מה קורה // גלי לוצקי

מי?

גלי לוצקי, בת 38, גרה בפרדס חנה.
אתר / אינסטגרם

סטטוס זוגי?

נשואה (לבן זוגי מאז גיל 19). אנחנו הורים לאלן בת החמש ועוד רגע הורים לשניים.

מה בצלחת?

אוכלת כמעט הכל, וכמו הדובים החומים – אוותר בשמחה על מנה בשרית לטובת מנה צמחונית טעימה. הכי אוהבת איטלקי (כולל קפה טוב) ויפני.

איפה ומתי אפשר לראות את העבודות שלך ומה כדאי שנדע עליהן לפני שאנחנו רצים לשם?

בימים אלו אני מציגה בתערוכת יחיד ״מתחת לגשר״ באוצרותה של אריאלה שמשון בגלריה טרומפלדור, בעיר העתיקה באר שבע (עד ה־26.6). זו גלריה ציבורית ללא מטרות רווח, השוכנת במבנה מהתקופה העות׳מאנית ושייכת למחלקה לאמנויות של אוניברסיטת בן גוריון.

התערוכה פרוסה על פני שלושת חדרי הגלריה, וכוללת 14 ציורים שרובם לא הוצגו בעבר. זו תערוכת היחיד הראשונה שלי, אחרי שנים של השתתפות בתערוכות קבוצתיות במגוון חללים מוכרים בארץ, כולל בפורום גבעון לאמנות ובתערוכה מוזיאלית במוזיאון בר־דוד בקיבוץ ברעם.

התערוכה ״מתחת לגשר״, נושאת את שם הציור המרכזי המוצג בה. היא עוסקת בשברי זיכרון, בסימבולים מהלא־מודע הקולקטיבי, ברגעים מחיי היומיום ובהשפעות המציאות, על כל רבדיה – על היצירה.

כל אלו מתחברים לדימויים ציוריים ופנטסטיים, כמעט אוניברסליים. התערוכה יכולה לעורר הזדהות, נוסטלגיה והדהוד פנימי. חלקים מהציורים המוצגים עלולים להטריד ולהפחיד, וחלקים אחרים יכולים להציע תחושת נחמה ואולי אפילו אפשרות לעתיד מיטיב יותר, בייחוד לאור המצב המורכב והשברירי בארץ בשנים האחרונות.

הצבעוניות בתערוכה היא פוסט־אינטרנטית, לא טריוויאלית ולעיתים מותחת את גבולות יכולת התפיסה הצבעונית של עיני הצופות והצופים. יחד עם זאת, הקומפוזיציה הציורית והצורנית נשארת שלמה ומהווה את החוט המקשר בין המוכר והיומיומי לבין הפנטסטי והמדומיין.

מעולם לא חשבתי שייצא לי להרים תערוכת יחיד בשבועות האחרונים להריון. אבל כל השנים של העבודה המסודרת והעקבית הוכיחו את עצמן. הכל זרם בטבעיות ועל מי מנוחות ומהרגע הראשון של העבודה עם אוצרת התערוכה ומנהלת הגלריה, אריאלה שמשון, אנחנו פועלות בסינרגיה. אני אסירת תודה על התהליך המעצים שהתערוכה הזו מעניקה לי.

איזה אמן מפורסם פגשת ואיך היה?

במסגרת העבודה במוזיאון תל אביב לאמנות פגשתי את אנט מסאז׳ה ואת אמיליה קבקוב המדהימות, כל אחת ייחודית בדרכה ושתיהן השראה. דרורה דומיני כבשה אותי עם היצירות המפעימות ויכולות העל שלה כאמנית, כאישה וכאמא. בנוסף, שנייה לפני הסגר הראשון של הקורונה פגשתי את הצייר טל ר. בשיח מרתק בתערוכה שלו במגזין III יפו.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך כדי לממן אותו?

קודם כל להיות עם הבייבי ואז בקצב שלי להתחיל להקדיש את הזמן בסטודיו לפיתוח גוף עבודות חדש. פרויקט נוסף שהייתי רוצה להוציא לפועל הוא ״תערוכה בשקית״, תערוכת יחיד של עבודות על נייר בפורמט בינוני/קטן. להגיע לגלריה בקלילות, עם שקית של עבודות, לתלות את הכל פיקס, חלק להציג בוויטרינות, ואז לקפל את השקית וללכת הביתה.

אחד החלומות מבחינתי הוא לקחת זמן רק לסטודיו. כשמדובר במשפחה וצריך לשלם חשבונות ומשכנתה, זו יכולה להיות החלטה קצובה בזמן בלבד. במציאות אוטופית, למהלך כזה נדרשת תמיכה של משכורת חודשית לפחות. כמו שהונהג לאחרונה, לדוגמה, עבור אמניות ואמנים פעילים באירלנד. בישראל זה לא ריאלי, במצב שבו התרבות והאמנות הפלסטית בפרט נמצאות באופן קבוע בתחתית סדר העדיפויות בחלוקת התקציבים.

מה פריט הלבוש האחרון שקנית?

נעליים קלילות לקיץ, ברפוט מושלמות של ארו. לקראת פתיחת התערוכה ושיח הגלריה התחדשתי בשתי חולצות מכופתרות אוברסייז שישמשו אותי נאמנה גם בהמשך.