דרך אגב // הנוכל הרעיל שהכנסנו הביתה

חובבי סריגת הקרושה בעולם נמצאים תחת מתקפה. האתר ETSY והפורום הפופולרי שמוקדש לעיסוק ברדיט, מוצפים לאחרונה במשתמשים שמפרסמים אינספור תמונות של בובות, כריות ואפילו רהיטים יפהפיים עשויים קרושה, ומקדמים מדריכי סריגה בתשלום שיאפשרו לכל אחד לסרוג בעצמו את הפלא. הבעיה היחידה: כל קשר בין התמונות האלה לבין המציאות הוא מקרי בהחלט – ואין כל דרך לסרוג אותן. הן יוצרו על ידי בינה מלאכותית, ומנוצלות על ידי אנשים ערלי לב כדי להרוויח כסף על גבם של סורגים תמימים. 

תמיד היו שרלטנים מסוכנים בעולם, אבל בטח גם אתם הרגשתם שבעשורים האחרונים יש הרבה יותר מהם, ושבאופן מוזר הם התקדמו מאוד והפכו לאנשים הכי משפיעים בפלנטה. דוגמאות לא חסר: מהמיליארדר ג׳פרי אפשטיין, שסיבך רבים מהאליטה האמריקאית בפשעי מין מחרידים, דרך מתנגדי חיסונים כמו שר הבריאות האמריקאי רוברט קנדי, ועד טרוריסטים אכזריים, שמשווקים התעללויות ורצח כאילו היו משחק ילדים הרפתקני (״הייתי טרוריסט ללילה אחד״). וזה עוד לפני שאמרנו מילה על טראמפ ונתניהו. 

בספר שיצא באוקטובר ומכה גלים בעולם – ״שרלטנים: איך נוכלים, רמאים ומאחזי עיניים מוליכים שולל את התקשורת, את השווקים ואת ההמונים״ – בוחנים העיתונאי קיקו טורו והכותב מואיז נאיים (שהיה שר המסחר והתעשייה בוונצואלה בשנות ה־90) את ההיסטוריה של השרלטנים, ומנסים להסביר איך ״מוכרי שמן הנחשים״ הנכלוליים שהסתובבו פעם בשולי החברה כבשו את העולם כולו.

מי משלשל כסף?

בראיון לפודקאסט (הדי מעצבן) שיחות מתכנסות, טורו מסביר שאין אף אדם שחסין לשרלטנים. כל אחד מאיתנו עשוי להפוך לקורבן, גם אם מהצד זה נראה מטומטם בטירוף. הסיבה היא ששרלטן טוב תמיד יתלבש על בעיה שמטרידה אותנו עמוקות ואין לה פתרון פשוט: מאנשים שסובלים מבריאות לקויה, דרך אלה שרוצים להתעשר במהירות, ועד האומללים שעדיין מחפשים אהבה או משמעות לחיים.

אחת הדוגמאות המבדרות בספר היא סיפורו של איש העסקים הפקיסטני עריף נקווי, שהצליח לשכנע את עשירי העולם להעניק לו מיליארד דולר כדי לרכוש בתי חולים ותשתיות כושלים בעולם השלישי, לשקם אותם לטובת האוכלוסייה, ולמכור אותם ברווח. ״זאת לכאורה העסקה המושלמת״, מסביר טורו, ״לא רק שאתה עושה טוב – אתה גם מרוויח כסף. הסיפור כל כך טוב, שממש לא בא לך לשאול ׳איך בדיוק עושים כסף משיפוץ בתי חולים לעניים?׳״.

הרשתות החברתיות והסביבה הדיגיטלית שהעולם כולו היגר אליה ב־20 השנים האחרונות, הן חממה לגידול שרלטנים. הרשת מאפשרת להם להגיע לקהלים גדולים מאי פעם, ולטפח עמם קשרים עמוקים מבלי שהסביבה המיידית שלהם תבחין בכך

נקווי שיכנע אפילו מוסדות מסודרים שעורכים בדיקות נאותות כמו קרן ביל ומלינדה גייטס. לאנשי הקרן לקח זמן רב להבין שהוא פשוט הוליך אותה שולל, והשתמש בכסף כאוות נפשו. 

