פסטיבל אינטימדאנס: להרחיב את המציאות

באמצע המלחמה האחרונה טסנו עם שני רקדנים נוספים לאוסטריה וגרמניה להופעות. רק כשיצאנו מישראל, הבנו עד כמה הגוף שלנו היה דרוך. זה לא היה משהו מודע, פשוט מצטבר: אזעקות, שריקות של טילים, הדי פיצוצים סמוכים, אנשים רצים ברחוב כדי לתפוס מחסה – כל אלה הפכו לשגרה של כולנו, ולא הרגשנו את המתח שנכנס למערכת באופן ישיר.

ואז, כמעט בלי לשים לב, זה ירד. פתאום הגוף נרגע. הנשימה השתנתה. בתוך השקט הזה התבהרה לנו מחשבה די פשוטה: הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו הוא ללכת לתיאטרון ולראות שוב את האקטואליה על הבמה. לא כי היא לא חשובה, אלא כי היא כבר נמצאת בכל מקום.

יש ציפייה כמעט אוטומטית מאמנות בתקופה כמו שלנו להגיב. כשמדברים על ״תגובה למציאות״, נדמה שהכוונה ברורה – להביא את המציאות אל הבמה, לשקף טראומה, לגעת בפצע, לדבר את מה שקורה עכשיו. זה כמעט הפך לרפלקס: מהיר, צפוי, קורקטי.

אבל אולי דווקא כאן מתחילה הטעות. לא כל אמנות שמגיבה למציאות צריכה לשחזר אותה, ולא כל תגובה חייבת להיראות כמו מהדורת חדשות עם תאורה קצת יותר יפה. יש משהו מפתה בלהיות אקטואלי, להרגיש שאנחנו אומרים את הדבר הנכון בזמן הנכון. אבל לפעמים, בשם האקטואליות, אנחנו פשוט מוסיפים עוד מאותו הדבר: עוד עומס, עוד דימוי של טראומה, עוד ניסיון להסביר משהו שכבר יושב לנו עמוק בגוף. כאילו הבמה הפכה לעוד מסך, עוד עדכון.

הגוף לא צריך עוד מקום לפגוש בו את החדשות של שמונה בערב – הוא כבר שם. לפעמים הוא צריך בדיוק את ההפך: לא עוד הסבר, לא עוד פרשנות – אלא חוויה, משהו שמזיז אותו מבפנים בלי לבקש רשות.
אולי מה שחסר הוא לא עוד ייצוג של טראומה, אלא האפשרות להיזכר ביופי, בקרבה, במקומות שבהם הגוף לא מתגונן – אלא נפתח; משהו שמחזיר תשוקה, שמזכיר למה בכלל באנו.

לא כל אמנות שמגיבה למציאות צריכה לשחזר אותה. אולי מה שחסר הוא לא עוד ייצוג של טראומה, אלא האפשרות להיזכר ביופי, בקרבה, במקומות שבהם הגוף לא מתגונן – אלא נפתח; משהו שמחזיר תשוקה, שמזכיר למה בכלל באנו

המנטרה שלנו, שלוש המילים שמלוות אותנו גם כיוצרים וגם כמנהלים אמנותיים של אינטימדאנס – הן תשוקה, נחישות וחוצפה. כתבנו אותן בקול הקורא, אבל בפועל הן הפכו לכלי עבודה. תשוקה היא כוח חיים, בלעדיה אין סיבה להיות על הבמה. נחישות היא להישאר בתוך הדבר גם כשנהיה רועש מסביב, לא להתבלבל.

חוצפה היא הרגע שבו אתה מפסיק לבקש רשות – לא ליישר קו, לא להתנצל ולהרשות לעצמך לסטות. אולי זו הדרך שלנו להגיב למציאות – לא דרך שיקוף ישיר שלה, אלא דרך יצירת מרחב שבו עדיין אפשר לרצות, להתעקש ולהמציא שפה.

עבודות מציעות מצבים

כאוצרים, לא חיפשנו השנה עבודות ש״מדברות על המצב״. זה ניסוח שמקטין את האמנות, הופך אותה לתגובה כמעט פונקציונלית, כאילו התפקיד שלה הוא להסביר או לאשר את מה שכבר ידוע.

במקום זה, באינטימדאנס השנה אנחנו בונים מרחב שבו עבודות מציעות מצבים: בונדינג נשי שנע בין תמיכה לנואשות, כמו בדואט שבו יחסי הובלה והחזקה מתהפכים עד ליצירת ברית חדשה; פרידה מבית שמערערת יציבות אבל גם פותחת אפשרות, בדואט שבו הכניסה הביתה הופכת למאבק בין מפלט למחנק; גוף שפועל תחת לחץ אבל ממשיך לזוז, בסולו שנע בין רומנטיקה לכאוס ומתפרק לרייב פנימי.

וגם מצבים נוספים כמו יחסי כוח בין גברים שבהם קרבה ואיום נוגעים זה בזה, בדואט שמחפש אינטימיות ונשאר תלוי בין עונג לבדידות; חברות שמייצרת מרחב רגשי בטוח, לצד שובבות שלא מתנצלת על עצמה; עולמות אבסורדיים, אלימים ומצחיקים בו־זמנית, שמסרבים להחליט מה הם; ועבודות שנעות בין תיאטרון למחול ומנסות לייצר רגעי יופי בתוך מציאות שלא מפסיקה להפריע.

השנה בולט במיוחד דור של יוצרות ויוצרים צעירים שלא מחפשים להשתלב, אלא להמציא שפה – לפעמים עקומה, לפעמים לא נוחה, אבל חיה. חלקם גם מותחים את הגבול בין מחול לעולמות אחרים, כמו מופע־הרצאה שמחבר בין תנועה, מדע ודמיון.

בעולם שבו הכול נהיה מיד אמירה, עמדה, כותרת – אנחנו מציעים להאט. להשאיר מקום למשהו שלא נסגר מיד למשמעות אחת. מחול עבורנו הוא לא רק דרך להסביר את העולם, אלא דרך להיות בו. לפעמים דרך עקיפה, לפעמים דרך סתירה, לפעמים דרך רגעים של יופי שאין להם הצדקה – חוץ מזה שהם קורים.

ואולי דווקא שם יש כוח. לא בהתעלמות מהמציאות ה״אקטואלית״, אלא בסירוב לתת לה להיות הדבר היחיד. ביכולת להחזיק גם כאב וגם תשוקה, גם פירוק וגם חיבור – באותו גוף.

אינטימדאנס השנה מציע מרחב של הרחבה; הזמנה להסכים להיות לרגע בתוך חוויה שלא חייבת להסביר את עצמה מיד, לתת לגוף לעבוד קצת אחרת. אולי שם, בין תנועה אחת לשנייה, בין מבט לנשימה – מתגלה משהו שלא נכנס לשום כותרת. ואולי דווקא זה – לא לשחזר את המציאות, אלא להרחיב אותה – הוא התגובה הכי מדויקת שאמנות יכולה להציע עכשיו.

---

פסטיבל אינטימדאנס 2026
ניהול אמנותי: אורן לאור וניב שינפלד
תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב
28-30.5