וויגסטוק 2026: הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות עכשיו הוא פשוט לומר שלום

לכל מי שעדיין לא היה לו העונג להכיר, אני מלכת הדראג טקילה קוסטר, והשנה יש לי את הזכות להנחות בפעם הראשונה את וויגסטוק 2026, שיתקיים תחת הנושא ״אמור שלום״ ובהשתתפות מיוחדת של גלי עטרי האייקונית.

אז מה זה בעצם וויגסטוק? וויגסטוק הוא מופע דראג גרנדיוזי וחינמי שיתקיים השנה בגן מאיר וייתן את הבמה למגוון הדראג הישראלי. מופעי הוויגסטוק התחילו בניו יורק ב־1983 כאירוע לגיוס כספים עבור המאבק באיידס והתרחבו לכל העולם, כאקט של מחאה. בישראל התחילו לקיים את האירוע בשנת 1995 ועם השנים הוויגסטוק הפך לאחת הבמות הכי חזקות של קהילת הלהט״ב בישראל, למופע דראג עוצמתי. רגע לפני מצעד הגאווה בתל אביב.

וויגסטוק הוא הרבה יותר ממופע או פסטיבל. הוא קודם כל מחאה. מחאה צבעונית, רועשת, נוצצת ועליזה, שמחברת בין קהילות, פותחת לבבות ומערערת על מה שנראה ״מובן מאליו״.

בשנת 1998, הוויגסטוק בתל אביב לא נגמר במחיאות כפיים. הוא נגמר בניתוק של החשמל מהבמה והמשיך בהתנגשות אלימה בין הקהילה הגאה לבין השוטרים שבאו לפזר את האירוע עם כפפות גומי ״כדי לא להידבק באיידס״. דוגמה כואבת לפחד מהאחר; לחוסר היכולת להכיל משהו שלא נכנס לתבנית מוכרת. זה לא סיפור שרחוק מאיתנו. זה הבסיס שממנו כולנו צמחנו.

הבחירה שלנו בנושא ״אמור שלום״ היא לא סתם סלוגן יפה. היא אמירה. היא אקט רדיקלי. כי האמת הכואבת היא שבלי שלום, בלי שנוכל לעצור רגע ולראות את האדם שמולנו, אין דרך להגיע לשום צדק

היום אנחנו עומדים במקום קצת אחר. לא מושלם אבל בהחלט אחר. המחאה עדיין כאן, והיא חשובה מתמיד. הקהילה שלנו עדיין מתמודדת עם מאבקים יומיומיים. ישנה אפליה ממסדית בכל מה שנוגע לבריאות הפיזית והנפשית שלנו, אפליה בכל מה שנוגע לזוגיות ובהורות, מאבקים נגד טיפולי המרה ובעד טיפולים להתאמת מגדר למי שזקוקים להם, המאבק על פונדקאות, ובמקביל גם יש אלימות שהולכת ומחמירה בשנים האחרונות כלפי כל הקשת הלהט״בית, במיוחד נגד הקהילה הטרנסית, מה שמוביל להיעדר ביטחון במרחבים שאמורים להיות בטוחים לכולנו.

המאבק על הזכות להיות מי שאנחנו מצטרף למציאות הישראלית המורכבת. מציאות שבה חלק מאותם אנשים שעולים לבמה עם פאות ונצנצים, כמוני, עולים גם על מדים. יוצאים למילואים ונעדרים מהבית והמשפחה לתקופות ארוכות. חיים בין עולמות שלכאורה נראים כי לא ייפגשו לעולם.

אבל בישראל הם נפגשים כל הזמן. אנחנו חיים בעולם הזה, עם כל הסתירות שבו. מתוך הסתירה הזו נולדת היכולת לבחור שוב ושוב מי אנחנו רוצים להיות, כי אנחנו רואות שיכול להיות אחרת. ואולי אין כאן באמת סתירה, היא לא קיימת, הגיע הזמן שכחברה נבין שלכולנו יש כאן מקום, כולנו תורמים וצריכים לתרום באופן שווה וכך גם לקבל.

