מה נלבש // Memento

תעודת זהות

תומי בן סימון, בן 33 מתל אביב, נשוי + 1 + כלב + חתול. פתח את Memento בספטמבר 2025 ברחוב י.ל. פרץ 12 בתל אביב – חנות לבגדי גברים, המבקשת לייצר קו משותף בין מותגי הריטג׳ הפועלים כבר עשורים לבין מותגים עכשוויים יותר, בעלי אופי אלגנטי או Preppy (מראה מוקפד אך לא מתאמץ: מסודר, נקי וקלאסי). כל זה מתקיים לצד כוס קפה חם, מוזיקה נעימה ואווירה כללית של סלון אירוח.

ממנטו נולדה מתוך תשוקה לאופנה, או ליתר דיוק לבגדים, שמלווה את בן סימון מילדות. בעיניו, אופנה היא תופעה חולפת, רוויית זוהר ותשומת לב, בעוד שבגדים כאוביקט זוכים לפחות עניין. בגדים מסוימים, לדבריו, יכולים להחזיק שנים ואף עשורים, כל עוד מטפלים בהם נכון. האהבה לבדים, לגזרות ולעולמות שיצרו המותגים שעליהם גדל ושעדיין קיימים – עומדת בבסיס החנות.

החנות

החנות מיועדת לגברים שמבקשים להתלבש עם פחות רעש, פחות הדפסים, פחות הצהרות ויזואליות, ופחות ״צלצולים באוזניים״. האופי והעיצוב שלה הם החוויה הראשונה שמקבלת את פני הנכנסים, ורובם מגיבים לכך מיד. מדובר באווירה אינטימית ורגועה ובחוויית קנייה איטית ונינוחה. העיצוב חם ונשען על שימוש נרחב בעץ וחלל פתוח שמאפשר תנועה חופשית.

כבר בתחילת הדרך היה לבן סימון חשוב למצוא חלל רחב שיכול להכיל את כלל הרעיונות והתוכניות שעמדו לנגד עיניו. הבחירה הייתה ב״דסטיניישן״ יותר מ״לוקיישן״. בכניסה הראשונה לחלל היה ברור לו שיידרש מאמץ גדול יותר כדי להביא קהל, שכן הרחוב נסתר יחסית מהעין, אבל לדבריו- בכל בוקר שהוא נכנס לחנות מחזק את התחושה שזו הייתה החלטה נכונה.

שם החנות עלה בראשו באופן כמעט אקראי. בניגוד לאסוציאציה הראשונית לסרט של כריסטופר נולן, המילה לקוחה מהשפה האנגלית המדוברת ומשמעותה ״מזכרת ממאורע״ (souvenir / keepsake). זהו תיאור מדויק לאופן שבו בן סימון מתייחס לרוב הפריטים שהוא לובש: בגדים שמזכירים זמן ומקום, לאו דווקא את רגע הרכישה, אלא חוויה או תקופה שבה נלבשו.

רשימת מלאי

את תמהיל המוצרים והמותגים בנה בן סימון לאורך השנה וחצי שקדמו לפתיחה. עם זאת, כפי שחבר בעל עסק אמר לו פעם: ״כל הרשימות, התוכניות והטבלאות שתכין לפני הפתיחה, יילכו לפח ברגע שתפתח״, ואכן – כך קרה.

שני מותגים גדולים ומוכרים, שאיתם היה בקשר רציף, בחרו לבטל את ההתקשרות בטענה שהחליטו שלא לעבוד עם מדינות המצויות בקונפליקט. זהו גם המצב מול לא מעט מותגים אירופאים נכון לעכשיו.

המותגים הפועלים כיום בחנות הם NN07 מדנמרק – מותג בקו סקנדינבי אלגנטי, עם מגוון רחב של בדים וגזרות; Thomas More מדרום קוריאה – מותג רדי־טו־וור נגיש במחיר, עם גזרות איכותיות ומדויקות; Asahi מיפן – מותג נעליים שמייצר את אותה הנעל כבר למעלה מ־70 שנה; StandardTypes מאנגליה – מותג של מעצב צעיר המתמקד בגזרות בעלות השפעות מיליטריסטיות. בחודשים הקרובים צפויים להיכנס לחנות שלושה מותגים נוספים.

לצד אלה, מוצע בחנות מבחר פריטי וינטג׳ המיובאים מיפן, ולאחרונה גם מתאילנד. כל פריט נבחר באופן אישי, ולרוב נושא גם ערך אספני או כלכלי לאורך השנים. בן סימון מבחין בין וינטג׳ לבין יד שנייה: הוא לא רוכש פריטים בכמויות (Bulk), לא מתוך התנגדות עקרונית, אלא מתוך תחושה שהדבר פוגע במשמעות של המונח וינטג׳.

החנות שואפת להציע מגוון רחב של קטגוריות, בין פורמלי לקז׳ואל, בין חדש לישן. אחד הפרמטרים המרכזיים בבחירת מותגים הוא המחיר. לדבריו, באירופה ובאסיה ניכרת מגמת עלייה חדה מעל רמות המחיר שאליהן הצרכן הישראלי מורגל, ובערים כמו ניו יורק או לונדון המחירים כבר מזמן חצו ממותרות ליוקרה.

הקהל שאליו פונה החנות הוא קהל בעל אסתטיקה בוגרת יותר, אנשים שעברו את שלב הניסויים והטרנדים, ומחפשים בגדים טובים, מדויקים ושימושיים. בפועל, מרבית המבקרים נמצאים בטווח הגילים שבין 25 ל־50.

הצהרת כוונות

״השילוב בין האווירה, העיצוב ותמהיל המוצרים יוצר די.אן.איי ייחודי לחנות. לא מעט מבקרים מציינים שהם מרגישים ׳כמו בחו״ל׳ – אמירה שאני מקבל בברכה.

״אם התוכניות והרעיונות אכן יתממשו בחודשים הקרובים, צפויים להיכנס לחנות מותגים נוספים; ולצידים נקיים ערבי קונספט ודיתופי פעולה עם מעצבים מקומיים. השאיפה היא להפוך את ממנטו לספייס מארח, שמחבק את קהילת העיצוב והלייף־סטייל הישראלית״.

הבחירה של תומי

Flight Jacket של Thomas More – הומאז׳ לבומבר הקלאסי של טייסי הצבא האמריקאי ממלחמת העולם השנייה, בגזרת קרופ מחמיאה בצבע פחם. זהו פריט המהווה מחווה גם לז׳קט עבודה צרפתי, אולי אחד הפריטים העל־זמניים והמוצלחים ביותר אחרי ג׳ינס, בדומה לרבים מהמדים ובגדי הפרולטריון של אותה התקופה.

הבחירה של עמית

NN07 – Ollie Jacket — פריט השאול מעולם בגדי העבודה, ובאופן ספציפי מז׳קט העבודה הצרפתי מהחצי הראשון של המאה ה־20. זהו אחד הפריטים העל־זמניים ביותר במלתחה הגברית. שמו המקורי הוא Bleu de Travail – ״כחול עבודה״ בצרפתית. מדובר בפריט אייקוני בצרפת ובמדינות נוספות באירופה, ששימש עובדי כפיים, והיה נהוג היה לסמן עליו ראשי תיבות או מספר מזהה.