הרשימה המשותפת // 22.1.26

תערוכות חורף במוזיאון ישראל

מקבץ חדש של תערוכות חורף מוצג במוזיאון ישראל ירושלים. ״הדרך לגן עדן״ (אוצרת: עדינה קמיאן), תערוכה מעבודותיה של לאה ניקל, מציגה לקהל חדש את העומק ואת המקוריות של ניקל, את נסיינותה הנועזת ואת הצבעוניות התוססת שלה. ״מחר יום חדש״, תערוכת יחיד ליהודית לוין (אוצר: אמיתי מנדלסון), מציגה מבחר מיובל שנות יצירה של לוין, שעבודתה בנויה מניגודים – שברירית ושלמה, אוורירית ומלאה, אישית וקולקטיבית.

״כרזות ואות״ (אוצר: רמי טריף), מציגה את מלאכת העיצוב של פסח עיר־שי, המעצב הגרפי הבינלאומי והיוצר הרב־תחומי היהודי־ההונגרי (1896-1968). ״אמנות הגן״ (אוצרת: סיון ערן־לויאן) מציגה את יצירתו של איסאמו נוגוצ׳י – פסל, מעצב ומתכנן גנים יפני־אמריקאי שתכנן את גן האמנות במוזיאון. ״ערכים על פרשת דרכים״ (אוצר: אריאל תשבי) מציגה את מפות ארץ הקודש מאוסף צ׳ין – אוצר בלום של מפות שנוצרו על פני 400 שנה ויותר, מראשית עידן הדפוס ועד סוף המאה ה־19.

עוד מוצג במוזיאון ישראל ״עידני העולם״ – מיצב גדול ממדים של אנסלם קיפר (אוצרת: אורלי רבי). מהמיצב עולה מראה של חורבות לאחר אסון, שחולל הטבע או האדם, ואווירה של עתיד דיסטופי, פוסט־אפוקליפטי. בה בעת, ניכרת בו אלכימיה אמנותית – שילוב חומרים וטכניקות שחושף כוחות ומיתוסים ומזמן תהליכי השתנות.

---

יהושע נוישטיין במוזיאון תל אביב

״אינך יכול להיכנס לאותו נהר פעמיים״, תערוכת יחיד ליהושע נוישטיין, מוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרות: דלית מתתיהו, מירה לפידות). נוישטיין, מחלוצי האמנות המושגית בארץ ובעולם, מוכר בזכות המשגה מקורית של אמנות סביבתית במרחבים היסטוריים רוויים.

עבודתו החדשה התהוותה כהד רחוק ובחינה מחודשת של פרויקט נהר ירושלים – יצירה פורצת דרך מ־1970, פעולה רדיקלית שאִתגרה את ההבחנות בין טבע וייצוג ובין חומר ושפה. בעבודה החדשה, נוישטיין יצר את תוואי הנהר מלוחות נירוסטה וסאונד. נהר הפלדה המתפתל, חומק מהגדרה מדיומלית ברורה כמיצב, פסל או אירוע, ומזקק עקרונות צורניים וחומריים המסתמנים בעבודותיו הקודמות.

---

תערוכות חדשות בסדנאות האמנים ירושלים

שתי תערוכות חדשות מוצגות בסדנאות האמנים ירושלים: הראשונה, ״בסחור המעלות״, תערוכה משותפת להדס חי ושחר מזרחי (אוצרת: תמר מרגלית), שעוסקת בטרנספורמציה כמצב מתמשך – לא כנקודת התחלה או סיום, אלא כהתרחשות שקטה המתקיימת ברגעי המעבר עצמם. התערוכה נשענת על אסתטיקת הפילם נואר ומייצרת תנועה מעגלית שנעה בין מצבים של אור וחושך, דימוי וסאונד, פונקציה והסתה.

השנייה, ״הר תבור ברקע דומם״, תערוכת יחיד לסלע קורן (אוצרת: רחל קייני), שבה הוא מציג ארבע קבוצות של ציורי שמן, שנוצרו בשנים האחרונות, בסגנון שנע בין פיגורטיבי אקספרסיבי, למופשט מדיטטיבי.

