תערוכות אביב בגלריה העירונית ראשון לציון

יעל יערי // בונסאי

עבודות הפיסול של יעל יערי עשויות בקנה מידה קטן, מחומרים רכים, בתהליך עמלני וסיזיפי של תפירה, חיבור, מילוי ודחיסה. ספק דמויות אנושיות, מוטציות חסרות ראש, משתרגות זו בזו לכדי שרשרת סבוכה. כל אחת נושאת את סיפורה בצבע ובצורה ייחודיים, ונקשרת למכלול שבו השלם עולה על סכום חלקיו.

הפסלים נובעים מהמוכר, מפרקים אותו ומרכיבים אותו מחדש, כך שנוצר דבר מה המשלב מסה וחלל, ריחוף וחומר. לצידם ניצב ״גן לא גן״ של עצי בונסאי ממוזערים. יערי נושאת עצים בליבה ללא צורך ברפרנס של עץ קיים, ומזקקת בעץ מהות פנימית של כוליות – כל עץ הוא עולם ומלואו, דחוס וצבעוני. הפסלים מבוססים על עולם הטבע והגוף האנושי, אבל בדומה להנרי מור וז׳אן ארפ, הם רק מרמזים על המציאות ומותירים בעיקר רושם ותחושה.

---

מתן בן־טולילה // פנינה לבתי האהובה

מתן בן־טולילה מנסח במילים, בצורה ובצבע שרשרת של פנינים, ההופכות גרגר חול יומיומי לתמצית מזוקקת של יופי. הוא פונה אל הדור הבא ומציע תקווה, נחמה ורוך, מתוך מבט משתהה ומשתאה על העולם.

התערוכה עוטפת את הצופה במערך של חלונות וחרכים, המזמינים התבוננות מזוויות שונות: מבט על, מבט חודר, מבט מציץ ומבט הנמלט החוצה. בן־טולילה מנהל את חוויית הצפייה – בוחר מה לחשוף וכמה להסתיר. הוא בונה את ציוריו בשכבות מצטברות, כמעין פנינים, המוסיפות עומק לתהליך התהוות הציור.

לצד זאת, סדרת עבודות מהירות בגואש על נייר חושפת פן אחר ביצירתו: ציור זורם, חופשי וגועש, המאפשר לזרם התודעה לחדור מבעד למחסומי ההכרה. האפשרות להתבוננות מפרספקטיבה אחרת פותחת אופק חדש ומציעה מצפן לקריאה מחודשת של המרחב.

---

---

לנה גוברמן // משחק זיכרון

לנה גוברמן יוצרת מרחב חלומי מתוך ניסיון לשחזר זיכרונות מודחקים מהילדות המוקדמת. הכניסה לתערוכה מדמה צעידה אל תוך סצנה מתוך הספר ״הלקחנים״ מאת מרי נורטון: דמויות ילדותיות, ננסיות ועדינות, נושאות על גבן חפצי יומיום שנאספו מהמרחב הביתי של ה״גדולים״.

שבריריותן ונחישותן של הדמויות – בדמותה של האמנית כילדה – מעוררות תחושת גמלוניות אצל הצופה, כענק הנחשף לעולם מקביל, מיניאטורי וסודי, שהתקיים מתחת לאפו. זוהי חוויה של גילוי לצד הסגת גבול, המאיימת על עצם קיומו של העולם הנסתר.

הניסיון לשחזר זיכרונות מוקדמים הוא גם ניסיון לחזור למצב קדם־שפתי, המחייב את גוברמן ליצור מילון חזותי אישי ולתרגם זיכרון לדימוי סמלי. היא תופרת טלאים של זיכרון ההופכים לשמיכה של תחביר פנימי. הבניית השפה, במעבר מילדות לבגרות, היא תהליך של בריאה ואובדן: הדרך אל החוויה האותנטית של הילדות נחסמת בפני האני הבוגר, שכבר היגר מעולמה ואינו דובר עוד את שפתה.

---

הגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון
אוצרות: אפי גן, קרן ויסהוז
בית גורדון־לונדון, אחד העם 8, ראשון לציון
נעילה: 20.6