אני זוכרת שפעם היינו שרים ״כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק״, כביקורת על עולם שמעדיף סיסמאות ריקות על פני התמודדות אמיתית עם עוולות. אבל בשנים האחרונות, נדמה שמשהו התהפך. היום מדברים בעיקר על צדק. והשלום? נדחק הצידה. הפך להיות מילה נרדפת לנאיביות בעוד שהצדק הפך לכמעט סיסמה ריקה.

הבחירה שלנו בנושא ״אמור שלום״ היא לא סתם סלוגן יפה. היא אמירה. היא אקט רדיקלי. כי האמת הכואבת היא שבלי שלום, בלי שנוכל לעצור רגע ולראות את האדם שמולנו, אין דרך להגיע לשום צדק. ״אמור שלום״ זה לא להתעלם מהכאב. זה לא לטאטא מורכבויות מתחת לשטיח. זה היכולת המופלאה שיש לנו כבני אדם וכחברה, להבין שבתוך כל המאבקים יש גם תקווה אמיתית לחיבור גם כשלא תמיד נוח.

מאחורי מלכת הדראג הגרנדיוזית שאני, עם הפאות, האיפור, התלבושות המנצנצות, עומד בן אדם. גבר מחובר לעצמו, שיודע מי הוא, מה הוא שווה, ומה יש לו לתת לעולם. ובינינו? זה לא תמיד היה ברור.

מדהים לראות שדרך הנוחות והקבלה שלי, להיות אני, נפתח משהו רחב יותר. איך דרך דמות אחת על במה אפשר להזיז משהו בלב של קהל שלם. איך הופעה אחת יכולה להפוך לשיחה. איך גחלת קטנה, מנצנצת ומרצדת, יכולה להפוך לאור גדול.

ואולי זה מה שוויגסטוק עושה כבר שנים. לוקח כאב והופך אותו לנצנצים, לוקח פחד והופך אותו לתקווה, ולוקח אנשים שפעם עמדו בצד ומביא אותם למרכז הבמה, בדיוק כמו שהם. במיוחד השנה, כשהמציאות סביבנו כל כך מטלטלת, אחרי כל כך הרבה שינויים בשנים האחרונות (מביטולים, דרך עצרות ועד חזרה זהירה לרחובות), המשמעות של התכנסות, כדי לחגוג ולמחות יחד, חזקה מתמיד.

אז השנה, כשאני אעמוד על הבמה ואנחה את האירוע הזה בפעם הראשונה, אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו. אני זוכרת מאיפה באנו ואני מבינה כמה אחריות יש לנו.

אבל אם נניח רגע את הערכים בצד, היכולת של וויגסטוק, ההיסטורית וגם העכשווית, היא לקחת נושאים כואבים, בוערים וחשובים ולייצר מהם שואו. אירוע מרהיב, מרגש ומלהיב שבאמצעות כוחו המהפנט סוחף אחריו את הצופים. זה כוח משמעותי, להצליח לשנות תפיסת עולם באמצעות שירים שמלות ופאות. תבואו בהמוניכם, זה חשוב אבל זה גם כייף.

ואם יש משהו אחד שאני רוצה שתיקחו איתכם מוויגסטוק השנה, זה לא רק את הזיכרון של ההופעות המטריפות או את התמונות לאינסטוש. זה את התחושה שאפשר גם אחרת. שאפשר לבחור באהבה. אפשר לבחור בחמלה. ולפעמים, הדבר הכי אמיץ שאפשר לעשות, זה פשוט לומר שלום.

וויגסטוק 2026 יתקיים בגן מאיר רגע לפני מצעד הגאווה, יום רביעי 10 ביוני ביוזמת המרכז הגאה של עיריית תל־אביב-יפו. אני מזמינה את כולכם לבוא למופע מרהיב שמאחוריו עומדת אמירה, משמעות וכוונה.

---

וויגסטוק 2026
גן מאיר, יום רביעי 10.6 בשעה 19:00
בימוי וניהול אמנותי: איתן טל; כתיבה: שקד הררי; הפקה: אדם עמית כהן אבני, המרכז הגאה תל אביב ועיריית תל־אביב-יפו
הכניסה חופשית