מגלים אוצרות // דלית מרחב

הפעם הראשונה

לתערוכה הראשונה שאצרתי בשנת 2007 קראו Food Processor (פוד פרוססור) – האוכל כאמצעי להעברת מסר. היא הוצגה בחלל האמנות ״8״ בדרך אילת בתל אביב. הרעיון לאצור את התערוכה נולד אחרי שנים של עבודה בתחום הקולינריה: ניהלתי מעדנייה בנווה צדק ובהמשך עבדתי כמעצבת וסטייליסטית מזון. זו הייתה תקופה אחרת, טרום עידן הסמארטפונים, לפני שצילום אוכל הפך לשפה יומיומית ברשתות ולפני שהמושג ״פודיז״ נכנס לשימוש.

מתוך העיסוק האינטנסיבי באוכל וביין הבנתי שיש לתחום פנים רבות, גם מורכבות ולעיתים מטרידות. ביקשתי להציף סוגיות כמו פרסום שקרי, דקדנטיות, צמחונות וטבעונות, צרכנות יתר, רעב, הפרעות אכילה והשמנת יתר.

רון קדמי, פרסומת לשמפניה. מתוך התערוכה פוד פרוססור, 2007

עדי גלעד, יום עצמאות. מתוך התערוכה פוד פרוססור, 2007

אלה היו שנים שבהן דימויי פרסום מסוימים – לדוגמה של שמפניה לצד דוגמניות בתפקידים מוחפצים – נראו לגיטימיים, והמודעות לנושאים כמו טבעונות או צריכה ביקורתית הייתה מצומצמת בהרבה. בתערוכה השתתפו צלמים מובילים והיא זכתה להצלחה רבה. בהמשך אצרתי גם את תערוכות ההמשך Food Processor 2.3.

התחנה האחרונה

״אנה אלך״ היא תערוכת צילום עכשווי שאצרתי ומוצגת עד 29.5 בחלל האמנות רוטשילד 69 בתל אביב. התערוכה עוסקת בשאלת השייכות – נושא שמלווה את עבודתי לאורך שנים, והפך בעת הזו לרלוונטי מתמיד.

בתערוכה משתתפים צלמות וצלמים שעלו לישראל ממדינות שונות ופועלים בה כיום, לצד כאלה שגדלו כאן ובחרו לחיות וליצור מחוצה לה: איתן ויתקון, אלינור קרוצ׳י, אנג׳ליקה שר, אנריקה רוטנברג, דניאל צ׳צ׳יק, הדס תפוחי, יאן טיכי, מיכל חלבין וסופי ברזון מקאי.

 הצבת העבודות יחד יוצרת מארג מורכב של זהויות ונקודות מבט, הבוחן את השפעת המרחק על שדה הראייה. המרחב שנוצר נע בין יציבות לתנועה, בין קביעות לארעיות, ובין תחושת בית לבין חוויית הזרות

דרך נקודות מבט מגוונות על מושג השייכות, הצבת העבודות יחד יוצרת מארג מורכב של זהויות ונקודות מבט, הבוחן את השפעת המרחק על שדה הראייה. המרחב שנוצר נע בין יציבות לתנועה, בין קביעות לארעיות, ובין תחושת בית לבין חוויית הזרות.

אנג׳ליקה שר, הקשר בין אדמה לשמים. מתוך התערוכה ״אנה אלך״

הירושי סוגימוטו, אריה

איתן ויתקון, ברלין – טבע ואדריכלות

מכל מלמדי השכלתי

אחרי שנחשפתי לתערוכה של הירושי סוגימוטו במוזיאון תל אביב (אצרה: רז סמירה), ביקשתי להעמיק בעיסוק שלו בזמן ובמרחב – לא רק דרך הצילום, אלא גם דרך אדריכלות. נסעתי ליפן לבקר ב־Enoura Observatory – מתחם שתכנן סוגימוטו על הר סמוך לעיר אודווארה.

העיסוק בטשטוש גבולות, החיבור לאדריכלות, הרגישות לנוף והשימוש המדויק באור – כל אלה מתקיימים הן בצילומיו והן במרחב שהוא יוצר בחוץ. סוגימוטו פועל מעבר להגדרה של צלם, כאמן רב־תחומי, אוצר ואדריכל.

תערוכת החלומות

אני שואפת לאצור תערוכה קבוצתית רחבת היקף של עבודות צילום ווידאו, שתתמקד בזכויות בעלי חיים ובמערכת היחסים בין האדם לבעלי החיים. זהו נושא שנדחק לעיתים לשוליים, אך יש בו דחיפות מוסרית עמוקה: מתנאי הגידול בתעשיית המזון, דרך ניסויים במעבדות ועד מאבקי הקיום של חיות בר בסביבה עירונית.

ההשראה לכך הגיעה מתערוכה רב־תחומית שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית באתונה, תערוכה ששילבה אסתטיקה חזקה עם מסר חברתי חד ובלתי מתפשר.

דניאל צ׳צ׳יק, אבק ודמעות

אלינור קרוצ׳י, Husband Marty Ginsburg Words

סופי ברזון מקאי, ברבור

הדס תפוחי, Berliner Union Film

מיכל חלבין, מארי

בקרוב אצלך

Labour of Love הוא פרויקט שאני מפתחת יחד עם היזם מתי ברודו, המבקש לתת במה ליוצרים ויוצרות שהאמנות אינה עיסוקם המרכזי. התערוכה השנתית תפגיש עבודות של אנשים מתחומי עיסוק שונים, שעבורם היצירה מתקיימת לצד חיים מקצועיים אחרים.

היוזמה נולדה מתוך רצון לחשוף קולות של יוצרות ויוצרים שיש להם מה להגיד לעולם ולעיתים נותרים מחוץ לשדה האמנות, לא בשל היעדר כישרון, אלא בשל נסיבות החיים. זהו ניסיון להעניק הכרה ליצירה מרתקת הנעשית מתוך דחף פנימי ואהבה עמוקה למעשה האמנותי.