הרשימה המשותפת // 26.2.26

אילנית שמיע וכמו חול בגלריה ויטרינה

שתי תערוכות מוצגות בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון: ״אישה עומדת מחזיקה מחבקת את עצמה מהגב״, תערוכת יחיד לאילנית שמיע (אוצרת: תמר לב־און), שבה היא מציגה עבודת וידאו שיצרה בתהליך של דו־שיח עם כלי בינה מלאכותית גנרטיבית, וכן ארכיון אובייקטים פיזיים ש״נשלפו״ מתוך הסרט.

התערוכה ״כמו חול״ (אוצרת: טלי קיים) מתפקדת כמעבדת מחקר הבוחנת את תפקידיו של הדימוי העכשווי כמייצג דרגות ממשות בעידן הפוסט־אמת דרך עבודותיהם של חמישה אמניות ואמנים, כולם בני ובנות דור ה־Y וה־Z. בעידן שבו עוּבדות אובייקטיביות משפיעות על דעת הקהל פחות מרגשות ואמונות אישיות – האמניות והאמנים מגיבים ביצירותיהם לקריסתו של ערך האמת באמצעות תחבולות והמצאות שונות.

---

לורם איפסום במרכז אדמונד דה רוטשילד

התערוכה ״לורם איפסום״ תפתח הערב (26.2) במרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב (אוצרת: הדסה כהן), ובה יציגו שבעה אמנים ואמניות עבודות השואבות השראה מתבניות מוכרות בחיינו כמו אלבומי משפחה, מסמכים בירוקרטיים, טקסים דתיים וטרנדים דיגיטליים. מרבית מהיצירות מנהלות דיאלוג עם זיכרונות מן העבר, האישי והקולקטיבי, ומעבדות אותם לכדי שפה חזותית עכשווית.

תמה זו מתנקזת אל שם התערוכה, ״לורם איפסום״, היוצאת למסע בעקבות אחד הטקסטים שהפך לסמל של חוסר משמעות – חיבור פילוסופי של המדינאי הרומאי קיקרו משנת 45 לפנה״ס, שעסק בחיפוש אחר שלווה ומשמעות, אך עם השנים, כשהלטינית נשכחה, עבר הטקסט תהליך של ריקון – הוא נחתך ושובש לכדי טקסט ממלא מקום המשמש לבחינת נראות ויזואלית בלבד.

---

אשכול תערוכות במרכז ההנצחה טבעון

אשכול התערוכות ״ליליין״ ייפתח מחר (27.6) בגלריה לאמנות עכשווית ובגלריה אילו במרכז ההנצחה טבעון, ויציג מציג מבט היסטורי ועכשווי על פועלו והשפעתו של האמן והמאייר אפרים משה ליליין (1874–1925), מהדמויות המרכזיות בעיצוב השפה החזותית הציונית בראשית המאה ה־20.

בגלריה לאמנות ישראלית יוצגו שתי תערוכות (אוצרת: מיכל שכנאי): ״בין עבר מדומיין לאוטופיה ציונית – על נהרות בבל״, שמציגה את איורי התנ״ך של ליליין; ו״מדרש פתוח: סיפורי המקרא באמנות העכשווית״, שמפגישה בין אמניות ואמנים ישראלים בני זמננו לבין סיפורי המקרא, ומציעה בחינה של התמורות שחלו במעמדו של התנ״ך באמנות המקומית.

בגלריה אילו לאיור ישראלי תוצג ״מעשה מרכבות דיו״ – תערוכת מחווה מאוירת ליצירתו של ליליין (אוצרות: מיכל מגן, תמי ברנשטיין), שמתבוננת באיור כפרקטיקה חזיונית המנסחת דימוי קולקטיבי מתוך מערכת של אמונה, אידאולוגיה ותשוקה.

---

קו התפר במוזיאון לתרבות הפלשתים

התערוכה ״קו התפר – אנתרופולוגית אופנה״ תפתח הערב (26.2) במוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד (אוצרת: נגה אליאש־זלמנוביץ׳), ותבחן את שאלת ההתלבטות היומיומית ״מה ללבוש?״ כרגע תרבותי רב־עוצמה שבו מתקבלות החלטות על נראות, שייכות ועל תקשורת בלתי מילולית.

התערוכה משתרעת על פני שתי קומות ושלושה מרחבים, כל אחד מאיר צד אחר של אנתרופולוגית לבוש: המתלבשות; מחשבות על לבוש; אנתרופולוגית לבוש ומיצב של אופנה שבו המבקר הוא חלק מהמארג. התערוכה היא אחת מתוך שלוש תערוכות אופנה שמוצגות כעת במוזיאוני אשדוד הנותנות יחדיו פרספקטיבה מעמיקה על אופנה בישראל, במסגרת השקת החזון החדש אשדוד: עיר אופנה ישראלית.

---

---

רויטל לסיק בקוביה 6

״באמאשלך״, תערוכת יחיד לרויטל לסיק, מוצגת בקוביה 6 בתל אביב (אוצרת: רותי שגיא). בתערוכה מיצב שנפרס לאורך קירות הגלריה, המהדהד מבט אל הפרתנון הנע בין אינטימיות למיתיות. הפריסה האופקית של הדמויות יוצרת תהלוכת נשים מתמשכת: לעיתים צמודות זו לזו, לעיתים בודדות, ולעיתים מתגבשות כקולקטיב – כחברה נשית רבת־פנים.

השפה של לסיק מבוססת על טשטוש גבולות בין מדיות: ציור, קומיקס (רומן גרפי) ואנימציה, הנשזרים יחד באופן סינרגטי לכדי אמירה אחת כוללת.

---

אבינועם שטרנהיים ותמה גורן בגלריה בנימין

״נורית האובדנית״, תערוכה זוגית לאבינועם שטרנהיים ותמה גורן, תפתח הערב בגלריה בנימין (אוצר: אלעד ירון). עבור שניהם, היצירה מתקיימת באזור ביניים שבין מציאות לדמיון – מרחב שבו פולקלור, אגדות וסיפורים אישיים נטענים מחדש דרך חומרים ודימויים מן המציאות העכשווית.

המתח בין הפיסול הגס והאינטנסיבי של שטרנהיים לבין עבודותיה העדינות של גורן בצבעי מים, מגזרות נייר ורקמה – יוצר עולם חזותי מורכב ודחוס. התערוכה מעוצבת כחוויה רב־חושית וכמסע בין סצנות, שמהן מתגבש סיפור דמוי־חלום הנע בין פחד להומור, בין קדרות למשחקיות.

---

כנגד כל הסיכויים במוזיאון החאן

התערוכה ״כנגד כל הסיכויים״ מוצגת במוזיאון החאן בחדרה (אוצרת: עינבר דרור לקס), ובה מנהלים שבעה אמנים ואמניות עכשוויים שיח פרשני לחומרי הארכיון ההיסטורי של המוזיאון, על רקע אתגרי השעה. התערוכה פותחת צוהר למסע בזמן אל ימי הראשית של חדרה.

מסע זה, הקשור לזמן ולמקום מוגדרים, מהדהד במלוא עוצמתו הקשרים הנוגעים למרקם החיים הישראלי העכשווי. התערוכה בוחנת את ראשיתה של חדרה לא רק כמאורע היסטורי אלא כהתגלמות של רעיון , חזון שנולד מתוך גל של אנטישמיות והתגבש מתוך בחירה נחושה לחיות ולהכות שורש בארץ לא נודעת.