דן זומר // ימים אחרים

הפרטים הטכניים

״ימים אחרים״ – סדרת צילומים שמוצגת במסגרת תערוכת יחיד בסלון משותף לאמנות בתל אביב (אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין), לצד ספר עם צילומי הסדרה.

מי אני

דן זומר, יליד 1971, ירושלמי שגר בתל אביב. אני צלם ואמן חזותי, בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. לצד קריירה ארוכה בניהול נדל״ן עסקתי בצילום, ציור, מוסיקה וכתיבה. פרסמתי ספר ילדים בנושא התמודדות עם מחלת הסרטן – ״שוקולדים לא מגיעים סתם״.

במקביל אני גם בוגר האוניברסיטה העברית בחוג לפילוסופיה, מזרח אסיה ומדע המדינה. בעבר למדתי צילום בביה״ס ״דאדא״ במוסררה בירושלים, ואני בוגר הסטודיו לצילום ״גברא״ בת אביב. השתתפתי במספר תערוכות קבוצתיות ואני חבר בגלריה סלון משותף לאמנות. מאז תחילת המלחמה שירתי במילואים.

העבודה

אחרי מות אבי החלטתי שזה הזמן ללכת אחרי התשוקה שלי – צילום. פרויקט ״הצילום היומי״ החל במאי 2023 כתרגיל אישי, שבו אני מתחייב לעצמי להעלות לרשתות החברתיות צילום אחד ביום. התייחסתי לזה כיומן פרטי מצולם, מדיום מרומז להעברת תחושות, אירועים ומחשבות. הצילום עבורי הוא אקט פרטי, אישי ואינטימי. לעיתים נקודת המבט ודרך ההתבוננות חושפנית יותר מהצילום עצמו.

מה שהחל כתרגיל הפך לצורך פנימי, חיפוש יומיומי אחר הדימוי הבודד הנכון עבורי. לפעמים אני רואה אותו ולפעמים משוטט ומחפש אחריו. לפעמים אני לוקח מצלמה ונכנס למוד של צילום. בהרבה מקרים אני רואה את הפריים תוך כדי הליכה ברחוב או במילואים, כך שהמקריות המכוונת והספונטנית שתופסת מצלמת הטלפון הנייד של היומיום היא חלק גדול מהספר ומהתערוכה.

ביום שבת ה־7 באוקטובר 2023 המציאות השתנה באבחה אחת. אכזרית, עצובה, מפחידה וקורעת. הגבולות בין הפרטי ללאומי נפרמו, ומאינדיבידואלים הפכנו באחת לקולקטיב של ״יחד ננצח״. הצילום היומי עבר שינוי והפך לשילוב של תחושות עמוקות קשות ורצון לתעד ולתת משמעות. לנסות ולהבין את הבלתי מובן – צבא ומדינה דגלים ודובים. אנשים ומוות.

אני מניח שהרבה ישראלים מרגישים דומה. עברנו ביחד את אותם הדברים פחות או יותר. זמן ארוך של תהליך קשה ומתסכל, מבולבל ומתיש. הספר הוא הצצה שלכם אליי. לתוכי. בחרתי בו צילומים מ״הצילום היומי״, החל מיום פרוץ המלחמה.

הספר מורכב ממספר פרקים: הראשון הוא ״ימים ראשונים״, שבו צילומים מהימים הראשונים של הגיוס למילואים. השני הוא ״כנפיים״. אני לא מרבה לצלם בעלי חיים, אבל בתקופת המלחמה משהו השתנה. מצאתי את עצמי מצלם ציפורים. מעין דחף פנימי שדחף אותי לצלם אותן.

אולי כתגובה למה שנראה כלא אפשרי ובלתי נסבל: חטיפת אנשים מהבתים שלהם והכנסתם למנהרות, הקלילות של המטוסים הקטנים שיכולים בשנייה לפרוס כנפיים ולעוף. סתם ציפורים – עירוניות, פשוטות, יונים, עורבים, להקות ובודדים. כאלה המחפשות אוכל בפחי אשפה, או עומדות בקבוצה ללא מורא ובשוויון נפש על חוט חשמל.

בפרק נוסף צילומים של תל אביב בתחילת המלחמה – ״עיר בלי ההפסקה״ שעוצרת באחת. הכל מוקפא, שומם, מלא בדגלים ובשלטי חטופים. תל אביב נראתה עצובה ושותקת. יום אחד הופיעו דובים מדממים על ספסלי רחוב דיזינגוף בתל אביב כחלק ממיצב למען שחרור החטופים. צילמתי את האבולוציה של המיצב הזה, עד שנעלם.

עוד בספר צילומים מבארי ומנחל עוז, שאליהם הגעתי שלושה שבועות אחרי תחילת המלחמה והבנתי שקשה לצלם שהעיניים דומעות ללא הפסקה; צילומים ממחאות לשחרור החטופים; דימויים של ״אסתטיקה צבאית״ שלקוחים מהחלק הלא־קרבי של צה״ל ופרק בשם ״נרמול״ שמציג חיים לצד המלחמה.

התערוכה מוצגת בסלון משותף לאמנות, שהעניק לי בית חם והאמין בי כאמן. אנחנו חיים בתקופה מיוחדת – בימים אחרים – ולכן הרגשתי צורך להציג יומן חזותי ישראלי עכשווי. למרות שמדובר ביומן אישי, אני מאמין שהוא נוגע באנשים רבים.

תעביר את זה הלאה

אני רוצה לקוות שהתערוכה הבאה שלי לא תעסוק במלחמה. אני אוהב לתפוס סיטואציות יומיומיות פשוטות ורגילות כביכול, לעורר תשומת לב לפרטים הקטנים, להביא לקדמת הבמה את העזוב, העלוב, הלא נראה והלא נחשב, לתפוס את המציאות הבנאלית והזניחה שאנחנו הולכים לידה ולא שמים לב אליה.

החלום שלי הוא להגיע לכמה שיותר אנשים, לא רק לצרכני אמנות יודעי דבר. אשמח לחשוף את הישראליות גם לאנשים שאינם מפה – שלא גדלו במציאות הזאת. אני רוצה לחשוף ישראל אחרת, לקלף את שכבת התדמית המוכרת, המחוספסת והבוטה, ולחשוף את הרבדים העמוקים והעדינים מלאי הרגש, העצב, הכאב וההומור.

פלוס אחד

העבודה הכי אישית שמתוכה החלטתי לצמוח כצלם – פורטרט של אבא שלי, כמה חודשים לפני מותו. לצילום הזה אני מחובר במיוחד. הוא מדגיש עבורי את הכוח של הנאמר ללא מילים. יש בו אמירה נקייה, ללא הפרעות, שאומרת את הכל – את היופי, את הקושי, את החיבור ואת האהבה.

---

ימים אחרים | דן זומר
אוצרת: תמר אייזן גולדשטיין
סלון לאמנות, שביל המרץ 5, תל אביב
פתיחה: 7.11; נעילה: 29.11