבן, שנוצרו לאורך שני עשורים (2002–2022), ובהם בואיה מתעד את דמות האדם מתוך מבט ישיר, אמפתי ונקי ממניפולציות. בעדשתו הופכים המצולמים למראה של החברה ושל הנפש, תוך חיבור עמוק בין הביוגרפי לאוניברסלי.

ראאד בואיה במוזיאון אום אל פחם לאמנות

עינת ויצמן

עבודת קרמיקה בתערוכה מהו מקום, מוזיאון אום אל פחם לאמנות. צילום: מ״ל

אבנר כץ בגלריה שלוש

״שידורים מאטמוספירה אחרת״, תערוכה מעבודותיו של אבנר כץ ז״ל תפתח הערב (6.11) בגלריה שלוש במלאת חמש שנים למותו (אוצרת: נירה יצחקי). במשך למעלה מארבעה עשורים עסק כץ בעשייה רצופה ורבת־גוונים כאמן, מאייר, מורה, חבר מערכת ומשתתף קבוע במדורים סאטיריים, תוך טשטוש הגבולות בין אופני הביטוי היצירתיים שעמדו לרשותו.

התערוכה מציגה מקבץ עשיר מתוך עבודותיו במגוון טכניקות. בכל ציור מסתתר סיפור המתובל בהומור עצמי, הגובל לעתים בציניות אכזרית. כץ היה אמן של מבט כפול – רגיש וספקני גם יחד. ההומור, האבסורד, הגעגועים והאירוניה – שזורים ביצירתו כראי רגיש לנפש.

אבנר כץ. צילומים: אברהם חי

פאטמה שנאן במוזיאון ארץ ישראל

One Shot, תערוכת יחידה חדשה של פאטמה שנאן, מוצגת במוזיאון ישראל (אוצרת: רז סמירה) וכוללת טרילוגיה של עבודות וידאו החוקרת את הקשר בין הגוף האנושי לסביבה. בעבודותיה החדשות שנאן ממשיכה לחקור את הקשר שבין הגוף האנושי לסביבה, בין הנוף הפיזי לנוף הפנימי.

שלוש העבודות צולמו בשוט אחד, באזור מצפה רמון, מרחב טרנספורמטיבי שבו הגוף נטמע בנוף המדברי, נע בין נוכחות להיעלמות. באמצעות שימוש בקקטוסים שעברו שינוי, מפריחה לכיליון ולהיפך, נוצר מהלך ויזואלי ופואטי שבוחן את יחסי הגוף־טבע־זמן.

פאטמה שנאן, צילום מעבודת הווידאו one shot

איזבלה וולובניק בגלריה רוזנפלד

״הלסקייפ״, תערוכת יחיד לאיזבלה וולובניק, תפתח הערב (6.11) בגלריה רוזנפלד (אוצרת: מיה פרנקל טנא). גוף העבודה החדש נוצר כהמשך לתערוכה ״שלוש שריטות ומכתב אהבה״ שהוצגה במוזיאון הרצליה ב־2024. בתוך סדרת העבודות הנוכחית נטמע המושג גיהנום – לא רק במובנו הדתי כמקום ענישה שאליו נשלחים החוטאים והרשעים, אלא גם כמצב נפשי המתאר חיים שסטו ממסלולם, וכמונח בשפה שמייצג מרחב מדומיין המתבטא במערכת ציורית סבוכה.

לצד דיאלוג עם אמנים כמו מונק, גויה, רובנס, רדון ורגו, וולובניק שואבת השראה גם מדימויים אינטרנטיים ומהשיח הרווח במרכז ובשולי המדיה. היא רושמת ומציירת מהדמיון תוך התבוננות במציאות העכשווית ומגלה עניין מיוחד באופן שבו מילים ודימויים מתגלגלים ומנוכסים על ידי קבוצות חברתיות שונות.

