הרשימה המשותפת // 25.12.25

להלי פרילינג בארטפורט

״00:00״, תערוכת יחיד ללהלי פרילינג, תפתח ביום רביעי (31.12) בארטפורט (אוצרת: ורדית גרוס), ותתבונן על סוף המסיבה כעל מצב קיומי, שבו אי אפשר להפריד בין זוהר לאפלה, בין מגע לבדידות, בין מרכז ההתרחשות לקצוות. דרך שילוב של טכניקות רבות שבהן עסקה בשנים האחרונות – פיסול בסיליקון, שעווה ונייר – לצד התנסויות חדשות בחומרים נוספים, מתמקדת פרילינג ברגע שמגיע בסוף הלילה.

אור ראשון מתחיל לעלות בחוץ, אבל בתוך המועדון המוזיקה עדיין דוחפת קדימה: הבאסים מסתנכרנים עם פעימות הלב, תנועות הגוף נטמעות בגופים אחרים, והתודעה רועדת בין פנים לחוץ, בין הניתוק שבתוך האולם ליום שמתחיל מחוצה לו. בדומה לשיטוט במועדון מרובה חדרים, שלכל אחד מהם אסתטיקה, סאונד וטמפרמנט משלו, גם חלקי התערוכה הם מקצבים ואזורים שונים של תודעה, שנותרו על עומדם בסיומה של המסיבה.

להלי פרילינג בארטפורט. צילומים: מ״ל

אן שימין שטרית במוזיאון תל אביב

״מלאכי״, תערוכת יחיד לאן שימין שטרית, הזוכה בפרס פרסר לצילום לשנת 2024, תפתח הערב (25.12) במוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: סופיה בארי). בתערוכה תצלומי דיוקן של נערים מאזורי ספר, שנמצאים על סף הבגרות המינית ואף מעבר לה. מבטם הישיר אל המצלמה של שימין שטרית, לוכד רגע טעון ומורכב, שבו היופי הנערי, המפתה הופך למרחב של היקסמות וסכנה.

דיוקנאות של צעירים המתגוררים באזור יריחו ומשתייכים לשוליים של נוער הגבעות, מוצגים לצד תצלומים של נערים בדואים מהאזור ודיוקנאות של נערים החיים בהרי האטלס במרוקו. שטרית אינה מפרידה ביניהם באמצעות ציון שם או מיקום גאוגרפי. להפך, היא מבליטה את הדומה. שלילתה את פרטי הזיהוי המקובלים, שבאמצעותם אנחנו מייצרים סדר והיררכיה בעולם, מקשה על הצופה לארגן את מושאי הצילום לקטגוריות מוכרות של לאום ושל זהות אתנית.

אן שימין שטרית במוזיאון תל אביב

משה גרשוני בגלריה גבעון ובגבעון פורום לאמנות

״נס״, תערוכת יחיד מעבודותיו של משה גרשוני, תפתח מחר (26.12) בגלריה גבעון ובשבת (27.12) בגבעון פורום לאמנות בנווה צדק תל אביב. נס ודגל היא תמה שעלתה לנוכח המצב שבו ישראל נתונה כיום, כשדגלים נראים לעינינו תדיר מאז ראשיתה של המלחמה ועוד קודם לה. הדגל הפך גם לסמן מעורר טראומה ודאגה אינסופיים. גרשוני הרבה לצייר דגלים עוד משנות ה־70.

דה־מיסטיפקציה של הסמל, ולא רק של הדגל – היתה גישתו התמידית למיתוס. דגל ישראל עצמו לא הופיע ביצירתו וגם לא דגלים שמזוהים עם לאומים אחרים. הוא שאף להפוך את הדגל לסמן – כזה שיש לייצר לו משמעויות ותכנים חדשים, עכשוויים ורלוונטיים. בהיותו של גרשוני אמן־מצפון, ספוג אמונה בכוחו של האדם לשנות מציאות ולהשביחה – מצאה הגלריה לנכון לעורר שוב את שאלת הדגל, זו שיקדה בנשמתו וברוחו.

משה גרשוני בגלריה גבעון ובגבעון פורום לאמנות. צילומים: מ״ל

עירמפעל בנמל יפו

תערוכת מכירה מיוחדת מבית עירמפעל שיזם איתמר שמשוני תפתח מחר (26.12) במחסן 2 בנמל יפו. מדובר בשלב ב׳ של הפרויקט ״עירמפעל: ייצור מחדש״ שהוצג במוזיאון תל אביב לאמנות בקיץ 2025, שבמהלכו נוצרו כ־4,000 פסלים מאלפי צעצועים שבורים, שנאספו בעזרת עיריית תל־אביב-יפו. כל הפסלים שנוצרו יוצגו בתערוכה חיה ומלאת צבע, עדות לכוחה של יצירה קולקטיבית שמחברת אמנות, קהילה וקיימות.

