הרשימה המשותפת // 11.6.26

טום וסלמן וחזון העצמות החדשות במוזיאון תל אביב

שתי תערוכות חדשות מוצגות במוזיאון תל אביב: הראשונה, ״טום וסלמן: בגדול״, תערוכה מאוסף מרי וחוזה מוגרבי (אוצרת: שחר מולכו), שמציגה מיצירותיו של אחד מהאמנים המרכזיים בפופ־ארט האמריקאי של המאה ה־20. התערוכה כוללת עשרות עבודות איקוניות משנות ה־60 וה־70: דימויים מונומנטליים של הגוף האנושי, טבע דומם וחפצים יומיומיים, המהדהדים את עולמות הפרסום, אידיאל היופי ותרבות הצריכה ההמונית. יצירתו של וסלמן חשפה את מנגנוני הפעולה של התרבות הפופולרית, ומעוררת גם היום, בעידן של הצפת דימויים וריבוי מסכים, שאלות על האופן שבו מעוצבים מבט, תשוקה וזהות.

השנייה, ״חזון העצמות החדשות״ (אוצר: אורי דרומר), מציגה עבודות של אמנים יהודים שנוצרו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה. התערוכה מציעה נקודת מבט חדשה על האמנות שלאחר המלחמה, ומתמקדת בעיסוק בעולמות חזיוניים ופנטסטיים כדרך לעיבוד טראומה. לצד אמנות פלסטית התערוכה משלבת גם קולנוע, מוזיקה וחומרי ארכיון נדירים, החושפים איך דימויים מיסטיים, סוריאליסטיים וסמליים הפכו לשפה אמנותית של התמודדות, ריפוי והתחדשות לאחר החורבן.

טום וסלמן, מוזיאון תל אביב. צילום: Estate of Tom Wesselmann / Artists Rights Society

ארנסט פוקס, חזון העצמות החדשות. צילום: מ״ל

שמואל אקרמן. צילום: הדס חי

תערוכות חדשות במתחם המוזיאון באר שבע

תערוכות חדשות מוצגות במתחם המוזיאונים בבאר שבע: במוזיאון הנגב לאמנות מוצגות שלוש תערוכות יחיד (אוצר: רון ברטוש). ״נופים פתאומיים״, מציגה מציורי המדבר של צבי מאירוביץ׳ (1911–1974), איש קבוצת אופקים חדשים ומאבות ההפשטה בציור הישראלי. ״תיאטרון הטבע״ של אבישי פלטק מציגה מבט מקיף על הנוף המקומי כמרחב תיאטרלי וחי. ״באר המשאלות״ של אנה פרומצ׳נקו היא מיצב המשלב וידאו, סאונד ופיסול, ובמרכזו דימוי הבאר — דימוי הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ־ישראלי.

במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח מוצגת התערוכה ״מים חיים״, הבוחנת את מקומם של המים בתרבות, בדת ובחברה המוסלמית – כחומר יומיומי החיוני לקיום וכמטאפורה רבת־פנים של טהרה, שפע וידע.

צבי מאירוביץ׳ במוזיאון הנגב. צילום: מ״ל

אבישי פלטק. צילומים: אלעד שריג

שמש שחורה בגלריה חנה

התערוכה ״שמש שחורה״ תפתח מחר (12.6) בגלריה גלריה חנה לאמנות עכשווית בבית אום קולטור בשדרות (אוצרת: מיטל מנור). התערוכה, בהשתתפותם של זיוה ילין, אורית ישי, אשחר חנוך קלינגבייל ושרון קן־דור, מתייחסת למושג ״שמש שחורה״ – המתואר במסורות אלכימיות בפסיכואנליזה ובספרות כמצב של אובדן, השהיה והתפרקות – והעבודות בה פועלות מתוכו.

השמיים והשמש הם לא רק מרחב אסטרונומי, אלא גם מרחב תודעתי ורגשי. הם משמשים זירה להשלכה, להתבוננות ולחיפוש אחר סימנים בתוך מציאות שהפכה בלתי יציבה.

זיוה ילין בגלריה חנה. צילום: גל אבידוב

אשחר חנוך קלינגבייל. צילום: דניאל חנוך

תום פרסמן ומאיה דונייק בגלריה קו 16

״ זמן 1#: ראש ורגל״, תערוכה משותפת לתום פרסמן ומאיה דונייק, תפתח מחר (12.6) בגלריה קו 16 בתל אביב (אוצרת: נטע נחתומי). התערוכה פותחת סדרת תערוכות המבוססות על דיאלוג, התפתחות ופעולה בחלל. התכנית מחולקת לסבבים לאורך השנה – כל סבב נמשך שישה שבועות. בסיפורו, ״חולסטומר: סיפורו של סוס״, מציב לב טולסטוי את נקודת המבט של הסוס במרכז העלילה ובכך מעלה שאלות על הקיום האנושי, ומתעסק במשמעותם של מושגי סמכות, בעלות, גבולות וכוח.

המפגש בין פרסמן ודונייק הופך את הגלריה למרחב משחקי המאפשר להן בדיקה מחדש של אותם המושגים בדיוק בכלים אמנותיים. דרך העיסוק של כל אחת מהן בדימוי הסוס – חיית פרא שבויתה, אולפה והפכה לכלי משמוע, אך בו בזמן נותרה עם פוטנציאל למרד – האמניות דנות בחוקים ומסגרות חברתיות.

תום פרסמן בגלריה קו 16

מאיה דונייק. צילומים: מ״ל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

מנשה קדישמן במוזיאון ישראל

התערוכה ״מנשה קדישמן: יער | עיר״ שמוצגת במוזיאון ישראל, ירושלים (אוצר: אמיתי מנדלסון) מתמקדת בעשור שבין 1969 ל־1979, תקופה שבה הרחיב קדישמן את גבולות האמנות ופיתח שפה חזותית חדשנית שנעה בין המרחב האורבני לבין הטבע.

בלב התערוכה מוצגים שני גופי עבודה מרכזיים: סדרת עבודות על דפי ספרי טלפונים ופעולות ההתערבות פורצות הדרך של קדישמן בנוף העירוני והטבעי; לצד עבודות שמייצגות פעולות שיצר במרחב הציבורי ובטבע באמצעות פעולות אמנותיות רדיקליות וחדשניות לזמנן, שבהן ביקש לבחון את היחסים שבין טבע למלאכותי, בין האדם לסביבתו ובין האמנות למציאות היומיומית.

מנשה קדישמן במוזיאון ישראל. צילומים: אלי פוזנר

צילום: ראובן מילון

פלורה מלינש ומיכל ידוב בגלריה אלפרד

שתי תערוכות יחיד ייפתחו מחר (2.6) בגלריה אלפרד בתל אביב ויהיו התערוכות האחרונות בגלריה לפני סגירתה: הראשונה, ״חירבה״ של פלורה מלינש (אוצרת: גליה גור זאב), שחוזרת ומתעדת חירבה שלידה היתה נוהגת בילדותה לחלוף עם אביה בדרכם מיד אליהו לכפר שלם. היא מתעדת ולומדת את המקום. מבנה הקבר הסגור כופה מסלול הליכה היקפי, שבו הגוף והמצלמה נעים סביב האתר ללא אפשרות כניסה פנימה. זוהי פעולה פרפורמטיבית מעגלית החוזרת על עצמה, ומייצרת מעין טקס דתי.

השנייה, ״אוולין״ של מיכל ידוב (אוצרת: דינה יקרסון), שהעבודות בה נוצרו מתוך המפגש בין זיכרונותיה האישיים לבין זיכרונות מדומיינים, שנולדו מתוך הסיפורים ששמעה מאמה. במרכז החלל מוצבת עבודת תלוית מקום וגדולת מימדים שמורכבת מ־32 ציורים. העבודה עשויה בטכניקה רב שכבתית של הדפס עלים, רישום וציור, והיא משחזרת את ביתם של סבה וסבתה של האמנית. העבודה נדמית כציור של חלל אדריכלי, אבל היא לא נוצרה מתוך התבוננות בדימוי ממשי, אלא מתוך שברי הזיכרון.

פלורה מלינש בגלריה אלפרד

מיכל ידוב. צילום: מ״ל

האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף בגלריה ZOA

התערוכה ״נוף, מרחב, אור״, תערוכת האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף בישראל, תפתח הערב (11.6) בגלריה גלריית ZOA על שם דבורה פישר בתל אביב (אוצרת: איילת אמוראי בירן). תערוכת האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף מתקיימת זו השנה השלישית, הפעם בסימן 75 שנה לאיגוד, ומוקדשת לזכרו של אדריכל הנוף מיכאל דואני ז״ל.

במסגרת התערוכה מציגים אדריכלי נוף חברי האיגוד עבודות אמנות אישיות במגוון טכניקות – ציור, רישום וצילום – המתבוננות בנופי ישראל דרך עין מקצועית, רגישה ואישית כאחד. העבודות עוסקות במרחבים טבעיים ועירוניים, ביחסי אור וצל, בתנועה ובזיכרון מקומי, ומציעות מבט אמנותי על הסביבה שבה אנחנו חיים.

מירה יעקבסון בגלריה ZOA

לוטם בלנק