עידו ויסמן: מפרץ השמש הוא עיר המקלט בתוך עיר המקלט

יונתן: הי עידו, מה נשמע? 

עידו: אני בטוב, בהתרגשות שיא לקראת השידור של הסרט

יונתן: וואי ממש מרגש

עידו: מה שלומך? 

יונתן: אצלי אחלה. שמח לדבר איתך על ״מפרץ השמש״, הסרט התיעודי הארוך הראשון שלך, שמתרחש בפארק קרוואנים באילת ועוקב אחר חייהם של שלושה דיירים החיים בשוליים החברתיים, במרחב שנדמה תלוש מהעיר התיירותית והזוהרת והצבעונית שסביבו. הסרט, שזכה בפסטיבל דוקאביב בפרס סרט ביכורים וכן בפרסי פורום הקולנוע הדוקמנטרי, ישודר הערב בבכורה בכאן 11

עידו: תיאור מדויק (: 

יונתן: צפיתי בעבודות הבולטות שלך, והן נוגעות בעולמות שונים זה מזה. למרות מיטב מאמצי כסטודנט חרשן למצוא קו תמטי מובהק – לא מצאתי. מה כן מצאתי? סקרנות בערימות כלפי אנשים. מאיפה הסקרנות הזו לתעד מגיעה? ואיך אתה מזהה שדמות או סיטואציה מסקרנת אותך מספיק כדי להפוך לסרט?

עידו: קודם כל תודה. מרגש נורא שהחלטת לעשות רטרוספקטיבה עצמאית לסרטים שלי (: 

וכן, אני לא חושב שיש קו תמטי/צורני מובהק בין הסרטים שלי. יש כאלו שמצאו הקשר של מים בין חלק מהסרטים, ויש כאלה שמצאו הקשר של כלים הנדסיים (טרקטורים וכו׳ חח), שזה תמיד חיבורים שנורא מפתיעים אותי. 

המקור המשותף לכל הסרטים שלי הוא הסקרנות במפגש ובתיאור של חצרות אחוריות – חברתיות וקונקרטיות, כמו במפרץ השמש. יש בזה פוטנציאל סיפורי מרגש עבורי כי אלו מקומות שלא סופרו עדיין: הם אחרים ואפשר להפליג עם הדמיון במפגש איתם

מבחינתי המקור המשותף לכל הסרטים שלי, בטח לאלו התיעודיים, הוא הסקרנות במפגש ובתיאור של חצרות אחוריות – חברתיות וקונקרטיות, כמו במפרץ השמש. יש בזה פוטנציאל סיפורי מרגש עבורי כי אלו מקומות שלא סופרו עדיין: הם אחרים ואפשר להפליג עם הדמיון במפגש איתם. 

והסקרנות היא לגמרי תכונה עיקרית שמאפיינת אותי. אני חושב שאי אפשר ללמוד אותה. זה תאווה לחיים, לידע ולמפגש עם אנשים שכפי הנראה שלמדתי וסיגלתי אותה מהבית

יונתן: מה היה המפגש הראשון שלך עם פארק הקרוואנים ואיך זה התגלגל? 

עידו: לפני קרוב לחמש שנים, נתקלתי במודעת קול קורא של קרן קולנוע נגב, להשקעה בסרטים דוקומנטריים בדרום הארץ. אני וחבר נוסף החלטנו לנסוע לדרום לחפש אחר נושאים/אנשים/מקומות שיהוו לנו השראה לסרט חדש. הגענו לים המלח, באר שבע ולבסוף גם לאילת ושום דבר לא תפס אותנו מספיק. 

ביום האחרון שהתכוננו לחזור מאילת, החלטנו לחצות משום מה את קו המלונות בחלק הצפוני של העיר ופתאום נגלה לעינינו מתחם הקרוואנים המוזר והקסום הזה: עשרות קרוואנים היו מפוזרים בצורה אקראית לאורך החוף ומאחוריהם קו הרקיע של מלונות הפאר של אילת. 

משהו בדימוי הראשוני, בקונטרסט הזה, כבר תפס אותי ועורר בי עניין. כבר באותו רגע, האדם הראשון שהכרנו ושהציג לנו את המקום היה אליעזר (לימים גם אחד משלושת הגיבורים של הסרט). 

הוא הכיר בינינו לבין דיירים אחרים במפרץ השמש, ומתוך השיחות שלנו התברר לי שזו לא עוד רצועת חוף או אתר נופש אקראי באילת. רוב האנשים והדיירים שהגיעו לשם הגיעו מתוך צורך נפשי או חברתי כלשהו. כל אחד מהסיבות הפרטיות שלו, אבל שמתי לב שהמכנה המשותף של כולם היה שכולם עברו לשם כי הם רצו בשקט ובלבד. לבד שמצד אחד הביא איתו הרבה רווחה פרטית ומצד שני גם הרבה אתגרים. 

