ארכיון הנשמה של מיטל קובו: קולות מסף המודע

יובל: הי מיטל, בוקר טוב ניו יורק. אני מפחד לשאול כמה מעלות אצלך בחוץ עכשיו

מיטל: הי, אל תחשוש, 12-, מסתבר שזה פחות נורא ממה שאפשר לדמיין

יובל: אהבתי. ספרי רגע מה את עושה בניו יורק

מיטל: אנחנו באית׳קה (ארבע שעות מניו יורק סיטי) בשנת שבתון, בן הזוג שלי פרופסור אורח בקורנל, הילדים לומדים אנגלית אמריקאית, ואני – אני שוקדת יומם וליל על ארכיון הנשמה

יובל: נחמד! בואי נדבר על נשמה (soul), ולא הנשמה מפה לפה או משהו כזה, למרות שאני לא בטוח כמה זה רחוק אחד מהשני… מהו אותו ארכיון? בואי נתחיל מהתחלה

מיטל: לא, כלומר כן, יש קשר – הרוח, אני מניחה. ארכיון הנשמה הוא ארכיון אינטרנטי של קולות מסף המודע, וכשאני מנסה למקם את הרגע שבו הוא התחיל, אפשר לומר שכשבן הזוג שלי התחיל להקליט אותי מדברת מתוך שינה

יובל: וואלה. מתי זה היה ועל מה דיברת?

מיטל: וואו, לפני 18 שנים, בפעם הראשונה צעקתי שהתקרה נופלת וזינקתי מהמיטה… בהמשך, כשנסעתי ללמוד ברויאל קולג׳ בלונדון המשכתי להקליט במקומו, ויצאה מזה עבודת סאונד בת 10 דקות, שיש בה הכל, צחוקים, חרדות, דיבור יומיומי (באנגלית אפילו!), ג׳יבריש

יובל: וואו אינדיד. נתקדם לארכיון הנוכחי? איך הוא נולד?

מיטל: ההתנסות הזו עם הקול הישן שלי פתחה לי שער לעולם שמתחת ליומיום הער והתיפקודי שלנו ונדלקתי, ומאז אני אוספת ומשמיעה קולות לא מודעים או מודעים למחצה. השבר הנורא בעקבות השביעי באוקטובר הוא שהוביל בסופו של דבר ליצירת הפלטפורמה הזו של הארכיון

יובל: ארכיון שכולל הפעם קולות לא שלך

מיטל: נכון, יש בו אנחות, סיפורי זיכרון, נשימות, משאלות, בכי, פיהוקים, חלומות, צעקות, צחוק, שירה, קללות, טקסים אישיים, תפילות, צרחה אחת, המהומים ושתיקות. ועוד קולות שקשה יותר להגדיר

ארכיון הנשמה כולל אנחות, סיפורי זיכרון, נשימות, משאלות, בכי, פיהוקים, חלומות, צעקות, צחוק, שירה, קללות, טקסים אישיים, תפילות, צרחה אחת, המהומים ושתיקות. ועוד קולות שקשה יותר להגדיר

יובל: איך זה עבד? מה ביקשת? ממי?

מיטל: בין דצמבר 2023 לאוקטובר 2025 הסתובבתי בארץ והזמנתי א.נשים ממעגלים שונים של טראומה והתמודדות עם אירועי ה־7.10 לפגוש את מה שחי בהם פנימה, דרך הקול, ולשמור את המפגש המשמעותי הזה בהקלטה. הקולות שבארכיון הוקלטו במסגרת פעולות אמנות השתתפויות, ונתרמו באנונימיות על ידי הא.נשים שלקחו חלק בפעולות, נשים וגברים, ילדות וילדים, משלומי ועד אופקים, מירושלים ועד תל אביב.

בכל פעולה פיתחתי מהלך שונה, לרוב בשיתוף הא.נשים במקום. התחלתי די בהיסוס, אבל מתוך תחושה חזקה שאני חייבת ללקט את הרגע יוצא הדופן הזה דרך הביטויים היותר פנימיים, מלאי רגש ובישניים שלו. מפעולה לפעולה, כשראיתי את הכח שיש בקולות האלו, בהזמנה לשחרר אותם, ובהזמנה לשמר אותם, כשעוד ועוד אנשים נגשו אלי אחרי הפעולה והודו לי, פיתחתי פעולות יותר ויותר מדוייקות לא.נשים שאליהם הגעתי, מתוך רצון לתת מזור ומזון לנפש.

