נוף מנצח, רכבי אספנות ומרפאת שיניים: הבית בכפר תבור
מעבר לפרוגרמה רגילה של יצירת מרחב מגורים נוח העונה על צרכי משפחה בת חמש נפשות, הבית שתכננו האדריכלים הילה רק־ברוידס ורן ברוידס בכפר תבור נדרש, לדבריהם, להכיל שתי שכבות תוכן נוספות: קליניקה עבור אב המשפחה העוסק ברפואת שיניים, ושילוב תחביבו – רכבי אספנות – כחלק בלתי נפרד מחוויית הבית.
הבית נבנה במיקום מנצח, על מגרש הנושק לשטחים חקלאיים פתוחים ומעניק תצפית ישירה לנופו של הר תבור ללא הפרות מבט כלשהן. שטחו, המשתרע על פני 820 מ״ר, היה מאופיין בתצורת מקבילית – מגבלה שבחרו האדריכלים ברוידס לאמץ דווקא כהזדמנות.






תכנון מעטפת הבטון של הבית עוקבת אחר קווי המתאר שהכתיב המגרש, תוך ניצול הגיאומטריה הזוויתית ליצירת חללי חוץ המשרתים פונקציות בחלל הבית. לעומת קוויה האלכסוניים של המעטפת, בחלל הפנים, ששטחו 420 מ״ר, תוכנן בגריד ישר ומסודר, המגדיר מרחב קריא שנחלק לקומת כניסה, קומת מגורים וקומת מרתף.
בחזית הקדמית, לצד הכניסה לבית וכשהוא גובל בחלל הפנים הציבורי, הוקצה אזור חניה ייעודי לרכבי האוסף שבמופעו מהדהד קופסה מוזיאלית; מקורה ותחום בחזיתות מזוגגות, וככזה נקרא כהמשך ישיר של החלל שמאחוריו. בצד זה הזכוכית היא שקופה, חושפת אותו ונחשפת אליו, בעוד שעל צידה הפונה אל הרחוב סוגרות דלתות זכוכית חכמה עם מנגנון המאפשר מעבר בין שקיפות לבין מיסוך חלבי, בין חשיפה לבין הצנעה ושמירה על פרטיות מתבקשת.
רכב שנתלה על קיר הבטון הגבוה שתוחם את החצר האנגלית, מלווה את חלל גרם המדרגות השקוף ונחשף בשתי הקומות כמוקד המעניק לעלייה/ירידה במדרגות ממד נוסף. באופן דומה נחשפת נוכחותה של ווספה המוצבת בפטיו נוסף
קומת הכניסה מכילה בשטחה את הפונקציות הציבוריות – סלון, מטבח ופינת אוכל – והקומה הראשונה היא קומת המגורים הפרטית. חללה מכיל שלושה חדרי ילדים וחדר רחצה המשותף להם, יחידת הורים מרווחת, פינת משפחה אינטימית ושתי מרפסות – אחת שפונה לחזית הקדמית ביציאה מפינת המשפחה, ושנייה בחזית האחורית, ביציאה מיחידת ההורים.
המרפסת הקדמית מגדירה את מופע הבית מהרחוב באופן תיחומה בחזית בטון משולשת. כך היא מוצנעת מהרחוב אבל פתוחה כלפי המרחב החיצוני־פרטי שתחתיה, משקיפה עליו ועל נופו של עץ דולב המטפס אליה משטחו, ונהנית ממבט אל הנוף דרך פתח שממסגר אותו בצד חזית הבטון. המרפסת בחזית האחורית משלימה בקוויה המשולשים את מתאר המקבילית של המעטפת, ומקרה את פינת הישיבה החיצונית שבגינה, ביציאה מהסלון.

הילה רק־ברוידס ורן ברוידס. צילום: מקס קובלסקי
בקומת המרתף מוקמו חדר משחקים וכן מרפאת השיניים כאגף נפרד עם כניסה משלו, וחצר אנגלית גדולה שמקיפה את כל הקומה מחדירה לחלליה שפע של אור יום טבעי וצמחייה ירוקה.
הכניסה פנימה מגלה חלל גבוה ושקוף שבו ממוקם גרם מדרגות ברזל מרחף הקושר את שלוש קומות הבית, שדרכו אפשר להציץ אל החצר האנגלית שבקומת המרתף ולהיחשף אל הבריכה שבחצר קומת הכניסה. חלל זה מכיל גם את שירותי האורחים, שתוכננו כקובייה מחופה אריחי ענק שצבעם ומרקמם מדמים פלדת קורטן. תקרת הקובייה משמשת רצפה של פטיו מגונן המתנשא מעליה, פתוח לשמיים ונצפה משתי הקומות.
מבטים ארוכים וקשרי עין
שפת החלל ככלל, נרקמת כסיפור של מבטים ארוכים וקשרי עין ישירים בין אזורים וקומות, כמו גם בין חוץ ופנים. פתחים רבים מסוגים שונים (חיצוניים ופנימיים) וחללי פטיו פתוחים מנסחים זרימה חווייתית המתובלת באופן יצירתי בתוכן האישי של הדיירים – רכבי האספנות.
כך לדוגמה, רכב שנתלה על קיר הבטון הגבוה שתוחם את החצר האנגלית, מלווה את חלל גרם המדרגות השקוף ונחשף בשתי הקומות כמוקד המעניק לעלייה/ירידה במדרגות ממד נוסף, מעבר לפונקציונליות גרידא. באופן דומה נחשפת נוכחותה של ווספה המוצבת בפטיו נוסף שמשולב בציר המסדרון המוביל לחדרי השינה שבקומה העליונה, ומשמש עבורה סוג של מרחב תצוגה.