באותו הרגע הבנתי שזה מה שמעניין אותי ושבזה הסרט יעסוק. בהווית הלבד של מפרץ השמש

יונתן: מעניין, והסרט גם עוסק בהבדל הזה בין בדידות ללבדות

עידו: אני מסכים. אני חושב שהסרט עומד על המתח של הגיבורים בין הניסיון להתחבר חזרה למסגרות חברתיות ומשפחתיות מקובלות, לבין הבחירה בלבד. זה מתח שכנראה לעולם לא יפתר באופן ברור, אבל ההבדל בין הלבד לבדידות (כפי שטובה מנסחת בסוף), מאפשר איזו השלמה ארוכת טווח עם הלבד

יונתן: במרכז עומדות שלוש דמויות שאין בהן הירואיות במובן המקובל, אבל יש בהן כוח. והן מעוררות הזדהות עמוקה. מה הוביל אותך לבחור בהן ומה חיפשת במבט עליהן?

עידו: זה נכון, הן דמויות ״שוליים״ במובן הקלאסי של המילה. אבל אני חושב שהם גם גיבורים קולנועיים, קודם כל מתוקף העובדה שהם עושים בחירה. הם מנסים לקחת אחריות על החיים שלהם ולמצוא את המקום שנכון להם.

שנית, הדרך שבה אני בוחר את הגיבורים לסרטים שלי, היא תמיד מתוך הזדהות אותנטית ואהבה כנה אל האנשים עצמם. אני חושב שבמידה וגם באופן לא לגמרי מודע, המבט האוהב שלי עליהם מאפשר גם לאחרים לראות אותם כמוני, להזדהות איתם ולאהוב אותם

יונתן: וכדמויות ״שוליים״, כמו שאתה אומר, איך אתה בונה איתם אמון כזה? אנשים שלא סתם בשוליים, שנפגעו, שעברו דברים. כאלה שאולי אין להם ממש סיבה לסמוך – ובכזו אינטימיות – על מישהו עם מצלמה?

עידו: יש באמת איזה ניגודיות בין הרצון בפרטיות שהובילה את האנשים לשם מלכתחילה, לבין האפשרות להיחשף בצורה אינטימית כל כך מול המצלמה ולעיני כל. כשהתחלתי את שלב התחקיר, הרבה מהדיירים שפניתי אליהם באמת סירבו להצטלם. אבל אני חושב שהמשותף לשלושת הגיבורים של הסרט (ואולי במידה גם לגיבורים של סרטים דוקומנטרים באופן כללי), הוא הרצון להשמיע את הקול שלהם. השאיפה שמישהו בסביבה האישית או החברתית ישמע ויראה אותם.

והאינטימיות היא מערכת יחסים חמקמקה שנבנית בהשקעה וביסודיות, מתוך כוונה טובה ולב נקי, לפני הכל. ביליתי זמן עם אמיר, אליעזר וטובה לתקופות ארוכות ולאורך שנים, ברוב המקרים בלי מצלמה בכלל. ואני חושב שמתוך האינטראקציה הזו, נבנתה מערכת יחסים כל כך אינטימית ומכבדת. הם יקרים לי מאוד ואני בקשר קבוע איתם גם היום

יונתן: מדהים בעיני החיבורים האלה שהקולנוע מאפשר (:

עידו: זה נכון. יש גם איזה קונטרסט נורא מאיים מבחינה ערכית, בין מערכת היחסים האינטימית והפרטית שאתה מפתח עם הגיבורים ובין ההיחשפות שלה פתאום על המסך הגדול לעיני כולם. אתה מפר איזה חוזה ראשוני של אינטימיות בין אנשים (למרות המצלמה והכוונה ידועה מראש), ואתה צריך להתנהג כלפי זה בכל הכבוד והרגישות הנדרשת

יונתן: טוב דיברנו על כמה מתחים ו/או ניגודים שיש בסרט. ונשאר אחד שנוכח מאוד: המקום, הלוקיישן. מתח בין שוליים חברתיים לבין ראוותנות והתיירות של אילת. 

עד כמה העיר עצמה הייתה לוקיישן בלבד ועד כמה הפכה לדמות נוספת או מטען סמלי רחב יותר? זאת אומרת, זה נורא נוכח בתוצר הסופי, אבל האם ידעת שזה יהיה ככה מההתחלה? 

עידו: אילת עוררה בי עניין וסקרנות, הרבה לפני שגיליתי את מפרץ השמש. גם אילת היא החצר האחורית של ישראל, כמו שמפרץ השמש היא החצר האחורית של אילת. גם היא היוותה במשך השנים מקום מקלט למאות אנשים שחיפשו הזדמנות שניה ומפרץ השמש הוא עיר המקלט בתוך עיר המקלט. 

ומצד שני היא גם פנינת התיירות ומעוז הבורגנות, המשפחתיות והביחדנס של החברה הישראלית. היא עיר שנושאת בתוכה מטען סיפורי מרתק ונורא מסקרן. אז מבחינתי מפרץ השמש נשען ומתקשר גם עם המטענים שאילת נושאת בתוכה

יונתן: מעניין, לא חשבתי על זה ככה. על מה אתה עובד היום? 

עידו: עבדתי על סרט במשך תקופה ארוכה ולצערי הוא נפל מסיבות שונות. דוקו זה תחום יצירה נורא לא יציב ותלוי באינספור משתנים, אז מתרגלים לזה. אני כרגע מתחיל משהו נורא ראשוני בשלב התחקיר, אז אני מפחד להצהיר על זה עדיין. בוא נקווה שניפגש פה שוב בעתיד בשיחה על הסרט

---

מפרץ השמש
בימוי: עידו ויסמן
ישראל, 2025, 70 דקות
כאן 11, שבת 10.1 בשעה 22:00