״כדורים ברשת״: הקונדום הוא אפילו לא החלק המופרך בחבילה

את התרומה של האחים פיטר ובוב פארלי לז׳אנר הקומדיה אף אחד לעולם לא יוכל לקחת. ״משתגעים על מרי״, ״טיפשים בלי הפסקה״ ו״אני, עצמי ואיירין״ הם רק חלק קטן מרשימה ארוכה של יצירות שחקוקות עמוק בלב ליבה של התרבות הפופולרית.

אבל כבר יותר מדי שנים שהם לא מצליחים לייצר להיט שמזכיר את ימי הזוהר שלהם. אולי זו תרבות ה־Woke ואולי זה הפוליטיקלי קורקט שהצליח לסרס את ההומור הפרוע שלהם; בכל מקרה, התוצאה היא שחותמת האיכות הקומית של האחים פארלי הפכה לדהויה עם השנים.

אחים ולהיטים בצד, האח פיטר כנראה היה זקוק למזומנים באופן דחוף, אחרת קשה להסביר מה גרם לו לקחת את המושכות לקומדיה החדשה והזוועתית ״כדורים ברשת״ (Balls Up), שעלתה החודש לשירות הסטרימינג של אמזון פריים.

בעלילת הסרט אנחנו פוגשים את אלייז׳ה (פול וולטר האוזר), מעצב מוצר בחברת קונדומים, ואת בראד (מארק וולברג), סוכן המכירות של החברה. לאלייז׳ה יש רעיון מקורי: לייצר קונדום שלא רק מכסה את האיבר עצמו, אלא עוטף את כל החבילה, כולל האשכים. מטרת החברה, שנמצאת בקשיים כלכליים, היא למכור את המוצר המוזר לברזילאים, בתקווה שזה יהיה הקונדום הרשמי של המונדיאל שמתקיים בארץ הסמבה והקרנבל.

מי שהיה יכול להושיע את הסרט משקיעה סופית למחוזות השעמום – הוא סשה ברון כהן, אבל גם היהודי החביב בעל השורשים הישראלים לא מצליח להרים את הדרעק הזה מהקרקע

מפה לשם, ההצלחה המפוקפקת הופכת לשרשרת מצערת של אירועים שהופכת את שני האמריקאים לאויבי העם הברזילאי. באופן לא משכנע, הסרט מנסה להיות קומדיה קלאסית של שני הפכים משלימים, אבל בפועל – הוא פשוט מידרדר לתהום.

״לא מצחיק״ – אלו שתי מילים שמתארות בצורה מושלמת את הקומדיה הלא כל כך קומית הזו. ״כדורים ברשת״, סרט עם שם שמרגיש כמו בי מובי מהניינטיז, לא מספק בשום דקה שלו בדיחה אחת ראויה לשמה. אין כאן אפילו שורה אחת שתעלה גיחוך קל במקסימום, או רשרוש קליל בלב במינימום. וכשבוחנים את רשימת הקרדיטים והאנשים שמאחורי הקלעים, זה רק הופך את כל העניין לתמוה ומוזר יותר.

שני כותבי התסריט הם רט ריס ופול ורניק, אנשים שלכתוב הומור טוב הוא המקצוע שלהם. עם שני סרטי ״זומבילנד״ ושלושת סרטי ״דדפול״ באמתחתם, אפשר היה לצפות מהם לבדל של שנינות ובדיחה אחת מוצלחת לפחות, אבל גורנישט.

אף שורה לא עובדת, אף פאנץ׳ לא פוגע, והתחושה היא שיש כאן תסריט עצלני שנכתב על ידי שני חובבנים, ולא על ידי מקצוענים כפי שרשימת הקרדיטים מבטיחה לצופה. ובהערת אגב, אין טעם להזכיר את הבימוי הרפה וחסר התכלית של פיטר פארלי.

אפשר היה לקוות לפחות שהקאסט יצליח להקסים, אבל גם כאן האכזבה מוחלטת. מארק וולברג הוא אמנם לא השחקן הכי מרתק בהוליווד, אבל ברגעים מסוימים (כמו ב״טד״ או ״החבר׳ה הטובים״) הוא יודע להצחיק. ב״כדורים ברשת״ הוא פשוט הולך לאיבוד בג׳ונגלים של ברזיל, בדיוק כמו הדמות שהוא מגלם. גם פול וולטר האוזר, שבדרך כלל מצטיין בתפקידי האהבל החביב, טובע באותה ביצה של כלום ושום דבר.

הדובדבן הרקוב שבקצפת, ומי שהיה יכול להושיע את הסרט משקיעה סופית למחוזות השעמום – הוא סשה ברון כהן. הוא מפציע כאן בתור ראש קרטל ברזילאי דפוק ומטופש, אבל גם היהודי החביב בעל השורשים הישראלים לא מצליח להרים את הדרעק הזה מהקרקע. כשהוא מנסה לעשות את השטיק הקבוע שלו (עוד דמות מגוחכת) בתוך סרט שכתוב כל כך גרוע, זה פשוט מביך לצפייה.

וואלה, ״כדורים ברשת״ הוא מסוג הסרטים שקשה אפילו להתאכזב מהם, כי מראש קשה לפתח כלפיהם ציפיות. אולי עישון והסנפה של חומרים קשים טרם הצפייה תעורר בו עניין כלשהו, אבל אם מגיעים אליו סאחים לגמרי, אי אפשר שלא לתהות מה הייתה המטרה של כל הפרויקט הזה. ובסוף, שקונדום שמכסה את החבילה פלוס האשכים הוא הדבר הכי פחות מופרך והכי פחות גרוע בסרט הזה.

---

כדורים ברשת | אמזון פריים
בימוי: פיטר פארלי
104 דקות; ארצות הברית, 2026
0.5 כוכבים