נטע לב טוב // שאפל

לפני עשור בדיוק הלכתי ללמוד תואר בקולנוע. תמיד אהבתי סרטים, אבל צפיתי בהם כמעט רק מתוך פריזמה תסריטאית. חיפשתי תמיד את הסיפור הכי מיוחד ודיאלוגים סוחפים ושנונים. בלימודים למדתי מהו באמת קולנוע, למדתי לצפות (ולביים) מתוך פריזמה של דימוי, של תנועה, של סאונד, של צבע. נגלה בפני המכלול ואהבתי את שינוי נקודת המבט שנוצרה בי.

בסיום הלימודים (ולאחר בימוי שני סרטים קצרים) כל כך התגעגעתי למילים שרצתי אליהן בחזרה בכמיהה, ועוד לפני שהסתיימו לימודי הקולנוע, כבר נרשמתי ללימודי שירה וספרות ב״מקום לשירה״. הפעם כבר לא יכולתי להפריד בין צורה לתוכן, לא יכולתי שלא לחפש לשירה שלי צורות, תנועה, מרקמים, צבעים.

כשניגשתי לעבודה על כתב היד של הספר, ניגשתי אליו כ״במאית ספר״, כיוצר.ת רב תחומית, ולא רק כמשוררת מילים. למזלי, ערן הדס (עורך הספר ומייסד שותף של הוצאת הספרים ברחש), שהיה לי למורה ומנטור מוערך, ראה את הפוטנציאל הספרותי־אמנותי של הגישה הזאת, והתחלנו לצעוד יחד בעבודה משותפת.

הוצאתו לאור לקחה זמן, שנים של תהליכי זיקוק. היה חשוב לשנינו מצד אחד לא להתפשר על האיכות הספרותית של השירה, ובמקביל לא להיכנע למציאות ולזנוח חלומות על ספר מיוחד, שישלב מדיומים אמנותיים שונים ויהיה מעוצב בקפידה.

אני יודעת שאני מביאה חריגות בספר – בשפה, בטכניקות, בצורה, במגדר ובתוכן. מתוך כך שאפל בנוי בצורה שהקורא.ת יכולה לטעום ממנו גם במקטעים קצרים, וכמתבקש – אפשר לקרוא בו באופן אקראי

בשלב מסויים קרו שני דברים שדחפו את שאפל להפוך משאיפה למציאות: הראשון הוא חיבור עם המעצב המוכשר מאור פרדימן, שהיה בינינו מאצ׳ יצירתי מושלם מאין כמוהו; והשני הוא קבלת מענק ממפעלי ספרות של המרכז לספריות וספרות בישראל בתמיכת משרד התרבות והספורט.

החלטנו להגדיר את שאפל כספר אמן.ית, היות והוא מערבל בין יצירות טקסט ושירה, קישורים אינטראקטיביים, שירת סאונד, שירת תסריט וצילומים. הדימויים בשאפל נוצרו מתוך ארכיון פרטי־משפחתי של סרטי פילם ישנים, שאותם צילמתי וערכתי דיגיטלית.

תהליך היצירה שלהם החל (תיראו מופתעים) בהגרלה. מתוך עשרות מעטפות פילם הייתי שולפת פס סרט אקראי, ומחפשת בו דימוי מעניין. היו פעמים מאגיות, כשהיה לי שיר קיים ולפתע נגלה לי בשבילו צילום שהתאים כמו כפפה ליד; והיו מקרים שקרה ההפך – שצילום שמצאתי עורר בי השראה ונולדו מתוכו שירים חדשים.

השירה האנימטיבית נוצרה מתוך צורך וסקרנות לחרוג, לשחק בשפה גם מחוץ לדף ולתהות – מה יקרה אם האותיות או המילים יוכלו לנוע? אילו מרחבי יצירה חדשים נפתחים כשיש למשוררת גם את האופציה הזאת?.
השירים מוצגים בספר באופן סטטי וסריקת קוד שולחת את הקורא לחוות גם את גרסתם האנימטיבית.

בנוסף, בשאפל אני מציגה לקורא.ת טכניקת כתיבה חדשה שפיתחתי, ששואבת השראה מהנקודה המגדרית (שאותה אני מכיר.ה היטב מתוך היותי ג׳נדרקווירית בעצמי). אני לוקחת אותה אל מחוזות חדשים, שבהם בין אפשרות לאפשרות – נוצרה טכניקה שמרחיבה את הנקודה מחריגה מגדרית או תרבותית אל תפיסת עולם שלמה, שבה השפה אינה קבועה – אלא נעה, משתנה, נכתבת ונקראת מחדש בכל רגע.

טכניקת אות._ מקפלת בתוכה את השילוש הקדוש – גם וגם, או או, ומשהו חדש לגמרי וחורג. כשהוזמנתי לערבי הקראת שירה, נוכחתי לדעת כמה מאתגר לקרוא את אות._ בקול, ומתוך האתגר גם נוצרה עבודת סאונד שעונה עליו.

למשורר.ת יש ריקוד מתמיד בין העצמי ועולמה הפנימי ולבין הכלל, קרי הקוראים והקוראות. אני יודעת שאני מביאה חריגות בספר – בשפה, בטכניקות, בצורה, במגדר ובתוכן. מתוך כך שאפל בנוי בצורה שהקורא.ת יכולה לטעום ממנו גם במקטעים קצרים, וכמתבקש – אפשר לקרוא בו באופן אקראי. אבל גם קריאה בו מכריכה לכריכה תחשוף בפני הקוראת מהלך מחושב, שרואה בספר יצירה כולית שלמה ואקלקטית כאחד.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

שאפל הוא מרחב אמנותי ארס פואטי וקווירי על מהות, אימהות, טבע, יחסים, מגדר ואובדן. אלה התמות המרכזיות בו, שלא חולקו באופן קלאסי של פרקים על פי תוכן, אלא שזורים בו בזרימה ובמעברים נסתרים מהעין. את שאפל סוגר דף סטיקרים, עם שיר זעיר מתוך אסופת פרגמנטים החותמים את הספר: כל הימים שווים לחיותם כתבי.ו שירה!

כיוצרת אני מאמינה שמהותה הגרעינית של יצירה היא לנסוך השראה ולעודד עוד יצירה בעולם. את הסטיקרים הקוראת מוזמנת להוציא ולהדביק, וכך להפיץ את מסר החיות. אם שאפל יצליח לנסוך גם בכם השראה – הוא מבחינתי הגשים את ייעודו.

לסיום, כקווירית חורגת, אני מבין.ה שיש לי תפקיד גם בקהילה שלי, הספרותית־אמנותית והגאה כאחד. מתוך כך החלטתי ליזום ולהפיק (בשותפות) ליין הנקרא ״שירה חורגת מדיום״, שמעלה על נס עבודות טקסט המשלבות מדיומים אמנותיים שונים. האירוע הבא של הליין יתקיים ב־13.11, בתמול שלשום בירושלים, בהשתתפות משורריםות ויוצריםות גאים מהשורה הראשונה.