לא לזה התכוונו: עדי עוז־ארי במעבדה לאמנות

מאות הדפסי ציאנוטייפ מפיסות של תחבושות גאזה מרכיבות את המיצב המתפשט לכל עבר על הקירות בתערוכתה של עדי עוז־ארי במעבדה לאמנות (אוצר: שרון תובל). מעין אורגניזם חי מטפס, שולח גרורות כסרטן בגוף החלל, מבקש לשדר כאב המפלח את הלב, ללא מילים, ללא היגיון, אבל בו בזמן מבקש לזרות אור.

המיצב נע מתוך עצמו אל תוך החלל, ללא תוכנית סדורה מראש. הוא מתהווה ומרכיב את עצמו מתוך התוצאות הלא צפויות של תהליך יצירת הציאנוטייפ שמתבססת על אקראיות. המבנה נוצר מתוך זיקה המתקיימת בכל חלק שמצד אחד, מתפקד באופן אוטונומי, ומצד שני הופך לחלק בלתי נפרד המרכיב את אותו אורגניזם המבקש לצאת מתוך עצמו ומותיר שאלות על מקריות, היגיון פנימי, אקראיות, והתגלות.

״לא לזה התכוונו״ מרמז על אי הבנה, חריגה מכוונה ראשונית, ביטוי המכיל בתוכו סתירה וניסיון להסביר דבר מה שלא הובן כראוי, ואפילו הסתייגות מהתוצאה הסופית. מי הם ה״אנחנו״ ו״למה התכוונו״ נותר משפט סתום המהדהד נוכחים־נעדרים וכוונות מסתוריות, והופך את הצופים לשותפים לאותה פעולה ארעית המתחוללת בחלל הגלריה.

לצד המיצב וכחלק בלתי נפרד ממנו מוצגת עבודת וידאו של קרח מתבקע. דבר מה בלתי נראה מבקש לפלס דרך בתנועה אחידה, מטרידה, דוהר בתוך נוף מאיים, קפוא. פעולה המזמינה את הצופה להיות עד להתרחשות פנימית (נפשית, רגשית, מחשבתית) המתגבשת לכדי דימוי ויזואלי של מוות ולידה מחדש.

ההתרחשות בחלל התערוכה מבקשת להמשיך לנוע וקוראת תיגר על הקיפאון שהמציאות כופה עלינו ומשתקפת במיצב שממשיך להתהוות תוך כדי התערוכה. עוז־ארי, בוגרת המדרשה ובצלאל שחיה ויוצרת בתל אביב ובברלין, ממשיכה להדפיס ולהוסיף פרגמנטים חדשים. הפעולה מאפשרת תנועה ליצירה, כי התנועה היא חיים, והחיים הם השתנות, והשתנות היא התפתחות, וההתפתחות מסרבת בתוקף להיכנע לסטגנציה. מרכיב הזמן הוא משמעותי בתערוכה – בכל רגע נתון לאורכה המבקרים יראו עבודה במצב אחר.

עיסוקה של עדי־עוז ארי בחקירה של חומרים באה לידי ביטוי בהדפסי הציאנוטייפ, שמלווים את תהליך היצירה שלה בשנים האחרונות, לצד העיסוק בתחבושת הגאזה כייצוג של הגוף, עם כל המשמעויות שהיא מכילה בתוכה בהקשר החומרי, הפוליטי, והשימושי.

---

עדי עוז־ארי | לא לזה התכוונו
אוצר: שרון תובל
טקסט התערוכה: ראפת חטאב
המעבדה לאמנות, הרצל 119, תל אביב
שיח גלריה: שבת 6.6 בשעה 12:00; נעילה: 13.6