זו תערוכה שמזמינה לשוטט, לגלות, לבחור ולהתחבר. כל אחד יכול למצוא את הפסל שמדבר אליו במיוחד, אפשר גם לרכוש ולצאת עם יצירה הביתה – פריט חד־פעמי עם סיפור אמיתי מאחוריו. ההכנסות מהתערוכה יתרמו לארגון 255 – ארגון המשפחות והחטופים. בכל שבת עירמפעל תפתח את שערי הסדנאות ותזמין את הילדים למסע יצירתי שבו הם גם המהנדסים, גם המעצבים וגם הממציאים הגדולים.

עירמפעל בנמל יפו. צילומים: דניאל חנוך

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

גיורא ברגל, חגי לוריא ורקפת וינר עומר בגלריה 51

״גן השלושה״, תערוכה משותפת לגיורא ברגל, חגי לוריא ורקפת וינר עומר, תפתח הערב (25.12) בגלריה 51 במודיעין (אוצרת: איריס מנדל). זהו מפגש מחודש שמתקיים חמש שנים מאז הציגו יחד בגלריה נולובז בתל אביב.

בתערוכה יוצגו עבודות חדשות המשקפות את שפתם הייחודית של שלושת האמנים – ציורים המבקשים להתבונן בעצמם, לחקור את מרכיבי שפת הציור של קו, צבע וצורה ולעמוד על יכולותיה וגבולותיה. זוהי נקודת מפגש הכוללת בתוכה מדרג הנע בין מופשט לפיגורטיבי ובין האקספרסיבי למדוד.

חגי לוריא בגלריה 51. צילומים: מ״ל

גיורא ברגל

רקפת וינר עומר. צילום: דניאל חנוך

בית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים בבפנוכו

״בדיקת מציאות״, תערוכה קבוצתית של תלמידי שנה ד׳ בבית הספר לאמנות בסמינר הקיבוצים, תפתח הערב (25.12) במרחב בפנוכו בתל אביב (אוצרים: עתר גבע ודוד רוזנטל). בתערוכה יציגו הסטודנטים את הרעיונות שלהם למושג ״ריאליטי צ׳ק״, לצד מחשבות על תערוכת הגמר.

זהו מהלך ראשון מסוגו, המשלב יצירה אמנותית עם פעולה חינוכית־רעיונית, שנוצר בשיתוף פעולה בין בפנוכו, מרחב מארח מבית intu של קבוצת ריאליטי, לבין הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים. בתערוכה הסטודנטים יוצאים אל העולם עם שאלה, מביאים את ההתלבטויות שלהם אל הקהל, ומשתפים בגלוי בתהליך, ללא מסכות וללא הסתרות.

שיר סטולוב בבפנוכו. צילומים: מ״ל

לין מזור

אפרת קאדי, דורון עובד ועודד הירש בגלריה הקוביה

שתי תערוכות נודדות מגלריה ומרכז אמנויות ע״ש אפטר ברר במעלות תרשיחא ייפתחו מחר (26.12) בגלריה הקוביה בירושלים. הראשונה, ״עין ח׳ור״, תערוכה משותפת לאפרת קאדי ודורון עובד (אוצרות: ריטה כץ ומיטל קילמניק), שנולדה בלב יער חניתה, ומציגה את הפעולה האקולוגית־פיוטית של שתי האמניות בפני קהל אורבני הרחק מסבך היער הצפוני. החומרים שנאספו, היער שנוקה ועבודות הצילום מעידים על קיום אנושי־טבעי, נטענים במשמעויות חדשות כשהם מוצגים בגלריה ירושלמית.

השנייה, ״מאמות״, תערוכת יחיד לעודד הירש (אוצרת: מיטל קילמניק), שמתמקדת בקהילה מגובשת של נשים ותיקות ממעלות תרשיחא. הנשים מצולמות באתרים שונים ברחבי העיר ומספרות את סיפורן האישי והקולקטיבי באמצעות שירה, תנועה ומחוות גוף. כאשר עבודותיו של האמן עוברות לירושלים, הן מנתקות את עצמן מהנוף הביתי, מההקשר ההיסטורי, התרבותי והקהילתי, ומקבלות מבט אוניברסלי נוסף על יחסי קבוצה ופרט, זיכרון ומקור, בתא שטח רחוק מהפריפריה.

עודד הירש בגלריה הקוביה

דורון עובד

אפרת קאדי. צילום: דורון עובד

נעמי צור בגלריה לאמנות רמות מנשה

״רגע חולף״, תערוכת יחיד לנעמי צור, תפתח בשבת (27.12) בגלריה לאמנות רמות מנשה (אוצרת: מירי ורנר). בשפה צילומית המחברת בין טכניקה מדויקת ובין חקירה פילוסופית, מציפה צור את סוגיית הזמן, את ארעיותו המוחלטת ואת ההבנה כי אין ״נקודת עצירה״ ביקום. התנועה מתמדת ואינה פוסקת.

בה בעת בוחנת צור את סוגית הטריטוריה האישית והפרטית – האם הפרטיות אכן קיימת או שאין היא אלא אשליה? בעין סקרנית, אנושית ומקורית מציגה צור אוסף רגעים מרתקים ופואטיים המספרים את סיפור החיים ומאפשרים עצירה, בחינה, נסיון לפיענוח וחיוך של הבנה.

נעמי צור בגלריה רמות מנשה