מרשפון להמבורג ובחזרה לבת ים: שלוש התערוכות של קרולינה להן

יובל: הי קרולינה, בוקר טוב. איפה אני תופס אותך בבוקר זה?

קרולינה: הי יובל בוקר טוב, אני כרגע בדירה שלי בהמבורג, נהנת מיום שמשי נדיר

יובל: פה לעומת זאת ראיתי שבהמשך השבוע יהיו 34 מעלות 🥵 מה שנקרא הקיץ בפתח. כמה זמן את כבר בהמבורג?

קרולינה: אני בהמבורג כבר שלוש וחצי שנים. (הזמן טס). הגעתי לפה בשביל לימודי תואר שני באמנות, באקדמיה HFBK. בדיוק בקיץ האחרון סיימתי את הלימודים ועכשיו אני עובדת כאן בסטודיו חמוד

יובל: אחלה. ואת מציגה כעת עבודות בשלוש תערוכות שונות, בהמבורג, בתל אביב ובבת ים; במוזיאונים ובגלריה יחודית שהיא דירה; תערוכת יחיד, זוגית וקבוצתית – נראה שאת די עסוקה…

קרולינה: כן נכון באמת קרה הרבה בתקופה האחרונה ושלוש התערוכות נפתחו בחודש אחד (: 

קרולינה: התערוכה הראשונה בהמבורג היא תערוכת יחיד בקונסטהאוס (בית לאמנות) שבו יצרו פלטפורמה יחודית שמאפשרת לאמנים לאצור את חלל הכניסה של המקום, כל אמן שמציג בוחר את האמן הבא. התערוכה השנייה היא תערוכה שנפתחה בארץ בגלריה פרזיה, שהיא באמת גלריה יחודית שמשמשת גם כדירה של אוצר התערוכה יובל צימרמן וגיא בן זוגו. 

יובל ואני מכירים מאז שאנחנו ילדים, גדלנו יחד ברשפון, וכך אחרי שנים פתאום התחברנו בחזרה אחרי שהוא ראה כמה עבודות שלי מתוך פרויקט הגמר. בתערוכה אני מציגה יחד עם אדם ליף, שגם הוא גדל ועבד מתוך הנופים של צוקי רשפון, וכך נרקמה לה תערוכה ממש מיוחדת שקרובה מאוד לליבי ועוסקת במקום שבו גדלנו מנקודות מבט שונות. התערוכה בגלריה פרזיה כבר נסגרה אבל היה לנו מזל שרוב הזמן היא הייתה פתוחה לפני המלחמה עם איראן (נפל טיל ממש קרוב לגלריה במזל הכל בסדר). 

התערוכה בבת ים היא תערוכה קבוצתית באוצרותה של אורית בולגרו, תערוכה שמשלבת חקירה היסטורית ועכשווית של האמנות הישראלית, בהקשר ל״אטלס נמוזינה״ של אבי וארבורג – שנוצר כאן, בהמבורג, בשנים 1927–1929.

אורית יצרה איתי קשר ב־2023 והציעה לי להשתתף בתערוכה ״פנורמה״, ומאז התערוכה נדחתה בגלל המלחמה אך הצליחה להיפתח לבסוף ב־2026. בעבודות שעשיתי עבור התערוכה אני בוחנת את תחום הסמלים המיתולוגיים והאסטרולוגיים ואת השפעתם על הצופה

יובל: אמרת פרויקט הגמר – זה במחלקה לאמנות בבצלאל, נכון? באיזו שנה?

החריטות על העץ הן כמו סימנים לעתים מופשטים ולעתים אפשר לפענח בהם אלמנטים צמחיים וגופניים. עניין אותי לנסות להתייחס לארץ מתוך המרחק והמחשבה על האופן שבו הזכרון שלנו משתנה, בהתאם למקום ולזמן שבו אנחנו נמצאים

קרולינה: הכוונה לפרויקט הגמר מהאקדמיה בהמבורג בקיץ 2025. אבל את התואר הראשון עשיתי בבצלאל וסיימתי שם ב־2019

יובל: זהו, זכרתי… מה היה פרויקט הגמר בהמבורג – ומה הצגת בעקבותיו בפרזיה?

