סטודיו לפילאטיס בכפר שמריהו: ״אווירה מעין זנית כזו של שקט״

יובל: בוקר טוב עפרה, מה שלומך בימים אלו של קיץ שלא נגמר?

עפרה: טוב, חזרה לשגרה, מרגיש שחוזרת התנועה בענף לאט לאט

יובל: כן, נקווה שזה ימשיך ככה. אנחנו פה כדי לדבר על העבודה המשותפת עם ינון בן דוד, וספציפית על הסטודיו לפילאטיס בכפר שמריהו שהיה פעם כספת… רגע לפני שנגיע לפרויקט, ספרי איך קרה האיחוד

עפרה: קיבלנו פניות על פרויקטים בחו״ל ובניה לגובה במגדלים, והרגשנו שאנחנו מוכנים לגדול ומחפשים שותף שיצטרף. אנחנו שנים מכירים את ינון ושנים מדברים על לעשות פרויקטים ביחד; הוא בדיוק השפה העיצובית שלנו… אפילו היו פעמים שהיה מעלה דברים והייתי אומרת ליואל ״יואו, זה נראה שזה יצא מהמשרד שלנו!״.

מה שמצחיק הוא שינון פנה אלינו שנעשה פגישה ונדבר על העתיד, וסיפר בדיוק מה שקרה לנו, שפנו אליו לפרויקטים בחו״ל ומגדלים ושהוא מחפש שותפים להגדלת המשרד. צחקנו כמה הכל מדויק ומכוון מלמעלה. זה היה טיימינג מעולה בשביל שנינו לחיבור מאותם צרכים

יובל: איזה יופי. אז כמה זמן אתם כבר ביחד? והסטודיו לפילאטיס הוא הפרויקט הראשון המשותף שלכם?

עפרה: 4 חודשים. זה פרויקט עיצוב פנים בעיקר, ואני במשרד בכובע של העיצוב, כך שבפרויקט הזה בעיקר אני התעסקתי

יובל: אחלה. מה את יכולה לספר על תחילת התהליך: מי פנה אליך, מה עבר לך בראש כשביקרת במקום לראשונה?

עפרה: הבעלים שפנתה אליי היא מאמנת מדהימה שהחליטה לפתוח את הסטודיו. היא חיפשה אזור כפרי ושקט ולכן בחרה בכפר שמריהו.

המיקום הוא במרכז המסחרי הקטן שיש שם, והמקום שהיה פנוי היה מרתף משרדים של חברת אבטחה והדבר הראשון כשנכנסים ויורדים במדרגות רואים כספת ענקית של נשקים. היה ברור שקודם כל צריך להוריד את הכספת שתפסה כמעט את כל החלל

יובל: מה שטח החלל בסך הכל?

עפרה: בסביבות ה־100 מ״ר

יובל: אז מורידים את הכספת ומה הלאה? הייתה איזה בקשה מיוחדת מהלקוחה? היה לה איזה חזון איך הסטודיו צריך להיראות?

עפרה: כן. לרווית הבעלים של הסטודיו היה חשוב לשמר את האווירה הכפרית ואת השקט. כדי ליצור את זה השתמשנו בחומרים הכי טבעיים שיש.

הבעיה הכי גדולה הייתה שכשירדו במדרגות הדבר הראשון שנתקעת בו היה עמוד. להוריד אותו היה מאוד יקר, אז החלטתי לקחת את הבעיה ולהפוך אותה ליתרון. יש שם מדרגות מאוד רחבות ויצרתי מהן אזור ירידה משולב עם ישיבה, ואז את שתי המדרגות האחרונות בלעתי בתוך במה, מה שהרחיק את המדרגה האחרונה מהעמוד ויצר תחושה של אזור כניסה והתארגנות. ואז יורדים עוד שתי מדרגות ונכנסים לתוך הסטודיואים

יובל: נייס. ספרי עוד על החומרים והסקאלה הצבעונית

עפרה: כל הקירות מחופים בטיח מינרלי בצבע של אדמה. עץ האלון בפרויקט כולו מוברש וחשוף, כדי שיראו יותר את הטקסטורה של העץ. הפרקט הבהיר, שולחן הקבלה, פינת הקפה והכיורים כולם עשויים אבן מלוטשת גס. כל החומרים בצורתם הטבעית ככל שהתאפשר. אפילו בחרנו טראצו שממש בתוכו יש חתיכות אבנים טבעיות.

הרעיון שכשנכנסים לסטודיו יש אווירה מעין זנית כזו של שקט. יצרנו קשת בכניסה שהמטרה שלה הייתה שבתחושה היא מורידה אותך למטה בצורה עדינה ומחבקת. גופי הקש שתלויים מהקשת מזכירים שוב נגיעות של חומרים טבעיים

יובל: והצבע היחיד הנוסף שיש שם מגיע מהצמחייה הירוקה

עפרה: כן, פלטת צבעים מאוד עדינה

יובל: לא היה חסר לכן שם עוד נגיעה של צבע?

עפרה: לא. רצינו ליצור שקט כדי שכל מי שבא להתאמן יוכל הכי להתחבר לעצמו ולתרגילים שהוא עושה. צבע היה מפר את השקט

יובל: זה נראה שאפילו אי אפשר לבוא לאימון עם בגדים צבעוניים שישר יבלטו שם ויפרו את האיזון… תגידי משהו על מחיצות עמודי העץ שמפרידות בין החללים?

עפרה: כן, רצינו ליצור מיסוך בין חללי האימון לאזור התארגנות, שיתן קצת פרטיות. לכן יצרנו מהמוטות של בר האימון מעין משרביה. רצינו לחזור על החומרים שכבר קיימים כדי לשמור על השקט והאיזון. שמנו אותן בכל מיני כיוונים שיוצרים קצב ותנועה, בדיוק כמו שקורה שם בסטודיו

יובל: מה עוד חשוב להגיד על הפרויקט שלא אמרנו לפני שניפרד?

עפרה: בכניסה הראשית הייתה דלת פלדלת שהוצאנו, ובמקומה יצרנו מעין קשת שמכניסה אותך פנימה, עם דלת זכוכית שמכניסה הרבה אור. בנוסף, הבמה גם הייתה פתרון מדהים להתרחק מהעמוד וגם כחלל התארגנות מופרד, ששימש אותנו גם לאיחסון מתחתיו.

מתקני העץ שמחזיקים את כל הציוד שנדרש לאימון, מחוברים מאחורי כל מיטת פילאטיס. הכל מעוצב בצורת חצאי קשתות ועץ טבעי ששומרים על השפה העיצובית והחומרית