פשטות, חומר, דמיון ומשחק: לקראת תערוכת הצעצועים בנירנברג

לפני כמה חודשים, במהלך ביקור אצל ההורים, מצאתי את הספירלה המתכתית: Slinky מקורי, כזה מהסוג שהולך במדרגות ושומר על חוקי הפיזיקה יותר טוב מרוב המבוגרים שאני מכירה. מתנה פשוטה שקיבלתי בערך כשהייתי תלמידה בכיתה ג׳, בלי שום יומרה פדגוגית, בלי אפליקציה, בלי מסך.

כמעצבת מוצר, מפתיע אותי לגלות כמה מעט צעצוע כזה צריך כדי לעבוד: שני חומרים, חוק פיזיקלי אחד, וצורה שמגיבה לגוף האנושי באופן כמעט טבעי. כתנועה. כמוזיקה. כמקטע זמן.

כשאני מסתכלת היום על עולם העיצוב ועל השוק שאני חלק ממנו, של צעצועים, רהיטים, אוביקטים, אני לפעמים חושבת על הסלינקי. לא כי הוא ״נוסטלגי״, אלא כי הוא תזכורת לחוק יסוד בעיצוב: פשטות היא לא פשרה; היא אסטרטגיה.

הסלינקי נולד לא מחיפוש אחר פתרון, הוא ניסה לפתוח פתח לסקרנות. הוא לא הבטיח ״קוגניציה משופרת״, ״פיתוח מיומנויות״ או ״חוויה שלמה״. הוא רק ביקש לנוע קדימה ואחורה ואיפשר לילדים להשלים את הסיפור בעצמם.

מוצרים שמבינים את עצמם מוכרים טוב יותר. לא בגלל שהם פשוטים – אלא בגלל שהם בהירים. הם יודעים מה הם רוצים להיות, למי הם מדברים, ומה הם לא צריכים להיות. בדיוק כמו צעצוע טוב

בפרקטיקה היומיומית שלי, בין מוצרים גדולים ושאפתניים, אני מגלה שהעקרון הזה רלוונטי מתמיד: מוצרים שמבינים את עצמם מוכרים טוב יותר. לא בגלל שהם פשוטים – אלא בגלל שהם בהירים. הם יודעים מה הם רוצים להיות, למי הם מדברים, ומה הם לא צריכים להיות. בדיוק כמו צעצוע טוב.

הסלינקי, עם כל הצניעות שלו, הצליח לשרוד עשרות שנים בשוק תחרותי כי הוא לא רדף טרנדים. הוא רדף אמת חומרית. הוא הדגים מה קורה כשהפונקציה והחוויה עולות מאותו מקור.

לא רק מוצרים אלא גם גישות

בחודש ינואר הקרוב אטוס לנירנברג, אל Spielwarenmesse, תערוכת הצעצועים הגדולה בעולם שחוגגת השנה 75 שנה. הפעם אני מצטרפת לאבא שלי, שעובד עם התערוכה מעל 15 שנים. 

אבא שלי, אריק, הוא הנציג של תערוכת הצעצועים בנירנברג מאז שלמדתי עיצוב תעשייתי. ואולי דווקא עכשיו, שאני כולי בדיוק בצד השני, מעצבת ומנהלת את איוטה, מותג של רהיטים ואקססוריז מטקסטיל בעבודת יד, אני חושבת לעצמי שאולי יש פה הזדמנות להתאוורר בצורה אחרת. 

העבודה באיוטה היא בעלת המון משמעויות עיצוביות וייצוריות, והמוטיבציה שלה היא מאוד חברתית. לצד כל זה, כדי להזין את המעגל הזה (של אימפקט לצד עיצוב) יש עוד שכבה שהיא שכבה מסחרית, והיא מייצרת מתח חיובי, של אקשן. את האקשן הזה אפשר להרגיש בתערוכות כמו Spielwarenmesse.

תדמיינו מרכז כנסים ענק, מלא אולמות ועוד יותר ביתנים שמציגים רעיונות חדשים לצעצועים ומשחקים. עשרות אלפי אנשים: קניינים, מעצבים, מפתחים, חזאי טרנדים ועוד מסתובבים בין הביתנים ושואלים את עצמם מה הדבר הבא. 

המעצבים והיצרנים מציגים כאן לא רק מוצרים אלא גם גישות – עיצוב שמבקש לעורר סקרנות, לקדם אינטראקציה אנושית, ולעיתים גם להתמודד עם אתגרים עכשוויים של קיימות, חינוך וקהילה. זהו מפגש בין דיסציפלינות: בין פיתוח למוצר, בין תוכן לעיצוב, בין דמיון לתעשייה.

השנה מעל 17 חברות ישראליות צפויות להציג בתערוכה. זה מספר שלא נשמע גדול, אבל בהקשר המקומי שלנו יש בו עומק. מאחורי כל אחת מהן עומדים אנשים שממשיכים ליצור גם בשנים של אי־שקט, תחת המציאות שהפכה את המילה ״משחק״ למילה כמעט טעונה.

לאורך השנים אפשר לראות כיצד חברות ישראליות שצמחו מתוך מתחם הסטארט־אפים מתקדמות לביתנים עצמאיים, לשיתופי פעולה גלובליים ולזכייה בפרסים יוקרתיים. זו עדות לכך שעיצוב ישראלי יודע לדבר בשפה בינלאומית מבלי לאבד את הזהות המקומית.

לא מדובר פה על מפלצת, וגם זה מחמם את הלב. תעשיית הצעצועים בישראל היא תעשייה קטנה אבל עקשנית, עם הרבה ידע ויצירתיות: מפתחי צעצועים, מעצבים, יזמים ועוד רבים שעדיין קמים בבוקר וממציאים חפצים קטנים לילדים ול־Kidult, היא אמירה שאי אפשר להתעלם ממנה. לא הצהרה פוליטית, אלא אנושית: המשחק הוא אחד המקומות האחרונים שבהם מותר לנו לשמור על האפשרות לחלום.

ביום שני 24.11 יתקיים וובינר קצר ומדוייק מאוד על טרנדים בעולמות המשחק והצעצועים שיציג מנכ״ל התערוכה, ואחריו ידבר המעצב אייזק אסקיו, מנהל המחקר והפיתוח של חברת RED TOOL BOX המדהימה. אייזק יספר על הדרך שלו ועל ההשתתפות והביקור בתערוכה כמנוע צמיחה עסקי.

הוובינר יתקיים אונליין, הוא ימשך שעה והוא ללא עלות (אלא רק בהרשמה מראש). יהיה מעניין, זה בטוח, אבל לא פחות חשוב, יאפשר שוב לחלום.

---

טל צור היא מעצבת מוצר, השותפה והמנהלת של איוטה, מרצה בכירה בפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון