״שליטי היקום״: ממתק אייטיז מטורלל

ההיסטוריה של המותג ״שליטי היקום״ התחילה אי שם ב־1982, כשחברת הצעצועים מאטל השיקה ליין דמויות פעולה שיועד בעיקר לבנים. שנות ה־80 היו קרקע פורייה לסיפורי ברברים, כשפים וחרבות, ומאטל רצתה את הנתח הרווחי שלה בטרנד ההולך וגדל. אבל הדמויות האלה לא מכרו את עצמן, ובמהלך שיווקי גאוני נולדה סדרת האנימציה ״ה־מן ושליטי היקום״, שמטרתה הייתה למכור צעצועים – וכמה שיותר מהם.

הסדרה, שהייתה נקודת מפגש ז׳אנרית בין מדע בדיוני, טכנולוגיות מתקדמות, כשפים וחרבות, בתוספת מוסר השכל בסוף כל פרק, הפכה להצלחה אדירה. בעקבותיה נולדה גם ״שי־רה נסיכת הכוח״, שנועדה להרחיב את המותג גם לקהל של ילדות. אבל הטקסט הזה הוא ביקורת קולנוע, לא פרק בסדרה הנטפליקסית ״הצעצועים שעשו אותנו״, אז הגיע הזמן לדבר על מה שמעניין באמת.

בסוף שנות ה־80 גל הכשפים והחרבות הלך ודעך, אבל הידיעה הזו כנראה לא הגיעה בדואר למשרדיהם של יורם גלובוס ומנחם גולן, במפקדה של אולפני קאנון. בני הדודים הפיקו ב־1987 את הסרט ״שליטי היקום״ בכיכובו של דולף לונדגרן, שגילם את הלוחם האגדי. הסרט נכשל נחרצות בזמן אמת, אבל עם השנים הפך לקאלט קרינג׳י היסטרי. מאז קיבל המותג גרסאות נוספות, שניסו להתאים אותו לקהלים חדשים ולתקופות משתנות.

כל ההקדמה ההיסטוריונית הזו נכתבה כדי להציג את השלב הבא בגלגול המתמשך של המותג האייטיזי: ״שליטי היקום״ החדש. על הנייר, יש לסרט צוות נהדר של יוצרים: הבמאי הוא טראוויס נייט, נשיא ומנכ״ל אולפני לייקה, שביים בין השאר את ״באמבלבי״ החמוד להפליא – גם הוא עיבוד למותג אייטיזי אייקוני. על כתיבת התסריט אמונים כריס באטלר, האחים אדם וארון ניי ודייב קאלהאם, קולגות ששיתפו פעולה עם נייט בעבר. מה כבר יכול להשתבש?

הכוח האמיתי של הסרט לא נמצא בו בהכרח כטקסט קולנועי רחב, אלא דווקא בניואנסים הקטנים, אלה שמרפררים בלי סוף לחומר המקור ומשמשים כאיסטר־אגז מטורפים

בעלילת ״שליטי היקום״ אנחנו פוגשים את אדם, נסיך ממלכת איטרניה. בילדותו הוא מגולם על ידי ארטי וילקינסון־האנט, ובבגרותו על ידי ניקולס גאליצין. אביו, המלך רנדור (ג׳יימס פיורפוי), מקווה שבנו יגדל להיות אכבר גבר ולוחם דגול, אבל אדם הוא ילד שמעדיף מילים על פני חרבות. מי שמאמן אותו הוא דאנקן, איש השריון ומפקד הצבא (אידריס אלבה), שמשמש עבורו מעין דמות אב חלופית, קשוחה אבל מכילה – בקו עלילתי פוטנציאלי אבל לא מפותח.

לילה אחד, הצבא של סקלטור (ג׳ארד לטו) כובש את איטרניה בחיפוש אחרי חרב קסומה שבה שמור כוח עצום. מי שיניף אותה ויאמר את המילים הנכונות, יזכה בכוחות על ויוכתר כמגן של איטרניה. כדי להגן על אדם, הקוסמת (מורנה באקרין) שולחת אותו לכדור הארץ יחד עם החרב. בדרך לשם החרב אובדת, ובמשך השנים אדם, שגדל ועכשיו מנצל את כישורי הדיבור שלו בחברת משאבי אנוש, מקדיש את חייו לחיפושים אחריה ולתקווה לחזור הביתה.

