חובב רשלבך // אלרפות

הפרטים הטכניים

״אַלְרַפּוֹת: רשמים בעקבות שירת הבית של אבות ישורון״, ספר־אמן של חובב רשלבך, שיצא בסדרה מצומצמת וחתומה בת 200 עותקים בהוצאת קשב לשירה והוצאת אלמנח, 2025.

מי אני

חובב רשלבך, אמן רב־תחומי, מעצב והוגה דעות. בין הספרים שלי: ״מעשה האמנות, בין משמעות להתענגות: עיון על פי מחשבת רולאן בארת״ (הוצאת רסלינג, 2011); ״אלמנח: רשמים בעקבות פסואה״ (הוצאת קשב לשירה והוצאת אלמנח, 2021); ״סגנון: היבטים פרשניים וביקורתיים – עיון בהגותו של ה. ג. גאדמר״ (הוצאת כרמל, 2024).

העבודה

ספר האמן אַלְרַפּוֹת (al.rap.ot) נולד מתוך הקשבה לשירת הבית של אבות ישורון ומתוך ניסיון להרחיב אותה אל המרחב החזותי. תנועת המחשבה הרוטטת, שמתקיימת בין המילים לבין התמונות ומעבר לכך, מבקשת להיאחז באמנות ככוח מניע – דווקא במקום שבו העולם נסדק.

הנאולוגיזם (החידוש הלשוני) אלרפות מציע שם לתנועה הרוטטת הזו. רישומי־הצילום שבספר לא פועלים כתיעוד של מקום, אלא כניסיון ללכוד את המפגש החי בין העין לבין העולם – רגע שבו הדימוי מתפרק ונבנה מחדש. באמצעות חיתוכי מבע חזותיים ומילוליים אני מתחקה אחר מושג ה״בית״ של ישורון: בית שאינו נתון מראש, אלא קם מתוך שבריו וקירותיו המדברים.

באופן הזה, ספר האמן מבקש לעגן את המבט במקומיות הישראלית החשופה, ולהציע הצגה של נוכחות באמצעות מעשה האמנות – וזאת, בהקשבה לאחרוּת שמגיחה מתוך השפה עצמה, ברוח ״גילוי וכיסוי בלשון״ של חיים נחמן ביאליק, דווקא ברגעי קריסה כשהאמנות מגלמת צורת אחיזה.

תעבירו את זה הלאה

החומרים שנותרו על ריצפת העריכה של ספרי האמן ״אַלְמָנָח״ ו״׳אַלְרַפּוֹת״ ראויים לתערוכה, בין אם בהתמקדות באלרפות (כשם שמבטא היאחזות במטרה) ובין אם בשילוב עם אלמנח (כשם שמבטא תנועה מתמדת). מלכתחילה שני הספרים מאופיינים כיצירה רב־תחומית, בעוד שתי התמות משלימות זו את זו. יתר על כן, בדרכם, שני ספרי האמן הם מעשי אמנות שניצבים כקטבים לספרי העיון שלי.

מעידות על כך שתי התערוכות שהציגו את ספר האמן אלמנח: האחת בגלריה מוזה42 שבמכללת אורנים שבטבעון; והשנייה בחללי בית החברה הפסיכואנליטית בישראל בתל אביב.

בתערוכות, פריסת התכנים הוויזואליים בחללי הגלריות – רישומים, הדפסים ווידיאו ארט, שהתמקדו בעיקר במה שאני מכנה ״רישומי־צילום״ (תצלומים שהתערבתי בהם) ו״רשימות־צילום״ (תצלומי ציטוטים שהתערבתי בהם) – אפשרה לחוות את תכני הספר באופן גופני. מפגש שבו הצופה נע פיזית בקרב ״אי הנחת הפסואני״ וחש בגופו את ״התפרקות הזהות״.

ספר האמן ״אלרפות״ מציע אפשרות דומה, הפעם בהתייחס לתמות ביתיות ואל־ביתיות.

פלוס אחד

האח המשלים של ספר האמן אלרפות הוא ״אלמנח: רשמים בעקבות פסואה״. בעוד ״אלרפות״ עוסק בתמת הבית, ״אלמנח״ עוסק בתמת הזהות האישית וריבוי הפנים שלה – מנקודת מבט של זהות ונבדלוּת.