תערוכות ינואר־פברואר בסדנה לאמנות יבנה

שפה שנייה

התערוכה ״שפה שניה״, באוצרותו של רוני ראובן, מפגישה בין שתי שפות אמנותיות – המילה הכתובה לצד התמונה החזותית. משתתפיה הם אמנים שגם כותבים שירה, ומשוררים שגם יוצרים בתחומי האמנות הפלסטית.

העשייה החזותית והטקסטואלית הן שתי דרכי ביטוי הנובעות מעולם פנימי אחד, לעתים משלימות זו את זו ולעתים מנוגדות זו לזו. יש פעמים שבהן היצירה החזותית נוצרה בעקבות שיר או משפט כפרשנות לכתוב או כביטוי רגשי אינטואיטיבי; ולעיתים הכתיבה היא זו שנובעת מהדימוי, בניסיון לנסח מילולית את מה שאי אפשר לבטא בצורות, צבעים וקווים. יש מקרים שבהם הטקסט שזור ביצירה עצמה והופך לחלק מהדימויים המופיעים.

התערוכה עוסקת בדיאלוג שבין השירה לאמנות הפלסטית. המילה הופכת לקו, הקו מעביר תחושה רגשית המתווכת לצופה את כוונתו של האמן המבקש לדעת, לשאול ולנסח עולם חדש – עולם שבו השלם גדול מסך חלקיו.

משתתפים.ות: גד אולמן, משה אלוס, מיכאל בן־אבו, יאיר בן־חיים, אימי גבאי, גילי דנון, יפה וגנר (יאיר־פור), אודליה יהודיין, אתיקה יפה, אילן מויאל, רוני סומק, מיכל פרי, חדוה ראובן, ישראל רבינוביץ, שרון רשב״ם פרופ, פרוין שמואלי בוכניק.

---

Eזון שביר

תערוכת יחיד לאיה סריג באוצרותו של גבי יאיר. עבודותיה של סריג נעות במרחב שבין מציאות לדמיון, בין שבר לתיקון, בין חומרים מתכלים למבנים ניצבים. היא מציגה מיצב מבוסס אובייקטים פיסוליים המוצגים כקונסטרוקציות זמניות ושבריריות, ששומרות על איזון ותנועה.

שברי קרשים, ענפים, זרדים ורדי מייד, חומרים פשוטים חסרי תועלת, שנאספו מתוך מה שנראה כמו עולם שחרב – חוברו כאנדרטאות סימבוליות של תקומה וזיכרון. בעבודות ניכר הדיאלוג בין הרך לנוקשה, בין שימור לחידוש, בין פסולת לאסתטיקה. ברקע מוצגת עבודת וידאו של דימויים סוריאליסטיים וקונסטרוקציות בלתי אפשריות, הנעות בין אסון לפנטזיה.

---

---

עוגת דבש לא

תערוכת יחיד לרונית שפירו באוצרותו של רוני ראובן, שבה היא מתמקדת בנושאים אישיים ובזיכרונות ילדות, תוך התבוננות עצמית והסתכלות הבודקת, מתעדת ומשחזרת אובייקטים ורגעים של זיכרון.

התמונות שאותן היא מצלמת ניזונות מהארכיון המשפחתי: צילומי חפצים שלקחה מבית אמה וצילומי מאכלים שהייתה מכינה. ספר המתכונים של האם, קרוע ובלוי מרוב שימוש, מצולם כשמתוכו מבצבץ אחד הפתקים הרבים בכתב ידה ״עוגת דבש לא״. זה מה שקלטה המצלמה, אבל זהו מתכון לעוגת דבש של לאה – כך היא מכונה על שם זו שהעבירה לה אותו.

בצילומי הטבע הדומם משתמשת שפירו בתאורה קלאסית ובקומפוזיציה מוקפדת. היא בחרה לצלם חומרים אורגניים שעברו תהליך של ריקבון או שריפה, לצד כלים עתיקים ויוקרתיים. הם מסמלים את הזמן החולף ואת ארעיות החיים, לצד חשיבות הזיכרון.

---

הסדנה לאמנות יבנה
שדרות דואני 25, יבנה
נעילה: 19.2