ממש לא משכנע

וכאן צצה המומחיות השנייה של שרלטנים: הם לעולם לא ינסו לשכנע את הקורבנות שלהם. ״אנשים הם יצורים מאוד חשדניים״, מסביר טורו, ״ברגע שמישהו אחר מנסה לשכנע אותנו, מיד כל ההגנות שלנו עולות. מה ששרלטנים עושים הוא דבר אחר: הם יוצרים את האשליה שנוכל להשיג את המטרה שלנו באמצעותם״. 

אחרי שאיתר את התשוקה הנסתרת של קורבנותיו, השרלטן ייצור אשליה שיש לו מומחיות וכישורים יחודיים כדי לפתור אותה בקלות. המטרה שלו, לדברי טורו, היא היא שנתבלבל בינו לבין המטרה שלנו – ונראה בו כלי להשגתה (דוגמה מקומית: ביבי מכנה את עצמו ״מר ביטחון״). 

כך, לקורבן נדמה שהוא עומד להשיג בריאות או כסף, אבל למעשה הוא מקיף את השרלטן במעגלים. ״השרלטן יגרום לך לחשוב שאתה עושה בחירה חכמה ונועזת, כזאת שרוב האנשים לא יבינו״, אומר טורו, ״וזה רק יחזק את הקשר אליו״. זאת גם הסיבה שגם אחרי שסיפורם של שרלטנים רבים מתפוצץ, חלק מהקורבנות שלהם עדיין מסרב להאמין שהם נפלו שולל – ושומרים אמונים למי שריסק אותם (באמת שלא צריך דוגמה מקומית).

לגמרי לבד זה לא כזה חופשי

אחד התנאים שמסייע מאוד לשרלטנים להונות את קורבנותיהם הוא בדידות. בחברה בריאה, זה אחד מהתפקידים הראשיים של החברים, השכנים והסביבה הקרובה שלנו – לפקוח את עינינו רגע לפני שנעשה שטות מטורפת.

בספרם, טורו ונאיים טוענים שהרשתות החברתיות והסביבה הדיגיטלית שהעולם כולו היגר אליה ב־20 השנים האחרונות, הן חממה לגידול שרלטנים. הרשת מאפשרת להם להגיע לקהלים גדולים מאי פעם, ולטפח עמם קשרים עמוקים מבלי שהסביבה המיידית שלהם תבחין בכך. 

במילים אחרות, ככל שאנחנו יותר דיגיטליים, אנחנו גם יותר בודדים – ויותר צפויים ליפול לתוך אגדות רעילות שתפרו בשבילנו אנשים אחרים.

שיני בינה מלאכותית 

יכול להיות שזה כבר יושב לכם באחורי התודעה. כשבוחנים את הכלים הפסיכולוגיים של השרלטן, הוא מתחיל להזכיר מאוד מישהו אחר, שלעולם לא יתווכח איתנו, תמיד יאשש כל פנטזיה ואפילו יבטיח לעזור להגשים אותה – צ׳אט GPT. 

מחקרים רבים כבר הצביעו על כך שתבניות השיחה של הצ׳אטבוטים הפופולריים הן סוג של מניפולציה רגשית אגרסיבית (כמו הצ׳אטבוט שלא מוכן להגיד להתראות). אבל האם יכול להיות שבעוד כמה שנים נתעורר שטופים בזיעה קרה, ונבין שכל ההייפ הטכנולוגי של השנים האחרונות היה מעין הזיה פרועה, ושבסך הכל הכנסנו לתוך חיינו שרלטן מוכשר במיוחד, גם אם אלקטרוני?