צביקה פסטרנק // עקבות ביבס

טבח 7 באוקטובר הביא מראות מזעזעים לכל בית בישראל וברחבי העולם כולו, אבל דומה שצילום אחד הותיר את רישומו יותר מכל: שירי ביבס, עיניה מתרוצצות בבעתה, עוטפת את שני ילדיה כתומי השיער בשמיכה ואוחזת בהם כל עוד נפשה בה, כשמחבלים מקיפים אותה מכל עבר. קיבוץ ניר עוז, שבו התגוררה שירי עם משפחתה, הופקר לגורלו במשך שעות ארוכות, מבלי שכוח צה״לי הגיע אליו. מאות מחבלים ואזרחים מרצועת עזה השתתפו בטבח, רצחו 50 מחברי הקיבוץ וחטפו 76 מאנשיו.

14 מהחטופים נרצחו בשבי, ובהם שירי בת ה־32 ושני בניה – אריאל בן הארבע וכפיר הפעוט. בתקווה להציל את משפחתו יצא אל המחבלים בידיים חשופות ירדן ביבס, אבי המשפחה, אך לשווא. ירדן שוחרר ב־1.2.25, במסגרת עסקת השבויים השנייה, לאחר 484 ימים שבהם היה כלוא. ירדן נולד וגדל בקיבוץ צאלים. הוא נשא לאישה את שירי בשנת 2018 והשניים עברו לקיבוץ ניר עוז, המקום שבו נולדה וגדלה שירי ושם התגוררו הוריה, שנרצחו גם הם בטבח.

קיבוץ צאלים נענה לבועז קרצ׳מר, יו״ר מנהלת נחל הבשור וחבר הקיבוץ, שיזם הקמת אתר הנצחה לשירי ולילדיה, סמוך לקיבוץ צאלים. רשות ניקוז שקמה־בשור נרתמה לפרויקט ותוך חצי שנה בלבד, באוקטובר 2025, במלאות שנתיים לאותה שבת שחורה – קם ונהיה אתר ההנצחה ״עקבות ביבס״.

קיבלתי על עצמי לתכנן ולהקים את אתר ההנצחה. התוכנית שלי התבססה על כמה עקרונות תכנון: ראשית, תוכן האתר ידבר אך ורק על החטיפה והרצח של שירי והילדים; ושנית, הפרויקט יציג את האופן הנורא והאכזרי ואת העקבות של שירי והילדים, שהיו ואינם עוד.

במקרה, בזמן אחד האימונים, הורה לי המדריך ״להוריד את הכוח״ לעקבות הרגלים. זה היה הרגע שבו הבזיק בי הרעיון להשתמש בעקבות כפרט האישי הייחודי לאתר ההנצחה – עקבות הרגליים של שירי וילדיה

האתר שיועד להנצחה הוא חורשה ותיקה, מחוץ לגדר קיבוץ צאלים, סמוך למקום שבו עלו ראשוני קיבוץ צאלים על הקרקע. זהו מקום שפתוח לקהל הרחב. מהחורשה אפשר לראות את בתי קיבוץ צאלים. במקום שנבחר למבואת הכניסה הייתה כבר פרגולה קיימת, והתכנון שילב אותה במיצב. הקירות שבצידה, ששימשו דפנות לבריכת האגירה חקלאית, תוכננו לשאת את שילוט האנדרטה.

ממבואת הכניסה של המיצב תוכנן שביל בטון אל רחבה עגולה ובמרכזה שישה מעגלים הסובבים מעגל מרכזי, ובתוכו טבועים בבטון עקבות רגליהם של שירי וילדיה. העומדים מהצד, או אלה היושבים בארבעת הספסלים שמסביב – צופים בעקבות הכלואות ללא מוצא בין ששת המעגלים המקיפים אותן.

הפרגולה ובריכת האגירה, שכבר היו קיימים בשטח, העניקו מענה סטטוטורי ותכנוני למקום הפרויקט. בהתאם לכך, שביל הכניסה מרחבת החניה, שנמצאת ממזרח לאנדרטה, מוביל את המבקרים לקיר הראשון, שבמרכזו נקבע שילוט ההנצחה.

דגש רב ניתן לעיצוב הכיתוב של שם המיצב – עקבות ביבס, וכיתוב ההנצחה. הכיתובים שומרים על עיצוב מרומז ומאופק. בשלט ההנצחה מופיעים רק שמות הנרצחים, גילם ומועד משוער של הירצחם. אופן עיצוב האותיות, החרוצות בבטון, מרמז על עיצוב העקבות שנראים בהמשך. שלט ההוקרה, המוטבע בקיר שבפרגולה מציג רק את שם האתר ואת הגופים הקשורים להקמת האנדרטה.

הגוון הצהוב שבו צבועות האותיות ״עקבות ביבס״ מרמז על הצבע הצהוב של סיכות החטופים שהופצו במהלך המלחמה. הגוון השחור שמסביב לכיתוב מרמז גם על באטמן – הדמות הקולנועית שאהב אריאל.

אני מתאמן זה שנים במיהוצ׳ואן – אמנות לחימה סינית. במקרה, בזמן אחד האימונים, הורה לי המדריך ״להוריד את הכוח״ לעקבות הרגלים. זה היה הרגע שבו הבזיק בי הרעיון להשתמש בעקבות כפרט האישי הייחודי לאתר ההנצחה – עקבות הרגליים של שירי וילדיה.

עקבות הן משהו אישי – טביעת כפות רגליו של מישהו שהיה כאן, הלך ואיננו עוד. בסקיצה הראשונית נותרו העקבות ללא דרך, כלואות ומוקפות במעגלים ללא מוצא, רמז לשירי ולילדים הכלואים במנהרות החמאס. התחבטתי בהצגת עקבותיו של כפיר בן התשעה חודשים, ושוב, הפתרון הגיע במקרה. ״אבא, כפיר זחל״, אמרה לי בתי בתמימות. ואכן, עקבות רגליים וידיים באנדרטה, מייצגות עקבות של תינוק זוחל.

אישורה של משפחת ביבס על תצורת עקבות הזחילה והעיגולים שמסביב נתן אות האות להתחיל בהקמת האנדרטה. לחירוץ מעגלים מדויקים נבנתה מחוגה ייחודית, מצוידת בדיסק התלוי על זרוע שאורכה שונה בכל פעם מחדש, בהתאם לרדיוס המעגל המבוקש.

העקבות ושילוט ההנצחה על הקיר נעשו בהתזות חול מדויקת. האנדרטה נחנכה ב־4.12, ואני מקווה שדווקא באיפוקה, היא מצליחה להביא לידי ביטוי את האכזריות הנוראה שבה נחטפו ונרצחו אם ושני בניה.