קרולינה: בפרויקט הגמר הצגתי לוחות עץ חרוטים בגדלים שונים, חלקם מולבשים בשכבות אחד על השני וכך מייצרים מעין ליירים, ושכבות של ציור על ציור. את החריטות עשיתי מתוך רישומים שבהם ניסיתי ללכוד זיכרון מתוך נופי הילדות והזכרונות שיש לי מהאזור שבו גדלתי, ליד צוקי ארסוף ברשפון. זה אזור עם הרבה טבע וכמובן קרוב לים, ורציתי להשתמש בצבעוניות הזוהרת של השקיעה כגורם שהוא גם מושך אז גם עלול לסנוור. 

מעבר לצבעוניות הבוהקת, החריטות על העץ הן כמו סימנים לעתים מופשטים ולעתים אפשר לפענח בהם אלמנטים צמחיים וגופניים. עניין אותי לנסות להתייחס לארץ מתוך המרחק והמחשבה על האופן שבו הזכרון שלנו משתנה, בהתאם למקום ולזמן שבו אנחנו נמצאים. 

בפרזיה יובל ואני בחרנו שלוש לוחות מסדרה די גדולה שעשיתי בהמבורג, בקונטקסט חדש של התערוכה, שדיברה על יחסים אינטימיים עם השקיעה ועליה כאירוע שמימי המכריז על סופו של יום, טקס קבוע שאינו חוזר על עצמו לעולם

סיפור אהבה קווירי בזמנים קשים וכאוטים

יובל: נייס. לאן נמשיך קודם, לבת ים או להמבורג?

קרולינה: אפשר לדבר רגע על המבורג (:

יובל: קדימה: איך זה עובד, ממי קיבלת הזמנה, איך קורה התהליך, מה את יכולה לספר

קרולינה: אז ככה: לפרויקט קוראים whisper down the lane, והוא יוזמה של הקונסטהאוס כדי לתת בחזרה לאמנים את המושכות בתוך המערכת. קיבלתי את ההזמנה מארי קו, שלמדה איתי באקדמיה בהמבורג. 

הקודים הלא כתובים הם לנסות לבחור מישהו שכבר סיים את הלימודים ולבחור על סמך חיבור ליצירות של אותו האמן או האמנית. לאחר מכן יצרה איתי קשר האוצרת של התערוכה יאנה האיין ותוך כדי תקשורת איתה פיתחתי את הקונספט לתערוכה

יובל: רגע לפני התוכן – מצד אחד נשמע לי כמו אחלה רעיון, מצד שני זה לא עלול לשמר את מצב החבר מביא חבר?

קרולינה: לגמרי, זה באמת יכול לקרות, אבל בינתיים לפחות ממה שראיתי האמנים והאמניות מצליחים לעשות בחירה שהיא לא רק מתוך מקום של חבר מביא חבר. אני מאמינה שיש כאלה ששמים על כך יותר דגש וכאלה שפחות, אבל לפחות במקרה של ארי ושלי זה הרגיש בחירה שמונעת ממקום יותר מקצועי.

גם אני בבחירה שלי התרחקתי ממעגל החברים הקרובים וחיפשתי לתת את ההזדמנות לאמנית שחיה בהמבורג ושאני מעריכה את האמנות והדברים שהיא עושה. זה טיפה טריקי, אבל אני רוצה להאמין שזה גם עושה הרבה טוב, ובאמת נותן לאמנים צעירים בהמבורג את ההזדמנות להציג במוסד חשוב מבלי שהאוצרים יקבלו את ההחלטה

יובל: ומרגע שנבחרת והתחיל התהליך עם האוצרת – מה את יכולה לספר על זה, ועל מה שהצגת בסופו של דבר?