---

מועדון האקסים בגלריה רוזנפלד

תערוכת הפופ־אפ הקבוצתית ״מועדון האקסים״ מוצגת בגלריה רוזנפלד בתל אביב (אוצרת: מיה פרנקל טנא). במהלך 25 השנים מאז שרוזנפלד שינתה את פניה והפכה לגלריה לאמנות עכשווית, עברו בשעריה אמנים ואמניות רבים.

חלקם חברו לגלריה בראשית דרכה ונשארו בה עד היום, ואחרים הצטרפו לפרקי זמן שונים והמשיכו בדרך עצמאית. בנקודת זמן זו הם מבקשים לעצור לרגע ולהתבונן בכמה מהיצירות והיוצרים שהיו חלק מתולדות גלריה רוזנפלד.

---

---

רוני וינקלר בבית בהרצל

״מיטה חולה״, תערוכת יחיד לרוני וינקלר, תפתח ביום שני (26.1) בבית בהרצל בתל אביב (אוצרת: מיכל אפרתי), ותציג סדרת ציורים בעט שנוצרו כתגובה ישירה וכמעט אינטואיטיבית לאירועי 7 באוקטובר. הציורים של וינקלר גדושים באינפורמציה ומלאים בדימויים ורפרנסים שונים להיסטוריה של האמנות.

סדרת הציורים שלה מרכיבה עולם כאוטי, עמוס פרטים ונטול כל גבולות ברורים. כל ציור מורכב מתשעה לוחות המתחברים יחד לכדי תמונה אחת, והניסיונות להציב גדרות וגבולות בתוך הציורים מתערבבים עם עולם שבו הגדרות נפרצו מזמן.

---

זו (לא) מלחמה שלי בטרמינל עיצוב בת ים

התערוכה הקבוצתית ״זו (לא) מלחמה שלי״ מוצגת בטרמינל עיצוב בת ים (אוצרות: ורה גייליס, סבטה מטביינקו). היא נולדה בתוך מרחב של לחץ חיצוני, שבו אמנים אוקראינים החיים בישראל נדרשים יותר ויותר לבחור: איזו מלחמה היא שלך, איזו כאב חשוב יותר, איזו עמדה עליך לאמץ.

התערוכה לא מבקשת להשיב על השאלה ״של מי המלחמה הזו״, ולא מייצרת היררכיה של חוויות. היא מבקשת להתעכב על מצב קיומי שבו אמנים אוקראינים בישראל מצויים בו־זמנית בפנים ובחוץ – בין משטרי שייכות שונים, בין התגברות הקול לבין סכנת הבידוד. כאן המלחמה אינה בהכרח נושא העבודות, אלא תנאי: כוח שמארגן מחדש את השפה, את האתיקה ואת עצם האפשרות לדבר בגוף ראשון.

---

דניאל רימר בגלריה ורטהימר

״מוזר מכל חלום״, תערוכת יחיד לדניאל רימר, תפתח הערב (22.1) בגלריה ורטהימר בתל אביב (אוצרת: נטלי ורטהימר), ובה סדרה חדשה של 24 עבודות צילום המבוססת על חפצים וחומרים. רימר ניגש אל האובייקטים לא כאל דוממים, אלא כאל נושאי משמעות: יש ביכולתם לגלם רעיונות, תחושות ותמות פילוסופיות החורגות מצורתם הגשמית.

רימר מצלם באמצעות טכניקת ״ציור באור (Light Painting) ״תהליך הדורש חושך מוחלט ושימוש בפנס קטן כמקור האור היחיד. במהלך חשיפה ארוכה, אור הפנס חולף בהדרגה על פני הקומפוזיציה כולה, וכל אובייקט מואר באופן מדורג ומדויק. מהלך זה קרוב יותר לציור מלצילום מסורתי: הפנס משמש כמכחול, והאור ״מונח״ על משטח הצילום בדומה לפיגמנט על בד.