״כל האמת״: אית׳ן הוק מבריק בסדרת בלש אפלה־קומית, על נושא כאוב

יש אנשים שמחפשים אמת ויש כאלה שמחפשים בעיקר את הדימוי שלהם כמחפשי אמת. גיבור הסדרה ״כל האמת״ שייך יותר לקבוצה השנייה. הוא מגדיר את עצמו כ״חוקר אמיתות״ (Truthstorian), בכל הזדמנות שהוא יכול להשחיל זאת. מונח יומרני ומונפץ, שמגיע עם ציפיות גדולות ועם צורך כמעט כפייתי להישמע. ואיפה שמחפשים אמת, כך זה נראה, מחפשים גם צרות ומוצאים אותן.

בסדרה החדשה ״כל האמת״ (דיסני+) אית׳ן הוק מגלם את לי רייבון, שנופל מהפח אל הפחת וחזרה אל הפח, בחקירה מקומית בטולסה, אוקלהומה, שגולשת למחילת ארנב מותחת, שנונה ומלאה בהומור שחור.

טולסה מצטיירת כעיר שסוחבת איתה שכבות של אלימות, הדרה וגזענות מוסווית. הסדרה מרמזת שוב ושוב על מבני כוח מקומיים, על פערים מעמדיים וגזעיים, ועל היסטוריה שנדחקה הצידה ומעולם לא נפתרה באמת

רייבון הוא עיתונאי עצמאי ולא מאוד מוצלח, לפחות בעיני רוב הסובבים אותו. יש לו חנות ספרים, בת נבונה ובוגרת, שירשה ממנו כשרון כתיבה, וגם את האובססיה ואהבה נחושה וצדקנית לאמת. כאשר עשיר מקומי מתאבד, הוא יוצא לחקור את שרשרת האירועים, ומוצא את עצמו, כמו הגיבורים הספרותיים שהוא אוהב כל כך, בתוך רשת סבוכה של תאוות בצע וקונספירציות, הנוגעות ישירות לחוסר צדק חברתי.

בכל שלב נחשפים קשרים חדשים בין גורמים מקומיים שונים, כשלכל אחד מהם אינטרס סמוי משל עצמו. חוקרים פרטיים, שוטרים מפוקפקים, פוליטיקאים חלקלקים, בני משפחת המנוח עם שלדים בארון עד שהוא כמעט מתפוצץ, ואיך לא, בריונים שרוצים לשים סוף לחקירה, לחוקר וגם לאמיתות שלו.

הבעיה? לי רייבון אינו פרייר, וגם הוא יודע לשחק מלוכלך ומשיב מלחמה, לעיתים באימפולסיביות היסטרית ולעיתים בגסות מגושמת. הוא משוטט בעיר, חוצה שכונות, מוסדות ואנשים, ולא משאיר אבן אחת לא הפוכה.

טולסה מצטיירת כעיר שסוחבת איתה שכבות של אלימות, הדרה וגזענות מוסווית. הסדרה מרמזת שוב ושוב על מבני כוח מקומיים, על פערים מעמדיים וגזעיים, ועל היסטוריה שנדחקה הצידה ומעולם לא נפתרה באמת.

והגיבור, מצדו, מזהה את העוולות ונחוש לתקנן, כמו אביר צדק מודרני, לפחות בעיני עצמו. במקביל, מערכת היחסים המורכבת עם בתו משמשת כעוגן רגשי מקרקע, שמחדד שוב ושוב את הפער בין היומרה המוסרית שלו לבין המחיר שהיא גובה. שכן (איך לא?) הוא מקריב את זמנו איתה על מזבח הצדק.

את יצירת הניאו־נואר המחוספסת הזו כתב סטרלין הרג׳ו, במאי ותסריטאי אמריקאי יליד אוקלהומה, המוכר מהסדרה ״כלבי השמורה״, עליה הוא חתום כיוצר שותף, יחד עם טאיקה ואייטיטי. בדומה לסדרה ההיא, גם כאן הוא מכוון קרוב לבית. גם כאן הוא מצמצם במכוון את רוחב היריעה, ומשרטט מרחב המוחזק בידי כוחות מקומיים, שפועלים לפי חוקיהם שלהם.

הוק מתענג על כל רגע של התפרקות, היסטריה וניורוזה, בהופעה עתירת ניואנסים. לצד מניעים שנראים טהורים, הוא מונע גם מגאווה, נקמנות וצדקנות. הוא נלחם לא רק במערכת מושחתת, אלא גם כדי לאשר מחדש את מקומו ואת דימויו העצמי

הסדרה מלוהקת היטב. בולטים במיוחד טים בלייק נלסון בתפקיד דייל וושברג, האיש שהתאבדותו הציתה את החקירה; ג׳ין טריפלהורן כאשתו הפאם פאתל, בטי ג׳ו; קייל מקלכלן כאחיו דונלד, וקית׳ דייוויד כמרטי, דמות בעלת מערכת יחסים סבוכה ורבת שנים עם רוב גורמי הסכסוך בעלילה.

מעל כולם ניצבת תצוגת המופת של אית׳ן הוק. הוא מגלם דמות צדקנית ופגומה עד היסוד, שנעה כל הזמן בין שליחות לאובססיה. הוק נראה כאילו הוא מתענג על כל רגע של התפרקות, היסטריה וניורוזה, בהופעה עתירת ניואנסים.