הסירנה ובת הים שמופיעות יחד כזוג, מוצגות כשותפות השזורות בשירה ובפאתוס, ומציעות חידוש לנוכחותן המיתית – לא כפיתוי אלא כעדות למורכבות המתמשכת של האהבה. נוכחותן מהדהדת מאות שנים של קשרים קרובים ואינטימיים בין נשים, שלעתים קרובות הודרו, עוותו או נמחקו

קרולינה: האוצרת נתנה לי מקום חופשי לעסוק בכל נושא שאני רוצה. נפגשנו בזום כשהייתי כבר בארץ לקראת העבודה לתערוכה בבת ים, הצגתי לה את הרעיון והיא אהבה אותו. 

הרעיון לתערוכה נולד מתוך שיטוט במוזיאון היהודי בברלין שבו נתקלתי במכתב אהבה שנכתב על ידי אישה יהודיה לאהובתה הגרמניה בזמן מלחמת העולם השניה. כשתרגמתי את המכתב בבית (כי לא יכולתי לקרוא אותו בגרמנית) ראיתי שאלו הנדרים שלה. המכתב נגע במחשבה על סיפור אהבה קווירי בזמנים כאלו קשים וכאוטים, רציתי לתרגם אותו לעבודה אבל לא באופן ישיר. 

כך החלטתי לעבוד עם האסתטיקה של כתב לא קריא. יצרתי קונסטרוציה מברזל שנראית קצת כמו אותיות מחוברות ומחזיקה מעין מחזיקי מפתחות גדולים. הדימויים שתלויים על הקוסטרוקציה הם דימוי של סירנה ובת ים שמופיעות יחד כזוג. הן מוצגות כשותפות השזורות בשירה ובפאתוס, ומציעות חידוש לנוכחותן המיתית – לא כפיתוי אלא כעדות למורכבות המתמשכת של האהבה. נוכחותן מהדהדת מאות שנים של קשרים קרובים ואינטימיים בין נשים, שלעתים קרובות הודרו, עוותו או נמחקו. 

לצד הפסל המרכזי שני אלמנטים קטנים יותר. הם דומים לפיסות של פתק קרוע, שהטקסט שלו כבר אינו קריא. רציתי להתייחס בעבודה הזאת למכתבי אהבה לאורך ההיסטוריה, שמשמשים כעדות לקשרים אנושיים אינטימיים, ונושאים עקבות של תנאים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים

יובל: ואם אני מבין נכון Whisper Down the Lane זה שם הפרויקט ככלל, והשם For the Time Being הוא של התערוכה שלך?

קרולינה: כן בדיוק (:

יובל: תגידי משהו על השם שלך?

קרולינה: במכתב המקורי מהמוזיאון היהודי היא חתמה את המכתב בנשיקה והכיתוב במילים Bis auf Weiters, שבתרגום לאנגלית for the time being או בעברית ״לעת עתה״. זה מאוד נגע בי הסיום הזה וכך נבחר השם

בת ים מפתה אך מסוכנת

יובל: בואי נסיים בבת ים: ספרי קצת על התערוכה ועל העבודה שלך שם

קרולינה: בטח. התעורכה ״פנורמה״ שאצרה אורית בולגרו משלבת חקירה היסטורית ועכשווית של האמנות הישראלית, בהקשר ל״אטלס נמוזינה״ של אבי וארבורג – שנוצר כאן, בהמבורג, בשנים 1927–1929. התערוכה מציגה את הפאנלים של וארבורג, לצד יצירות אמנות ישראליות המתכתבות איתם. 

את העבודות לתערוכה פיתחתי יחד עם אורית מרחוק והגעתי לעבוד עליהן בקיץ 2023, ושוב בחודשים האחרונים לקראת הפתיחה. אני מציגה שם כמה עבודות, חלקן נעשו במיוחד עבור התערוכה וחלקן עבודות קיימות שמתכתבות עם הנושא שלה. 

הלוחות הם מעין פאנלים שמאגדים ומחברים גזרי נייר בשחור־לבן יחד ומתחברים על ידי הקשרים שוארבורג החליט לעשות. יש איזה היגיון פנימי באופן שהוא יצר את הלוחות, ומה שמעניין זה שבסוף יש גם משהו כמעט קולאז׳יסטי בעבודה שלו. הבסיס שלי הרבה פעמים לפני תחילת עבודה הוא קולאז׳, רישום ואיסוף של דימויים, אז מאוד התחברתי לדרך העבודה שלו ודרך המחקר שאורית עשתה, מצאתי את את הדרך כיצד להתחבר לתוכן שבלוחות

יובל: תני דוגמה ספציפית?

