צור ליסבונה // אנשים עובדים

״אנשים עובדים״ היא חשיבה על המובן מאליו. בעולם שבו הצריכה היומיומית בנויה על הזמנות מוולט או מהרשת, האנשים שמאחורי המוצר או השירות לא נראים, ולכן – לא קיימים. אין להם סרטוני טיקטוק ונוכחות בדיסקורד. במובן, מסויים, בעולם שבו הצריכה מובנת מעצמה איבדנו את המחשבה – ואת הערך – של עבודת הכפיים, של המיומנות הידנית, את תפיסת העבודה שמפרנסת את בעליה.

נקודת המוצא של התערוכה היא הביוגרפיה האישית שלי: בבית שבו הכסף לא היה מצוי בשפע, למדתי מגיל צעיר את ערכה של עבודה פיזית. ראיתי את אבי עובד קשה בידיו כל חייו. כנער, עבדתי בכל מה שנמצא – מעישוב וקטיף בחקלאות, דרך ירקנות ומכירת דגים, ועד לטיח או סבלות. מנסיוני למדתי שכל עבודה מכבדת את בעליה, ושהעבודה היא צורך קיומי בסיסי.

בתקופה אחרת בחיי עבדתי מול העשירון העליון, ושם ראיתי את ההפך: מי שנולד לכסף, ומי שאין לו דאגות פרנסה. הניגוד הזה נגע בנקודה עמוקה, והתמונות בתערוכה צולמו באהבה ובהערכה רבה לאדם העובד, ללא הבדל דת, מין או עיסוק.

המשיכה שלי לצילום התחילה בסוף שנות ה־70, כנער צעיר המביט דרך עינית מצלמת הניקון הישנה של אבי. לבר המצווה קיבלתי מצלמת פילם פשוטה אך איכותית עם עדשה קבועה, שליוותה אותי עד השחרור מהצבא. את טיול התרמילאים הגדול לאוסטרליה ולאסיה עשיתי כבר עם מצלמת רפלקס, והתחלתי לפתח את השפה האמנותית האישית שלי.

בתקופה אחרת בחיי עבדתי מול העשירון העליון, ושם ראיתי את ההפך: מי שנולד לכסף, ומי שאין לו דאגות פרנסה. הניגוד הזה נגע בנקודה עמוקה, והתמונות בתערוכה צולמו באהבה ובהערכה רבה לאדם העובד, ללא הבדל דת, מין או עיסוק

מאחר ורכישת ופיתוח סרטי צילום היו הוצאה כבדה לתקציבו המצומצם של מטייל, נאלצתי לנהל ״כלכלת תמונות״ זהירה של שלוש תמונות ביום. המגבלה הפכה לכלי עיצובי: הייתי צריך לחשוב היטב לפני כל לחיצה האם התמונה ״ראויה לזיכרון״ או לא, ולחפש את הרגע הנכון. לכן, גם כיום, בעידן הדיגיטלי חסר המגבלות, מתחבאים לא פעם בתמונותי פרטים ומשמעויות שמתגלים במבט שני או שלישי.

כרגיל, דחקו החיים עצמם את המצלמה הצידה. כדי לממן את לימודיי כסטודנט מכרתי את הציוד והצילום נזנח לטובת נישואין, עבודה ומשכנתא. חזרתי לצלם לאחר משבר גיל ה־40, הפעם בעידן הדיגיטלי.

שנים רבות צילמתי צילומי טבע. תוך כדי המשכתי להשתלמויות ולקורסים מתקדמים. הלכתי עם התרמיל והמצלמה בשביל ישראל. פסעתי מאות קילומטרים בעקבות צלם הנוף הידוע ופורץ הדרך אנסל אדמס בהרי הסיירה, וביקרתי בבניין בסן דייגו שבו צולם הסרט ״בלייד ראנר״ כדי להבין את התאורה ומשחקי האור.

עם הזמן התפתחתי: ביצעתי צילומי טבע באפריקה וצילומי רחוב, אופנה, נוף, ואוכל בארץ ובאירופה. עבודותי זכו להכרה בתערוכות ובגלריות בארץ ובעולם. כיום אני מצלם מגוון רחב של נושאים, כאשר הנושא האהוב עלי הוא… הצעות נישואין.

השפה האמנותית בתערוכה מתבססת על צילומי שטח ורחוב אותנטיים, ללא ביום. בחרתי להתמקד באנשים המצויים בצד השני של השירות שאנו צורכים: האיש שחותך את השווארמה, השומר בסופר, או המנקה במתחם האוכל. האנשים השקופים, אלו שאנו חולפים על פניהם מבלי להקדיש להם מבט נוסף.

בעלי המקצוע מהצווארון הכחול, שאנו צורכים שירותים שלהם: המכונאי המלוכלך בגריז במוסך, הגגן שמניח רעפים, משפץ הציריות המומחה, הדייג, מתקן האגזוזים, הטייח… באים לרגע והולכים. יש מאחוריהם שנים של זיעה, נסיון, לפעמים התמודדות עם המתח היומיומי וחוסר הוודאות של עסק קטן, שבו אתה אף פעם לא יודע מה יהיה מחר.

לצידם הצבתי את בעלי המקצוע הגלויים יותר – המוסיקאים, האמנים, השפים – שחלקם מוכרים, אך פריצתם לתודעה נובעת גם משנים רבות מאוד של אימון מונוטוני יומיומי ומפרך, חוסר ודאות וקשיים כלכליים. ועל כל אחד מהם שהצליח והוא מוכר וידוע, יש רבים שנעלמים ברקע.

יש לי הערכה עמוקה לאמני רחוב. פרנסתם קשה וכרוכה בהרבה תרגול, ניסוי וטעייה, אכזבות והצלחות קטנות. אני שמח לתת להם את הבמה הזו; ובמה קטנה לאנשי ההצלה, שגם הם, לא פעם, מובנים מאליהם.

התוצר הסופי הוא אמירה חברתית־מעמדית. דרך העדשה, אני מבקש להראות שצריך לעצור ולחשוב רגע על אנשים כבני אנוש: שהמובן מאליו – אוכל מהיר, תיקונים בכביש, הופעה או קונצרט, תיקון הרכב, כיבוי שריפה – אינו מובן מאליו.

אני מקווה שהמבקרים בתערוכה יביטו אחרת על מי שמכין להם את הקפה ברכבת, או בדק להם תיקוף באוטובוס. ארצה להחזיר להם את הפנים, את הכבוד ואת הנוכחות, ולהזכיר לכולנו שמאחורי כל פעולה יומיומית עומד אדם שמתאמץ.  זהו כוחו של הצילום: להפוך את השקוף לנראה ואת המובן מאליו לבעל ערך.

אז בפעם הבאה שתראו אותם, אולי תחייכו ותאמרו מילה טובה. מגיע להם.

—
צור ליסבונה | אנשים עובדים
אוצרת: רחל זיו
הספריה המרכזית ע״ש סוראסקי, אוניברסיטת תל אביב
נעילה: 27.5

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו