בסרט ״פיל במדבר״ יעל ניברון משחררת לחופשי את כאב החיים עם פוסט טראומה

יונתן: הי יעל, מה נשמע? איך את עוברת את התקופה הלא פשוטה והעיקשת הזו?

יעל: תודה לך 🙂 אצלי בסדר 🙏 היצירה שומרת עליי

יונתן: וואי לגמרי. היצירה (כמו שלך) גם שומרת עלי. וגם הכתיבה עליה (: וכעת על ״פיל במדבר״ – הסרט הקצר השני שלך, עוקב אחר רותם (יעל ניברון), אישה הנאבקת להציל את מערכת היחסים עם בן זוגה נדב (רועי ניק), שמתמודד עם פוסט טראומה, ומגיעה לרגע שבו מתברר לה שהיא עלולה לאבד לא רק את הקשר, אלא גם את עצמה.

הסרט שאורכו 19 דקות הוצג בבכורה בפסטיבל חיפה, ובבכורה בינלאומית בתחרות הרשמית בפסטיבל קרקוב 2025 – ויוצג החודש (9.12 במכון הצרפתי ו־28.12 בסינמטק שדרות). אבל לפני שנצלול לדבר עליו, יש לי שאלה

יעל: דבר אליי 🙂

יונתן: את מגיעה מעולמות של משחק, תיאטרון ומחזאות. מה הוביל אותך אל היצירה הקולנועית, ומה לתפיסתך ההבדל המרכזי בין הכלים והתהליך בשני המדיומים?

יעל: במהלך לימודי המשחק (בבית הספר הדרך, בגבעתיים) היה לנו שיעור תסריטאות עם מתי הררי ואריק לובצקי, ושם התחיל להתגבש לי רעיון לסדרה (שלא מרפה עד היום). אחרי הלימודים הרגשתי שאני צריכה עוד כלים בשביל לכתוב סדרה והלכתי ללמוד אצל אבנר ברנהיימר. הסדנה אצלו הסתיימה בפיץ׳ למפיקים ומנהלי תוכן, שם פגשתי את המפיק הלל רוזמן, שהמליץ שאתחיל בכך שאצור לי ״כרטיס ביקור כיוצרת״. משם התחלתי לעבוד על ״בוידעם״, סרט הביכורים שלי.

יחד עם השוני הרב בין המדיומים, אני מרגישה שיש גם הרבה דמיון מבחינתי, ביחס ליצירה. אני תמיד צמאה לחקור ולגעת באמת. אחד ההבדלים זה שבתיאטרון אני יכולה לחקור ולנסות עד הרגע בו ההצגה יורדת, בקולנוע יש רגע שבו סוגרים את הקאט ואיתו חיים 😅

יונתן: גם ״בוידעם״ וגם ״פיל במדבר״ בנויים סביב מעט דמויות ומערכות יחסים קרובות אך מורכבות. מה מושך אותך לעבוד בתוך מצב בין־אישי כזה? מה את מוצאת שמתחדד דווקא בצמצום?

יעל: זה הדבר שהכי מסקרן אותי, נפש האדם ומערכות יחסים. אני מרגישה שאני מצליחה להעמיק יותר כשזה מצומצם. זה כמו מנקה רעשי רקע. מזקק

יונתן: תני דוגמה?

המדבר הוא יפהפה ביחס לכל תחושת ״הכיעור״ שמתחולל בתוך הגיבורים. המדבר כל כך חשוף ועצום – ורותם ונדב כל כך ״קטנים״ אל מול הבעיה העצומה שהם מתמודדים איתה. כשהכול כל כך חשוף אין לך באמת איך להתחבא

יעל: מנקה מסיכות שאולי אנחנו עוטים לעיתים, ובעיקר מאפשר לגעת בניואנסים, דברים שחולפים מתחת לרדאר כשאנחנו בקבוצה גדולה

יונתן: זה נכון. לא חשבתי על זה ככה. לגבי ״פיל במדבר״, ואולי קצת הפיל שבחדר – אם אינני טועה, תהליך הכתיבה התחיל לפני השביעי באוקטובר. במציאות הישראלית הטראומטית / פוסט טראומטית גם ככה. איך זה השפיע על הסרט?

יעל: אתה מדייק. כתבתי את התסריט ב־2021 וצילמנו באוקטובר 2022 (הסרט הופק בתמיכת קרן קולנוע נגב וקרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה). כשכתבתי את זה חשבתי שזה יהיה מאוד אניגמטי, גם כשכבר הקרנתי ראף־קאטים, לפני השביעי באוקטובר, היו אנשים שלא היו בטוחים מה עובר על נדב. השביעי באוקטובר לא השפיע כל כך על תהליך היצירה, אבל הוא השפיע מאוד על הקבלה של הסרט

יונתן: באיזה אופן?

יעל: ״פיל במדבר״ הפתיע אותי מאוד בעקבות מה שהוא עשה לי אישית. הוא המחיש לי באופן עוצמתי איך לגעת בכאב, בטראומה שהותירה לי ״צלקת״ בלב, ולהתמיר אותה ליצירה – זה מהלך של ריפוי (ומבלי שכיוונתי לזה). המלחמה הגבירה את הצמא לסרט הזה לתחושתי עבור רבים, כי זה מנרמל, מפיג בדידות ומסיר בושה מהתמודדות עם פוסט טראומה (בין אם את/ה הנפגע/ת הישיר ובין אם את/ה במעגל הקרוב)

יעל: לאורך כל התהליך, הייתי מרוכזת בקולנוע. את ההשפעה החברתית גיליתי רק כשהתחלנו להקרין לקהל הרחב. אחרי ההקרנה הראשונה, בפסטיבל חיפה, ניגשה אליי בחורה בוכה, ביקשה לחבק אותי והודתה לי על הסרט – זה מאוד הפתיע אותי, אבל בדיעבד נראה לי שברגע הזה התחלתי להבין את הכוח האנושי שלו.