לדוגמה, בפעולה ״חימר (בירה) וצעקות״, הזמנתי נשים של מילואימניקים מבית הספר של הילדים שלי להפגש במקלט האמנות של בית הספר בלילה חורפי ב־2024, ללגום בירה, להטיח חימר ולצעוק את כל אשר על ליבן. ב״ילדי שלומי חוזרים הביתה״, ילדי מפונים מהישוב רגע לפני חזרתם הביתה, יצרו כלים מחימר, ואחת אחת נכנסו איתו לחדר קטן, ולחשו לתוכו משאלה כדי לקחת אותה איתם בחזרה הביתה, ולשים את הכלי על המדף בחדר, תזכורת לעשות כדי שתתגשם

יובל: מעניין אותי מה הבנת בשנתיים האלו על טראומה, על התמודדות, על קול? אני יודע שזו שאלה גדולההההההה אז תעני מה שעולה לך קודם

מיטל: וואו, עצומה. הדבר הראשון שלמדתי, להפתעתי, הוא שנשימות עמוקות, למי שמתמודד.ת עם פוסט טראומה – זה בדרך כלל לא דבר טוב.

אחר כך למדתי, גיליתי, עד כמה אנשים הם חזקים, וזה היה מעורר השראה, ובו זמנית שבירים, מאד, וכשזה קרה זה היה לי מאד קשה. המורכבות הזו שלנו, כוחות הנפש והשבריריות שלה, שמתקיימים לרוב ביחד, מאד מעסיקה אותי מאז.

וקול, שנים שאני עובדת עם קולות כאלו, מעומק הנשמה, אוספת אותם במרחבים של אמנות, במסגרת פעולות אמנות השתתפותיות ומשחררת אותם בחזרה אליהם כמיצבי סאונד, אבל כאן יצאתי לרחוב, הלכתי לבתים, הגעתי למתנ״סים, לבתי מלון, למרכזים לבריאות הנפש, לבתי ספר, וגיליתי שכשאני באה בלב פתוח וכדי לעשות טוב – אנשים אוהבים לשחרר את הקולות האלו, הרבה יותר ממה ששיערתי כשיצאתי לדרך

ארכיון צופה פני עתיד

יובל: באיזה שלב הבנת שיש לך ארכיון שצריך לעשות איתו משהו? ומתי הבנת מה הוא צריך, מה הוא הולך להיות

מיטל: את זה הבנתי כמה שנים אחורה, ב־2017. הייתי אז על מלגת אמן מורה בבית החינוך דביר בבית שמש, והזמנתי את הילדים והצוות למה שקראתי לו ״אירועי תרומת קול״, שבהם הם הקליטו סיפורי זכרונות, חלומות ומשאלות. זה היה נהדר, ההקלטות האלו עדיין שמורות אצלי. באיזשהו שלב התחלתי לגלגל עם כמה מהתלמידים את המחשבה לפתוח ארכיון אינטרנטי, אבל זה נעצר שם.

בנובמבר 2023 אחרי שהתאוששתי מההלם ויכלתי לחזור לאט להרגיש ולחשוב, הבנתי שאני רוצה, חייבת למעשה, לצאת מהבית ולעשות. יצאתי לדרך בזכות מענק של הפיס בסוף דצמבר 23, שאחריו החלטתי ללכת עם ארכיון הנשמה הכי רחוק שאני יכולה ורוצה. את ההזדמנות להמשיך בדרך כמו שצריך אני חייבת למענק מבואות לאמנות במרחב הווירטואלי, שאותו קיבלתי במאי 2024 מקרן מבואות ע״ש יואב בראל.

באמת לאורך השנה הראשונה לא יכלתי לומר איך הוא צריך להיות בנוי, להיראות, חיכיתי שיקרו דברים כדי שאדע מיהו בעצם, או יותר נכון – מיכל למה אני מבקשת ליצור. וזה לקח הרבה זמן. במבט לאחור – פגשתי לאורך השנתיים האלו המון א.נשים שנכנסו לי לנשמה, ואיתם ארכיון הנשמה הלך והתגבש

יובל: מי לדוגמה?

מיטל: לדוגמה, שירז גרינבאום שליוותה את הפרויקט מטעם קרן מבואות, הציעה בחכמה שלמעשה אני יוצרת הכלאה בין פודקסט לארכיון, מה שהתגלה כמאוד נכון. מישהי נוספת שמאד השפיעה על הארכיון כפי שהוא היום היא ספיר אפריים, אמנית תושבת קיבוץ גבים שקיבלה לידיה את ניהול ביתמלאכה, מרכז אמנות קהילתי־חינוכי, אחרי השביעי לעשירי.

ליבנת קוץ זיכרה לברכה, תושבת כפר עזה, ומי שיסדה וניהלה את ביתמלאכה, נרצחה עם כל משפחתה ב־7.10.2023. זה היה שבר עצום. ספיר היתה מאוד זהירה ובו בזמן מאד אמיצה, ויחד פיתחנו את הפעולה במשך הרבה זמן, עד שבסוף היא יצאה לפועל, עם נשים שביתמלאכה היה בשבילן כמו בית. אלו היו פעולות מרגשות במיוחד, עבור כולנו. 