איזבלה וולובניק. צילומים: מאיה זהבי

תערוכות חדשות בגלריה חנה

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (7.11) בגלריה חנה לאמנות עכשווית בבית אום קולטור בשדרות (אוצרת: מיטל מנור). הראשונה, התערוכה הקבוצתית ״מקלטים זמניים״, שמתבוננת בדרכים ובמנגנונים שבאמצעותם אנחנו שומרים על עצמנו, מתמודדים וממשיכים לצמוח בתוך מצבי חיים משתנים. באמצעות עבודות הנעות בין האישי לקולקטיבי, בין חומר לרגש, התערוכה מבקשת לחשוף את המקומות שבהם פעולות הגנה, יצירה וזיכרון שזורים זה בזה.

השנייה, ״שכבות נוף״ תערוכת יחידה ראשונה ללירז אנקר לוי, המבקשת לחקור את שכבות הזיכרון והחומר שמרכיבות בעבורה נוף: אדמה, צלקות וזיכרון. אנקר לוי היא אמנית, בוגרת לימודי אמנות וגם מרצה במכללת ספיר, וניצולת מסיבת הנובה. בעקבות ה־7 באוקטובר, הפך נוף ילדותה לנוף טעון ומורכב, כזה שמחזיק בתוכו זיכרונות של חיים לצד כאב ואובדן. בתערוכה היא מבקשת לפרום ולחבר מחדש את השכבות הללו, נוף שהוא בעת ובעונה אחת אישי וקולקטיבי, אדמה וזיכרון, בית ושריפה, שבר ותקווה.

תמר נסים, צילום מווידאו

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

יארא קאסם מחאג׳נה בגלריה לחם ושושנים ובבית הבאר

״כביש 65״ – שתי תערוכות יחיד מקבילות של יארא קאסם מחאג׳נה ייפתחו הערב (6.11) ומחר (7.11) בגלריה לחם ושושנים ובגלריה בית הבאר (אוצרות: לאה אביר, ריקי אלקיים). התערוכה, על שני חלקיה, היא תוצר של תהליך עבודה רב־שנים, שבו עקבה האמנית אחר אופני התנגדות אפשריים של בעלי חיים לכיבוש של אדמה וניכוסה, בין אם מדובר בחיות נכחדות ובין אם במינים פולשים.

בלב התערוכה עומדת החוויה הפנימית של עקירה ופליטות. כמי שהיא דור שלישי לפליטים פלסטיניים – לחורבן, לתקווה ולגעגוע – היא עומדת בפני האפשרות להפוך לפליטה בעצמה ולאבד את הבית בו גדלה. את המרחב־זמן הרגשי, הפוליטי והקיומי הזה היא מאכלסת בחפצים ובדמויות אנושיות וחייתיות, שמנסים למצוא את דרכם בסביבה לא מוכרת.

יארא קאסם מחאג׳נה. צילומים: מ״ל

שולמית ביסמוט ודוד (דוכי) כהן במרכז אמנויות מעלות תרשיחא

שתי תערוכות יחיד ייפתחו הערב (6.11) בגלריה ע״ש אפטר־ברר במרכז אמנויות מעלות תרשיחא (אוצרת: מיטל קילמניק) – ״נביעה״ לשולמית ביסמוט ו״באיזה שבט אתה?״ לדוד (דוכי) כהן. שתי התערוכות מבקשות להציע מרחב המכיל בו־זמנית שונות, זהות, שבר, תיקון ואיחוי אישי וחברתי, בתוך מציאות ישראלית שסועה, שבה הולכות ומתעצמות חומות של בדלנות דתית, תרבותית ופוליטית.

דוד (דוכי) כהן ושלומית ביסמוט, כל אחד בדרכו, מביאים אל הגלריה נקודת מבט אמונית ואמנותית עמוקה, תוך שימוש בחומרים ודימויים המהדהדים מרחבים של זיכרון, גוף, אור ותפילה – בהקשרים קהילתיים, חברתיים ודתיים שונים. הוא פועל במרחב דתי־לאומי, היא בעולמה של קהילה חרדית ירושלמית. יצירותיהם פונות החוצה – אל המרחב הציבורי והאוניברסלי ומתעקשות לדבר עמו באומץ, בעדינות ובאמונה.

דוד (דוכי) כהן