קרולינה: אספר על עבודה אחת שנמצאת בחלל הכניסה. העבודה ״זנב דג״ הוצגה לראשונה בתערוכה השנתית באקדמיה לאמנויות של המבורג (HFBK). עשיתי אותה מחדש בארץ עבור התערוכה והיא כוללת תבליט עץ מרכזי בגודל 200×200, ולצידו 12 תבליטי גבס קטנים עם דמויות המהדהדות ויזואלית את התבליט המרכזי. 

העבודה מתארת מאבק בין שתי דמויות, טריטון והרקולס מהמיתולוגיה היוונית. בפרשנות המחודשת שלי טריטון מופיע כבת ים (מוטיב חוזר) מפתה אך מסוכנת, וכך מתערערת הדינמיקה המגדרית המסורתית.

דרך עיסוק בנרטיבים מיתולוגיים אני בוחנת כיצד הם פועלים בתודעה הקולקטיבית וכיצד הם משתנים בהקשר הישראלי העכשווי. התבליט משובץ בתוך שני בולי עץ שנחתכו באופן גס וסביבם שבבי עץ המסודרים בריבוע המזכיר שטיח או פדסטל

יובל: תגידי כמה מילים על אטלס מנמוזינה ועל אבי וארבורג? לא כולן מכירות

קרולינה: אבי וארבורג היה הסטוריון יהודי של אמנות ושל תולדות התרבות שחי בהמבורג וייסד בה את ספריית וארבורג לתולדות התרבות. הוא נחשב חלוץ חקר התרבות החזותית, והפרויקט המשמעותי ביותר שלו כלל את לוחות אטלס מנמוזינה – 62 לוחות מתכת דקים מכוסים בבד שחור, עליהם מוצמדות כ־1,000 תמונות. שיטת ההצמדה הייחודית הזו יצרה מערכת גמישה, היברידית שמשתנה באופן תדיר. 

האטלס מורכב בעיקרו מצילומים בשחור־לבן, עם מעט גזירי עיתון ותרשימים שנאספו על ידי וארבורג עצמו. נושאי התמונות מגוונים – מיצירות אמנות, קלפי טארוט וצילומי עיתונות, ועד איורים מעולמות האסטרולוגיה, קוסמולוגיה, אנטומיה ועתיקות. וארבורג עבד עם מושג ה״וונדרשטראסה״ שמסמל מסע מטפורי ואסוציאטיבי של חקירת רעיונות ונושאים, ומדמה את פעולתם של התודעה והזיכרון

יובל: יפה. שאלה אחרונה: כשאת מסתכלת על שלוש התערוכות שדיברנו עליהן, את חושבת שמי שיראה את כל העבודות יידע שזו אותה אמנית? זה חשוב לך? מה מבחינתך מחבר ביניהן, אם בכלל?

קרולינה: וואו, שאלה טובה. אני מקווה שכן.

אני חושבת שלמרות מגוון החומרים והטכניקות וכמובן הנושא התמטי שמשתנה בין תערוכה לתערוכה עדיין יש קו מחבר, בין אם מדובר במעין ״כתב יד״ שפיתחתי ובדרך כלל חוזר במופעים שונים, ובין אם זה עיסוק חוזר בנושאים של חקירה מתוך התת מודע תוך שימוש בנרטיבים נשיים, מיתיים ודימויים איקוניים מתחילת שנות האלפיים. 

יש לפעמים תחושה שצריך להשאר באותו החומר והמרחב כדי לייצר קו אמנותי אחיד ומזוהה, אבל עבורי מה שמאוד מפעיל אותי בתהליך העבודה הוא לחקור חומר חדש, ללמוד איך לעשות משהו שעוד לא עשיתי, ולחבר בין הקונספט של העבודה לחומר שיהיה לה הכי מתאים.

---

פנורמה – הספירה של האטלס
אוצרת: אורית בולגרו
מוזיאון בת ים
נעילה: 30.5