בהמשך פניתי לקרובים של חטופים, ויצרתי פעולה עם דני אלגרט. פעולות נוספות פותחו בשיתוף פעולה עבור מאושפזות.ים במחלקה לפוסט טראומה מורכבת, נשים שבני הזוג שלהם חודשים לא בבית, תושבים מאופקים שהתופת התחוללה בשכונה שלהם (במסגרת ״פסטיבל מדרום״ בעיר), ועוד אחרים, לדוגמה ״סתם״ אנשים מהרחוב בירושלים שעצרתי והזמנתי לקיים טקס זיכרון אישי ב־7.10.24. 

סך הכל התקיימו כ־30 פעולות, עם בערך 200 משתתפים, ורק בינואר 2025 הרגשתי שאנחנו יכולים להתחיל לעבוד על הארכיון עצמו, אני וגניה פטיק וטל שטרן מסטודיו פורמנטה, ובהמשך עם מאיר סדן. זה היה בפני עצמו תהליך ארוך ומורכב שלקח שנה

יובל: אז מילה אחרונה לפני שניפרד, על האתר עצמו, איך הוא בנוי, מה את יכולה לספר עליו

הארכיון הוא הזמנה למסע, דמיינתי אותו כמסע אל המרחבים שמאחורי העיניים ובין האוזניים. בנינו אותו כנפילה מתמשכת במחילת הארנב, שכמו שאליס אומרת – לא ברור אם הנפילה הזו מאד איטית או שהמחילה מאד עמוקה

מיטל: הארכיון הוא הזמנה למסע. כשהתחלתי לחשוב את האתר עם רות אופנהיים, אוצרת, חוקרת ואמנית, שמלווה את הפרוייקט מתחילתו, דמיינתי אותו כמסע אל המרחבים שמאחורי העיניים ובין האוזניים. בנינו אותו כנפילה מתמשכת במחילת הארנב, שכמו שאליס אומרת – לא ברור אם הנפילה הזו מאד איטית או שהמחילה מאד עמוקה. 

ויחד עם זה – היה לי חשוב ליצור אתר לא לינארי (כזה שעוברים בו באופן מסודר מא׳ לב׳) ולא ארכיון במובנו הרגיל, שכל מה ששמור בו מקוטלג וניתן לאיתור דרך אינדקס, אלא אתר ריזומטי, כזה שאפשר לחקור בהרבה דרכים ובכל פעם להגיע למקומות אחרים, כזה שמזמין אותך לשיטוט וולטר בנימיני. 

ארכיון הנשמה הוא ארכיון צופה פני עתיד. את זה הבנתי משיחה עם ליאור זלמנסון, חוקר ומרצה, שעזר לי להבין מה אני רוצה כשרק התחלתי לפתח את האתר. זה אומר שהוא עוד ימשיך ויאסוף אליו קולות מעומק הנפש ממקומות ומזמנים אחרים. 

מה שעולה לאינטרנט עכשיו הוא למעשה גור ארכיון, כזה שרעב לשיתופי פעולה, שמזמין א.נשים אחרים להביא גופי הקלטות משלהם, כך שהוא עוד יגדל ויתפתח, ואני כבר ממש מחכה לעמוד לצידו ולראות לאן ואיך

יובל: גור ארכיון. אהבתי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת?

מיטל: כן! תודה עצומה להמון א.נשים יקרים, תורמות ותורמי הקול של הארכיון ושותפות ושותפים שהיתה לי הזכות, ולא כמליצה, להכיר מקרוב. 

וגם חשוב לומר שהאתר של ארכיון הנשמה יושק ב־6.2 באחת בצהריים במרכז לאמנות ומחקר מעמותה בבית הנסן בירושלים, אני אזמין את מי שיבוא לצאת איתי לשוטטות קהילתית בארכיון.

בהמשך, ב־10.2 בשמונה בערב, אקיים בת״א תרבות קריית המלאכה מופע הרצאה שיתחיל עירני ומואר וילך ויחשיך ויכנס פנימה. כולן.ם מוזמנות ומוזמנים באהבה, פרטים נוספים יתפרסמו בהמשך באינסטגרם ובפייסבוק ובמקומות נוספים. אחרי ההשקה אפשר יהיה כמובן לגלוש באתר באינטרנט

---

מיטל קובו | ארכיון הנשמה
אירוע שוטטות קהילתית – מעמותה, בית הנסן, ירושלים – 6.2 בשעה 13:00
מופע הרצאה- ת״א תרבות קריית המלאכה, תל אביב – 10.2 בשעה 20:00