הזוכה בפרס דורות 2026: גיל גורן

פרס דורות לשנת 2026 בנושא  Co-existence יוענק לאמן גיל גורן, ויוקדש לתערוכת יחיד במוזיאון וילפריד לאמנות המזרח שתוצג באוקטובר 2026 באוצרותן של שיר מלר ימגוצ׳י וענת טורבוביץ׳. גורן נבחר מבין 150 אמנים ואמניות שהגישו הצעות לפרס בנושא דו־קיום בזיקה אסתטית ורעיונית לתרבות המזרח.

קרן דורות היא קרן משפחתית ותיקה הפועלת לקידום אוכלוסיות מוחלשות, ונותנת מענה וסיוע נקודתי בעיתות משבר. הקרן מאמינה בשוויון, אחווה, יושרה וגישור על פערים למען דו קיום. בשנה האחרונה הרחיבה הקרן את פעילותה ותומכת במיזמים אמנותיים שתואמים את ערכיה.

״פרס דורות, המוענק לראשונה בשנת 2026, הוא השג משמעותי למוזיאון וילפריד ישראל ולאמן הזוכה״, אומרת מנכ״לית המוזיאון, נורית אשר פניג. ״הפרס הכספי משקף את מחוייבותה של קרן דורות לתמוך באמנות ובתרבות ישראלית, את מחוייבות המוזיאון לתמוך ולקדם אמנים, וכמובן את המחוייבות שלנו לקהל הרחב, להצגת אמנות מגוונות, חופשית ומצויינת בפריפריה הצפונית של מדינת ישראל. אני מודה לקרן דורות על מתן האמון במוזיאון ובצוותו וכן לכל האמנים הרבים שהגישו הצעות לתערוכת הפרס״.

ועדת הפרס כללה את נציגות המוזיאון – ענת טורבוביץ׳, שיר מלר ימגוצ׳י ונורית אשר פניג, ונציגות קרן דורות – סיגל פירסט, נויה בכר ומירי וייס. על פי נימוקי הוועדה, הצעתו של גורן מציעה קריאה ביקורתית של Co-existence כמצב מתמשך של חיכוך קיומי במרחב המזרח־תיכוני, שבו מיתוסים קדומים, זיכרון לאומי, וחוויה אישית של המציאות עכשווית מתקיימים יחד במתח מתמיד מבלי להתיישב לכדי נרטיב אחד, על הקו הדק שבין גבורה להקרבה ופגיעות.

גורן, יליד 1960, חי ויוצר בתל אביב, בוגר בית הספר לאמנות קלישר. בשנים האחרונות פיתח גורן שפה אישית המשלבת תבליטי נייר מקומטים, רישומי דיו שחור והקרנות וידאו, בעיקרן אנימציה. בעבודותיו מתקיים דיאלוג מתמיד בין חומר לאור, בין מופשט לקונקרטי, ובין דימויים מונפשים לדוממים. לצד זאת, ניכרת בעבודותיו משיכה עמוקה למסורת הקליגרפיה הסינית ולמטען התרבותי וההיסטורי של ציורי הדיו.

המיצב שיציג בתערוכה יתמקד בדימוי איקוני של גבורה לאומית – פסל ״הארי השואג״ מתל חי, שנוצר על ידי אברהם מלניקוב בהשראת פיסול מצרי ואשורי קדום. הפסל, הנטוע במסורות חזותיות של עוצמה, נצחיות וסדר היררכי מהמזרח הקדום, גויס בהקשר המקומי לבניית אתוס של גבורה, הקרבה והאדרת מוות. המיצב מעמת את הדימוי עם מיתוס נרקיס – דמות שהתבוננותה העצמית הובילה לכיליונה, ובוחן את המתח בין אידיאל הירואי לבין עיוורון עצמי.