מה נקרא // וכל הדרך זרזירים

מי אני

תומר קריב, בן 37, גר בגבעתיים, עושה רדיו כמעט 15 שנה, כותב ומרצה על מוזיקה, מתקלט לעיתים, וכיום עובד כמנהל מחלקת הדיגיטל של גלי צה״ל וגלגלצ. בעברי הלא רחוק עבדתי במחלקת הדיגיטל של כאן, ולפני כן בדיגיטל של הארץ. במסגרת עבודתי ב״כאן״ יצרתי גם כמה הסכתים – על האירוויזיון, על להקת טיפקס (שניהם עם דור סער מן), על אריק איינשטיין, ועוד כל מיני ספיישלים בכאן 88 וכאן תרבות.

את הניוזלטר ״וכל הדרך זרזירים״ התחלתי לכתוב לפני כחודש ואני משתדל להעלות שם תכנים מדי יומיים־שלושה. הניוזלטר נקרא על שם אחד המשפטים האהובים עליי במוזיקה הישראלית מתוך ״זרזירים״ של הזבובים. כאן נרשמים: https://zarzirim.substack.com

תוכן עניינים

פתחתי את הניוזלטר ללא החלטה מודעת מה לעשות בו בדיוק. רציתי לכתוב על דברים שמעניינים אותי, שזה בגדול מוזיקה ובקטן גם תרבות באופן כללי, בדגש על תרבות ישראלית.

ככל שהזמן עבר הבנתי שהחוק העיקרי הוא לכתוב על מה שמעניין אותי, וגם להקפיד על הזווית האישית. כלומר, לא סתם סיפור היסטורי, אלא לנסות למצוא את החיבור שלי אליו. חוץ מזה, חשוב לי למצוא זוויות חדשות יחסית, ולא להתעכב על סיפורים יחסית מוכרים, כך שמי שיירשם ימצא שם טקסטים בעיקר על מוזיקה ישראלית, וגם על לא ישראלית (בשאיפה שבעתיד יהיה יותר איזון בין ישראל לעולם), וגם קצת על קולנוע ותרבות מקומית שמעבר.

יש צמא גדול לתוכן hand picked שמתרחק מהפלטפורמות שכולנו התרגלנו לגלול בהן (גם אני כמובן, לא צריך להיות צדיקים). יש ניקיון מסוים בסוג הזה של הפצה, ואני נהנה מזה גם ככותב ובעיקר כקורא

למה ניוזלטר

עד לא מזמן הפלטפורמה שלי לכתיבה היתה טוויטר (או X), אבל האלגוריתם הפך את הפלטפורמה הזאת לבלתי נסבלת, אז חיפשתי מקום חדש. הרעיון של ניוזלטר קסם לי בגלל המיידיות שלו: אתה מגיע לאנשים ישירות, והם כבר יבחרו אם זה מעניין אותם או לא. 

לדעתי האישית יש צמא מאוד גדול לתוכן hand picked שמתרחק מהפלטפורמות שכולנו התרגלנו לגלול בהן (גם אני כמובן, לא צריך להיות צדיקים). יש ניקיון מסוים בסוג הזה של הפצה, ואני נהנה מזה גם ככותב ובעיקר כקורא. 

מאחורי הקלעים

אני מודה ומתוודה שאין תכנית אב. לפעמים משהו שקופץ לי ברשת ומדרבן אותי לכתוב, לפעמים דוקו שאני רואה, אלבום שיוצא, או סתם משהו שחשבתי עליו מזמן ואף פעם לא העליתי על הכתב.

החדשות בהרחבה

לאחרונה כתבתי שני טקסטים על דייויד בואי במלאת עשור למותו, אחד על תקופת הביניים שלו בשנות ה־70, בין שני אלבומי הופעה, והשני על אלבום קצת נסתר אבל משמעותי מאוד שיצא בשנות ה־90. היה גם טקסט שעורר יחסית הרבה תגובות, על המוזיקה הישראלית בראשית שנות ה־80 שבה כולם ניסו להיות ספרינגסטין, וגם פוסט עם מחשבות על דמותו החידתית של יוסף שילוח, בעקבות הדוקו החדש והמצוין עליו.

אולי יעניין אותנו גם

קודם כל אני ממליץ באופן כללי על סאבסטאק, הפלטפורמה שבה אני משתמש. היא מעין רשת חברתית שנשארה עדיין נקייה (בינתיים..), ויש שם המון תוכן מצוין וניוזלטרים מעולים להירשם עליהם.

אני ממליץ על נדב לוריד, הניוזלטר של נדב רביד, שהוא חובה לכל אוהב מוזיקה, תרבות וחדשנות. אני גם אוהב את הפלייליסט היומי של אחי רז, גם כי הוא מצוין וגם כי אני מקנא באנשים שיודעים לתחזק פורמט קבוע.