פלטת החומרים והצבעים מאופקת ומצומצמת יחסית, ולצד קווי עיצוב נקיים הם מייצרים רקע הולם להכלת נוף הסביבה והאוסף המיוחד, ששזורים במארג הפנים. כל חללי הבית רוצפו בפרקט אלון בהיר בדיגום אדרת דג (פישבון), ובכלל זה באזור הרכבים אחרי שנבחנה עמידותו לכך.
למעט חיפוי טיח לבן בחדרי הילדים, הקירות הם קירות בטון חשוף במראה לוחות עץ, שאופן ביצועם המשלב קו אנכי וקו אופקי מייצר עניין משתנה, וגם ממד השקיפות מהווה בו חומר לכל דבר ועניין. בדומה לתיחום המזוגג של אזור רכבי האוסף, עטוף גם המרחב הציבורי בשקיפות המחדירה את מראות הסביבה פנימה, תוך העצמת דיאלוג עם החוץ ותחושת רצף, פתיחות ואווריריות.
התאורה בחלל מתקבלת מפסי צבירה עם ספוטים שהתקנתם שולבה עם מערכת מיזוג האוויר, וגוף דקורטיבי יחיד משתלשל מעל פינת האוכל, מעוצב כמקבץ רנדומלי של גלילי אלומיניום עם כבלים המקשרים ביניהם. פריטי הריהוט מדברים בשפתו הנקייה־בהירה של החלל: ספה פינתית מזמינה, שולחנות קפה מסוגננים, כורסה מעוצבת עם הדום תואם, וקמין תלוי מרחף שבאמצעות הארובה שלו מחמם גם את חלל הקומה העליונה. אלמנט מקורי באזור זה הוא פתח עליון שנפרץ בחללו הגבוה, שרשת המתוחה עליו מתפקדת כערסל וכאלמנט משחקי בקומה העליונה.
אוביקט נוסף בחלל הציבורי, שמלבב בחזותו ״הצעצועית״, הוא מופטה – רכב מיקרו נדיר שיוצר בשנות ה־50, עשוי מפיברגלס ובעל שלושה גלגלים. צבעו התכול וצבעם האדום עז של רכבי האספנות שנוכחים בו מבעד לשקיפות הזיגוג – יוצקים נקודות צבע לתוך מרקמו הבהיר־אוורירי, נוסכים את הממד האספני־אישי של דייריו, וכמותם גם מינון מדוד ואנין של עבודות אמנות מובחרות.
המטבח העשוי פורמייקה דמוית־אלון מושחר ממשיך בעיצובו נקי הקווים את שפת החלל, ובה בעת בצבעו הכהה מייצר ניגוד של עניין לצבעוניות הבהירה. הוא כולל יחידה גבוהה המצניעה בתוכה חללי אחסון, ומכשירי החשמל ויחידת אי שבשטחה מוטמעות כיריים סמויות והיא מתפקדת גם כדלפק אכילה.
סמוך למטבח, כהמשך ישיר אליו ובנגישות נוחה, נקבע מיקומה של פינת האוכל. בדומה לקווי עיצובו היא מאופיינת בניקיון צורני המגולם בקונטור העדין של משטח השולחן, שכמו מנוגד למפתחו הגדול; ובכיסאות העץ שצוותו אליו.





האסתטיקה הנקייה מאפיינת גם את הקומה העליונה, שעיצובה נשען על אותו תמהיל חומרים וצבעים. יחידת ההורים המפנקת כוללת חדר ארונות מרווח ונוח וחדר רחצה מסוגנן בקפידה, שבחזיתו השקופה הפונה אל הנוף הותקנה זכוכית עם מנגנון מיסוך. דרך פתח הסרט של הקומה אפשר להישיר מבט אל
הגינה גם בעת שכיבה במיטה, ומהמרפסת שביציאה ממנה נפרש יופיים של הסביבה הכפרית וההר.
ביציאה מחלל המגורים משתרעת החצר שלריצופה נעשה שימוש באבן טבעית־פראית בהירה, המייצרת ארומה של כפר נופש יווני. שטחה משופע בכל טוב לשהייה מהנה מול הנוף – בריכת שחייה, פינות ישיבה ואוכל, מטבח חוץ וצמחייה שנבחרה בקפידה בהתאמה לנתוני האקלים באזור, להבטחת מבטים ישירים לנוף ולהר, ולאדריכלות המבנה.
לא כל יום מזדמן לתכנן בית שנועד להכיל גם אוסף כה ייחודי כרכבי אספנות. אבל לדברי האדריכל ברוידס ״זהו בית פשוט, ללא מערכות יוצאות דופן. יש בו היררכיית חללים ברורה וקריאה, והחשוב מכל שהוא מספק מענה לצרכי המשפחה ולמבוקשה. זרמנו עם הפרוגרמות שהוגדרו ועם הנתונים שזימנו מתאר המגרש והקונטקסט הסביבתי, והם שהנחו אותנו בגיבוש התכנון.
״האתגר היה בעיקר למנן ולדייק אותם בתוך החוויה הביתית״, מסכם ברוידס את סיפור הבית, שאכן מכנס את כל אלה ומזקק אותם לכדי חווית מגורים של בית, נוף ותכנים אהובים, כשלם גדול מסך מרכיביו.