צריך לומר בכנות: העלילה של ״שליטי היקום״ לא רק נשמעת גנרית – היא ליטרלי כזו. גם מסע הגיבור שאדם עובר בסיסי למדי, מהסוג שמלמדים בשיעור הראשון בחוג לתסריטאות. לכן, כדאי להבין שהכוח האמיתי של הסרט לא נמצא בו בהכרח כטקסט קולנועי רחב, אלא דווקא בניואנסים הקטנים, אלה שמרפררים בלי סוף לחומר המקור ומשמשים כאיסטר־אגז מטורפים. זה בדיוק מה שהופך אותו מעוד סרט קאש־גראב על מותג ישן למכתב אהבה מושלם, ופאן סרוויס שלא נראה כמותו כבר יותר מדי זמן.

בכל הנוגע לקולנוע, צמד המילים ״קהל יעד״ הוא סוג של מוקצה. הרי סרטים הם אמנות לכל אחד, בכל מקום ובכל זמן. אבל המקרה של ״שליטי היקום״ הוא יוצא מן הכלל. זה סרט שמתמסר מתחילתו ועד סופו לכל מה שהמותג מסמל, תוך שהוא מכוון לשני קהלים סופר־ספציפיים.

הקהל הראשון הוא אספני הדמויות ומעריצי הסדרה מ־1983. הנתח הדמוגרפי הזה ימצא כאן את כל מה שחלם לראות אי פעם בסרט לייב אקשן של ״שליטי היקום״: הדמויות המוגזמות, השמות הדביליים, העיצובים המגניבים והרפרורים הקטנים, עד לרמת סרטוני המימז. הקהל השני הוא ילדים ונוער. כי הסרט הזה הוא ההגדרה המושלמת לסרט קיץ שמבין שהוא אמור להיות מטומטם, מצחיק וכיפי, עם סצנות אקשן אפקטיביות, קצביות ומהנות.

טראוויס נייט והקולגות שלו עשו עבודה מצוינת ויש כאן תהליך יצירה מרשים שמתחשב כמעט בכל פיפס וניואנס. מורגש לגמרי שהסרט נוצר מתוך אהבה טהורה לחומר המקור, לתקופה שהוא מייצג ולמשמעות שהוא נושא עבור אנשים מסוימים. מצד שני, יכול להיות שזו בדיוק הטעות הקריטית שתעלה לו בהכנסות ובהצלחה בקרב קהלים אחרים.

התעלמות מהקאנון, מהלור, שינוי מהותי בדמויות וליהוק עצלני – כל אלה הם מתכון מצוין להרס של נוסטלגיה טובה. וזה בדיוק מה ש*לא* קורה כאן. ניקולס גאליצין, קמילה מנדז, אידריס אלבה, אליסון ברי ואחרים הבינו את גודל האירוע והתמסרו בקלילות לפארק השעשועים הטראשי הזה.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

אבל הסיפור הכי גדול הוא כנראה ג׳ארד לטו, שעם השנים הפך לקללה קולנועית מהלכת על שתיים. הפעם הוא מגלם נבל אייקוני וצולח את המשימה בצורה חלקה – אולי אפילו מושלמת. ועדיין, צריך גם להודות שאם במקומו היה שחקן אחר, כנראה שלאף אחד זה לא היה מזיז יותר מדי.

״שליטי היקום״ הוא סרט מופלא ומרהיב, אבל ממש לא מהסיבות הרגילות. זה ממתק אייטיז אדיר עמוס בוויז׳ואל וסאונד (בריאן מיי על הגיטרה!), שעושה כבוד לכל מה שהגדיר את הילדות של רבים מקוראי הטקסט הזה.

באטמוספירה הקולנועית הנוכחית, הצינית, הקלינית, המעייפת ולעיתים גם הטרחנית, ״שליטי היקום״ מזכיר שעדיין אפשר לעשות סרט מטורלל עבור המעריצים בלי טיפת זלזול, בלי פלברות, בלי בלבולי ביצים ובלי שטיקים מיותרים שאף אחד לא ביקש. אבסולוט קרינג׳ סינמה!

שליטי היקום
בימוי: טראוויס נייט
141 דקות; ארצות הברית, 2026
5 כוכבים