עירית אבא, רוני גביזון, חני קליינהאוז בבית בנימיני

אגרטל. | עירית אבא

אוצרת: שלומית באומן

האם אין מספיק אגרטלים בעולם? מדוע לייצר עוד? מה יש בה בקליפה הנפחית הזו, שמשאיר אותה רלוונטית בתרבות במשך אלפי שנים? מדוע יוצרות ויוצרים רבים ממשיכים לייצר עוד ועוד אגרטלים כחלק משרשרת התרבות האנושית של מעל 20,000 שנים?

למרות כל השינויים הטכנולוגים, והשינויים בחיי היומיום, האגרטלים עדיין אתנו, מלווים את המין האנושי כחלק מהדי.אן.איי התרבותי שלו. אגרטלים נושאים את תמורות הזמן, מכילים רעיונות, מתעדכנים צורנית – וכוחם נובע אולי מן המיזוג שבין האובייקט השימושי (הכלי), המדיום התרבותי וההיסטורי, והמרחב המושגי.

עירית אבא היא אחת הקדריות והאמניות המובילות והמשפיעות ביותר בשדה הקרמיקה העכשווית בישראל. אבא יוצרת כדים מפורצלן על האבניים כבר כמה עשרות שנים. עבורה ״הכלי הוא נקודת מוצא, מגרש משחקים שבו המבנה, החומר והרוח נפגשים״. בעבודותיה של עירית אבא לא מתקיים הבדל או מתח בין שימוש או תפקוד לבין רוח וביטוי אמנותי. תפקוד, רוח וביטוי אמנותי, אחד הם.

האובייקטים בתערוכה מגלמים את השפה הייחודית של אבא, הפועלת בחופש אינטואיטיבי ויוצרת קבוצות אגרטלים המנהלות שיח פנימי, איכות עוצרת נשימה, פשטות ומורכבות המשולבות זו בזו. אבא יוצרת את מרבית האובייקטים מפורצלן ואבנית, חשופים או מחופים בגלזורה. האיכויות של הפורצלן באות לידי ביטוי בדקיקות ושקיפות עד כדי מתיחת גבולות היכולת של החומר.

האובייקטים המוצגים בתערוכה בוחנים את מעמד האונטולוגי של האגרטל, ואת מקומו בעולם. מהו מעמדו של האגרטל בימינו? כנראה שאין תשובה פשוטה לשאלה זו. העבודות המוצגות הן תוצאה של יצירה מתמשכת רבת שנים בשילוב עם פעולה אינטואיטיבית וחקירה חומרית צורנית וצבעונית. יצירותיה של אבא הן כמעט תמיד, וגם בתערוכה זו איכות העבודות מאופיינת בווירטואוזיות מדויקת, ומתקיים בהן מתח מתמיד בין המסורת של הקדרות לבין פיסול ניסיוני מרתק.

---

יומיומי | רוני גביזון, חני קליינהאוז

אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט

בתערוכה ״יומיומי״ מציגות האמניות רוני גביזון וחני קליינהאוז, שני גופי עבודה קרמיים המתמקדים בכלי השימושי־יומיומי, בחזרתיות כאסטרטגיית פעולה וכאופן התבוננות. גביזון משלבת רישום חופשי והומוריסטי על גבי כלים, בעוד קליינהאוז עוסקת בדיוק, קצב וצמצום צורני. לצד ההבדלים ביניהן, שתי האמניות מתייחסות לכלי הקרמי כאובייקט יומיומי הנושא בתוכו אופי, נוכחות וקשר אל המשתמש. פעולה יצרנית דרך צורה, קצב והרגל הנרשמים בחומר.

עבודותיה של גביזון בנויות סביב שני אופני פעולה מקבילים, הפוכים זה מזה, הן במבנה הכלים והן ברישום המופיע עליהם. בסדרה אחת נמצאים כלים גליליים, נקיים ואחידים, שנעשו ביציקה לתבנית: קערות, כוסות וצלחות בעלות מבנה מדויק ומוקפד; עליהן רישומים חופשיים של דמויות אנושיות. הסדרה הנוספת נעשתה בבניית יד כאשר כל כלי נושא מבנה וצורה ייחודיים, ועליהם רישומי חיות בעלות נוכחות אישית מובחנת.

עבודתה של קליינהאוז מבוססת על קצב פעולה פנימי ועל עיסוק מתמשך עם החומר, עבודת הגלגל והצורה. בזמן העבודה על הגלגל הצורה כבר נוכחת בדמיונה ככלי שלם, והיא חוזרת אליה שוב ושוב ללא מדידות או סימונים, אלא מתוך זיכרון גופני ותחושת יד ועין שנבנו לאורך שנים.

קליינהאוז מתארת את עבודת הגלגל כפעולת ״ריקוד במעגל, לגמרי נטולת מאמץ״, התנועות החוזרות מייתרות עבורה תיקונים והתעכבות על סימטריה מוחלטת. גם כאשר מופיעה חריגה קלה בצורה, כמו פתח או חור בגוף הכלי, היא נתפסת כחלק מהשפה עצמה. היא מתייחסת לעבודה בחומר כאל פעולה הדומה לכתיבה: ניסיון מתמשך לדייק, לצמצם, ולהשאיר רק את מה שנחוץ.

---

בית בנימיני
העמל 17, תל אביב
פתיחה: 18.6; שיח גלריה: 24.7; נעילה: 1.8