הסרט נבחר להשתתף במעבדת אימפקט (של קרן קופרו) וזה מדהים בעיניי, את יוצרת מתוך תשוקה לקולנוע וליצירה ואז פתאום מגלה שאת יכולה לחולל שינוי חברתי באמצעותו – זה עצום

יונתן: המדבר מרגיש כמעט כמו דמות נוספת בסרט. מה חיפשת במרחב הזה, מה הוא עושה לסיפור?

יעל: בחוויה האישית שלי, במדבר, בשקט העוצמתי, אני לא יכולה ״להתחמק״ מהקולות הפנימיים שצפים ועולים. אני לא מתכוונת לקול פנימי שבשאיפה אני בתקשורת מתמדת איתו 😅 אלא לקולות פנימיים עמוקים, אינטואיציות או קריאות – שצפות ועולות בדממה. כמו בלילה. כשאנחנו יותר חשופים, רק בווליום גבוה יותר.

מצאתי במדבר את הניגודיות שחיפשתי – המדבר הוא יפהפה ביחס לכל תחושת ״הכיעור״ שמתחולל בתוך הגיבורים. המדבר כל כך חשוף ועצום – ורותם ונדב כל כך ״קטנים״ אל מול הבעיה העצומה שהם מתמודדים איתה. אני מרגישה ששניהם קצת קורבנות של המציאות… כשהכול כל כך חשוף אין לך באמת איך להתחבא או להחביא את מה שמתחולל בך

יונתן: זה מתחבר למה שאמרת קודם – אם הצמצום במספר הדמויות מנקה רעשי רקע, המדבר הוא סוג של מגבר לקולות שאת רוצה שכן יצופו

יעל: לחלוטין. מגבר זה דימוי מדוייק 🤗

יונתן: ובכלל, המוטיב הזה של שקט ורעש שבמקרה עלה פה בשיחה ניכר גם בסרט. יש דינמיקה עדינה אבל כואבת של דיבור ושתיקה. רותם רוצה לפתוח, נדב סוגר. היא רוצה לדבר. הוא רוצה לא־לדבר. מהמקום שלי כצופה זה הרגיש גדול יותר מסיפור של זוג. כאילו המתח הזה מתקיים גם בחיים שלנו כאן. איך את רואה את היחס הזה בין מה שקורה ביניהם, לבין מה שקורה סביב?

יעל: כתבתי ויצרתי מתוך מנוע מאוד אישי וספציפי, אבל אני מבינה לחלוטין איך ניתן להרגיש שזה גדול יותר מהסיפור של שניהם. זה גם עוסק בתקשורת בכלל. רותם מהלכת בשלב הזה בזוגיות שלהם על קליפות ביצים, מילה לא נכונה תרחיק אותו ממנה והוא אהבת חייה – היא רק שואפת להחזיר אותו אליה ולקרב אותו. בחוויה שלהם גם ברגעים רגועים או טובים יחד, הפוסט טראומה של נדב יכולה להרים את ראשה בכל רגע נתון – כמו הר געש שיכול להתפרץ ללא כל התראה מוקדמת.

לכן גם כשיש שקט יש שם איזה רטט חזק מתחת לפני השטח. רותם בעוררות גבוהה כשהיא איתו, והחיים פה – בטח כשחיינו תחת אזעקות – הם בעוררות גבוהה מדי… ואיך אנחנו יכולים להיות במיטבנו כשאנחנו חיים במצב כזה? תחת לחץ ואיום מתמיד

יונתן: זו שאלה גדולה. אני לא חושב שאני זוכר מצב אחר

יעל: רותם באמת מבינה או רק מתחילה להבין, שהיא איבדה את עצמה במלחמה לשמור על נדב איתה

יונתן: בעינייך זה מסע אישי של הדמות, או טבעם של יחסים בצל הטראומה?

יעל: כן מניחה שזה טבעם לא פעם ולא פעמיים… אחרת לא היינו מקבלים כאלה תגובות של הזדהות

יונתן: על מה את עובדת היום? מה הלאה?

יעל: בימים אלו אני עובדת על קמפיין האימפקט שלנו לפיל במדבר (במעבדה של קרן קופרו). אני בשלבי סיום של כתיבת מחזה חדש, ובמקביל כותבת את הסדרה שהזכרתי בתחילת שיחתנו ובתחילת היצירה של סרט קצר.

בנוסף, יש לי הצגה ״האירוע״ (שרצה בחאן בירושלים ומתארחת בקאמרי בתל אביב) שכתבתי, ביימתי ואני משחקת בה עם עוד ארבעה שחקנים נפלאים, שבקרוב נחגוג לה שנתיים. הלאה? 🙂 שרק אמשיך להגשים חלומות יצירתיים יחד עם יוצרים מעוררי השראה

יונתן: משהו שתרצי להוסיף לפני שניפרד?

יעל: אנצל את ההזדמנות להודות לצוות המדהים שעבד ויצר איתי – המפיקים קובי מזרחי ועדי נבון, העורכת טלי הלטר־שנקר, הצלם עודד אשכנזי, הפרטנרים למשחק, רועי ניק ורני בלייר, וגל לב, המוזיקאי ועוד רבים ונפלאים