מלבד הליהוק, יש כמה דברים ממש נהדרים ב״כל האמת״. הבולט שבהם הוא האופן שבו הוק/רייבון נע כל הזמן על התפר שבין גיבור לאנטי גיבור. לצד מניעים שנראים טהורים על פניהם, הוא מונע גם מגאווה, נקמנות וצדקנות, שיש בה ממד מעמדי ברור. לא פעם נדמה שהוא נלחם לא רק במערכת מושחתת, אלא גם כדי לאשר מחדש את מקומו, את עליונותו המוסרית ואת דימויו העצמי כאדם שיודע טוב מכולם מהי האמת.

האירוניה ברורה, שכן הסדרה עצמה מדגישה שוב ושוב שאין אמת אחת ויחידה – ושכדי להגיע לאמת, צריך לעשות עצירת ביניים בשקר.

אפשר לראות בחוקר האמיתות שילוב בין האנק מודי מ״קליפורניקיישן״ לג׳ייק גיטס מ״צ׳יינהטאון״. יש בו את הציניות, האגו וההתאהבות בכתיבה של סופר שמאמין שהמילה הכתובה תציל אותו, לצד העקשנות והעיוורון החלקי של בלש שמגלה פעם אחר פעם שהמערכת גדולה, אלימה ומתוחכמת ממנו.

אווירת הסדרה נעה בין ספרות פשע ישנה ליצירה של האחים כהן, עם זרזיף של טרנטינו וקורטוב של דיוויד לינץ׳, וניכר שאינה מתביישת בעומס ההשפעות שלה. הרפרנסים הרבים אינם מסתפקים בקריצה אינטלקטואלית גרידא. הם חלק מהאופן שבו הסדרה מגדירה את עצמה, את הדמות ואת תהליך החקירה.

חנות הספרים של הגיבור משמשת לוקיישן מרכזי, אך גם מרחב מחשבתי, שממסגר את החיפוש אחר אמת כפעולה טקסטואלית וספרותית, רוויה ברומנטיזציה. האופן שבו רייבון מדבר, חושב ופועל, מושפע מדמויות ספרותיות וממיתוסים של בלשים וסופרים. הוא מושפע גם מהרעיון שחקירה היא תמיד סיפור בהתהוות, כזה שתלוי בנקודות מבט מתחלפות.

נרטיב, כל נרטיב, בנוי הן מהמידע הנגיש, הן מהמידע המוסתר. אחד הדימויים היפים לכך הוא האופן שבו רמזים משמעותיים לחקירה התגלו, איך לא, בין דפי ספרים תמימים למראה.

מצד אחד, מדובר בסדרה מתוחכמת ומלאת קריצות. מצד שני, היא פשוטה וישירה. היא מבקשת לעסוק באמת ובצדק חברתי, ועושה זאת דרך גיבור שעושה את כל התרגילים האפשריים כדי להגיע לשם. כך נשמר מתח מתמשך סביב השאלה האם המטרה מקדשת את האמצעים, או שמא האמצעים מרוקנים את המטרה מתוכן. ובעוד תמטית מדובר בציר צנוע, המכלול שאפתני עד יומרני.

אותה יומרה היא גם אחד ממקורות הכוח של ״כל האמת״ וגם נקודת התורפה המרכזית שלה. השאיפה לעסוק בהגדרת האמת, בכתיבה ובחקירה כפעולה מוסרית ותרבותית, מעניקה לסדרה זהות מובחנת ומרובדת. עם זאת, היא לא תמיד עומדת בקצב שהיא עצמה מכתיבה. לעיתים התחושה היא של רעיון חד, שמסתובב סביב עצמו ומאבד מכוחו, יותר משהוא מתקדם קדימה. בשלבים מסוימים, זה כבר מגיע לידי סרבול.

חלק מהאלמנטים חוזרים על עצמם עד כדי שחיקה. החקירה נוטה להסתבך ולהתפזר מבלי לספק תמורה, מה שמוליד הרבה רגעים מתים. ריבוי קווי החקירה, הדמויות והאינטרסים מעמיק את העולם, אך גובה מחיר של דחיפות הולכת ונשחקת. במקום הצטברות שמובילה לשיא ברור, מתקבל רצף של עיכובים, סטיות והבטחות לא ממומשות, הפוגעות בתחושת התגמול העלילתי.

חרף מגרעותיה והאופן שבו היא מסתבכת לעיתים ברגליים של עצמה, מדובר ביצירה טלוויזיונית מעניינת ומשעשעת במיוחד, מלאה באירועים ובדיאלוגים מבריקים. לא תמיד חדה, לעיתים גם מתישה, אבל בתוך זה היא מציעה גרסה מסקרנת לפתרון תעלומה בסגנון בלשי, עוקצני ושנון.

בסופו של דבר זה קצת בלגן, אבל כזה שיש בו נשמה, תשוקה, וניסיון כן לעשות משהו מעט אחר מהרגיל. וגם בלי כל זה, שווה לצפות בה ולו רק בשביל אית׳ן הוק, באחד מתפקידיו הטובים ביותר בשנים האחרונות.

---

״כל האמת״  (The Lowdown)
יוצר: סטרלין הרג׳ו
דיסני פלוס, 2025, שמונה פרקים
3.5 כוכבים